אז אתה מדבר על משחק מפותח ורחב.
משחק לא לינארי הוא משחק שיש בו נקודת התחלה עלילתית אחת, נקודת סיום עלילתית אחת ומספר נקודת ביניים בעלילה שעוברים דרכם לא משנה מה. בוא נגיד שכל משחק FPS שאני מכיר עד עכשיו הוא לינארי לגמרי. במשחקים כאלה אתה עדיין צריך לרדת לביוב, למצוא את המדען, שייקח אותך למקום מסויים, שם תוכל למצוא מפתח או קוד שיפתח לך את הדרך הלאה. יש משחקים שמאפשרים לך לפרוץ את המחשב או פשוט לפוצץ את הדלת אבל ההתקדמות עדיין לינארית. ב-Privateer אתה מתחיל מנקודה אחת. אתה יכול להמשיך לשתיים או שאתה לא חייב. אתה יכול לעשות את זה עם Centurion או אם Orion, על הצד הטוב של המליציה או על הצד הטוב של הקילראת'י אבל עדיין תעבור דרך נקודה שתיים. ב-Neverwinter Nights יש לך את נקודה אחת ויש לך את נקודה שתיים. ביניהם אתה יכול לסטות לכל מיני מקומות או לעשות דברים אחרים שיתנו לך עוד נסיון או עוד כסף או שאתה לא חייב אבל בשביל לקדם את הסיפור אתה צריך לעבור בנקודה שתיים. ב-Deus Ex, יש לך את נקודת 1, 2, 3 עד 232. אבל אז יש לך 233א', 233ב', 233ג' ו-234א', 234ב', 234ג'. זה לא הרבה אבל זה עדיין לא לינארי. בטכיון, לעומת זאת, יש לך את נקודה 1, 2, 3 ו-4 אבל אז מתחיל להתפצל ל-א' ו-ב'. זה לא מולטיורס חדש אבל שני נתיבים טובים מהאחד. בנתיים, המשחקים הכי לא-לינאריים שאני מכיר הם ה-MMO ומכיוון ששיחקתי רק אחד... בבטא... קצת... מזמן, אני לא יכול להעיד על זה הרבה. כנראה שיש להם יתרונות בכך שאין בהם נקודת סוף ממשית. אין ממש מטרה סופית להשלים ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. ב-Jumpgate, פשוט היית צריך להתקדם, להתעלות. בין אם זה לכרות אסטרואידים, לצוד פירטים או לשרת בצבא ההגנה. בכל מקרה, אנחנו כבר גלשנו כל כך אוף טופיק שזה כבר לא עוף, זה דודו.
