זה שורש מגזרת הכפולים (חנ"נ), ובצורות המקור העיצור האחרון נבלע. או בניסוח אחר: צורת המקור שומרת על היסוד הדו-עיצורי של השורש, בעוד שבחלקים אחרים של מערכת הפועל הוכפל העיצור האחרון ע"מ להתאים את השורש למערכת התלת-עיצורית.
לפחות ממה שאני שמעתי באמצעי התקשורת ובמקומות נוספים, האם לדבוק בה? לעומת זה, אם מטים את הפועל ח.נ.נ- רואים ששני הנונים נשמרים: חננתי, חנן, חננו... ולכן מעניין אותי מדוע המילה לחון - יוצאת דופן... תודה.
יחון, תחון, נחון, יחונו. וכך גם חג"ג (חגגתי, חוגגים, אבל: אחוג, תחוגנה), למשל (אני לא מצליח להסכר כרגע בשרשים נוספים מהקבוצה הזו). אני לא יודע למה דוקא בעתיד הנו"ן נבלעת (או לחילופין: למה בשאר הגזרות היא נוספת).
לָחֹן(חנ"נ) על דרך לָחֹג(חג"ג). בגזרת הכפולים ישנן שתי נטיות בש"פ: לָפֹל ולְהָפֵל(כמו לְהָגֵן[גנ"נ], לְהָסֵב[סב"ב]), ככה שאני בכלל לא מבין מה ההווא אמינא לומר לחנון? מועדים לשמחה,