לחיות בנצח.../images/Emo42.gif
האם אנו יכולים מידי פעם לצאת משגרת חיינו המפרכת, לנתק לרגע את תהליכי המחשבה המעמיסים עלינו ולהבין כי אנו באמת ובתמים חיים בנצח?, נצח שאין בו תמותה, נצח המחבר עבר הווה ועתיד בגופנו, בשורש הוויתנו? ובכן..כבר שבוע שלם שעוברים עלי תחושות רבות ומוזרות, המכנה המשותף שלהן נעוץ בעובדה שהן מנותקות כליל מתחושה של זמן\מקום והן בעיקרן מדברות לרובד הנפשי-מודעי שבי, אינני אחראי לתהליכים אלו, רק אני מבין מתוך תהליכים אלו ששינוי כביר מתחולל בי, שוב העולם שבי משנה את קטביו כבעבר, שוב אני מרגיש תחיה מחודשת ובלתי מוסברת שמלווה בעייפות כרונית לצד מודעות קוגנטיבית עזה כאש. היו בי חלקים שאכן זעקו לעזרה נואשת, לצאת ממצב הביש שבו חייתי כאדם שחשכו חייו בגלל צירופי סיבות אישיות, אך לפתע החל לו תהליך שכמובן אני מברך עליו בוקר צהריים וערב, אך הוא החל מעצמו... האם ישנה ישות שלנו מודעת הרבה יותר השוכנת ושזורה בנו עצמינו שהיא (אנחנו) מנסים לתקן את אשר הרבדים הנמוכים בנו עיבדו לשלילה? האם אנו אנשים רב מימדיים (התשובה כמובן היא חיובית) והאם עלינו לחקור ולהכיר את האנשים הללו השוכנים בתוכינו ועוזרים לנו כקהילה פנימית אחת גדולה?. ואם כן, איך מכירים בהם\בנו?, האם ה-"אני הגבוה" הוא בעצם ההקרנה המהותית של הרצון העליון שלנו?. האם יש מפתחות למבוך הנקרא "קיום אנושי"?. תודה על השתתפותכם בחלק קטן זה של חיי ותודה על תגובות עתידיות. [תודה מיוחדת לטליה אשר אירחה אותי בביתה בתהליך שהצית תהליכים רבים] אני.