מוראלן
העיר מוראלן. כולם מכירים את מוראלן. העיר. בעצם, איזה עוד עיר יש? כל שאר הערים מחווירות מולה. מיליון תושבים. כנראה. קשה לספור, מה עם כל היצורים, קטנים כגדולים שחיים פה. שלא לדבר על אותם יצורים שלא רוצים שידעו שהם חיים פה...
מוראלן! העיר בה תוכל למלא את כל משאלות ליבך! תוכל לרכוש ולקנות פה הכל מכל! כל עוד יש לך מצלצלים בכיס, או קשרים נכונים. רוצה גרזן חד? אולי אוכל משובח מקצוות תבל? אני יודע. אולי חשקה נפשך בחומרים... מעוררים? מרדימים? מעוותים? או שמה אולי אישה אתה מחפש? עבור תעוות הגוף והנפש. אולי גבר. אני לא אשפוט. הרי הכל אפשר להשיג כאן... במוראלן!
אנחנו אוהבים את מוראלן! כי מוראלן אוהבת אותנו. יש פה עושר! קסם! כוח... אני בטוח שאחרי שתיכנס... תשתקע... לא תצטער.
היסטוריה
אף אחד לא ממש יודע מתי הקימו את מוראלן. לאף אחד לא ממש אכפת. כפר הדייגים שהיא הייתה בהתחלה היה קטן, מצ'וקמק ולא מעניין. לא נשארו הרבה מסמכים מהתקופה הזאת, וכל מי שחיי אז כבר מזמן מת. גם את הבתים הרסו בשביל מבנים יותר צפופים.
אבל הכפר הזה לא באמת היה מוראלן, כמו שהזרע שממנו הוא נבט, הוא לא מלך הטריאנטים הזקן.
ההיסטוריה האמתית של מוראלן התחילה לפני 550 שנים, עם הקוסם הנווד-לשעבר ג'ונוסטר. במסעותיו ברחבי היבשת הוא עצר בפונדק המקומי. בדרכים נסתרות הוא גילה שקיים כוח קסום אדיר מתחת לפני האדמה. לא מספיק כדי לכשף את כל התושבים, אבל מספיק בשביל שנווד באישיותו יחליט שזה המקום להשתקע.
ג'ונוסטר בנה לו בית על גבעת הטרשים במרחק בטוח מהכפר, והחלק לחקור את הקסם. ההיסטוריה מספרת שהוא לקח לו לאישה אלפית מהכפר. הצאצאים שלהם, חלקם מתוך ההתעניינות בקסם של אביהם, חלקם מתוך נוחות בנו את בתיהם על שאר חלקי הגבעה. במהלך השנים ג'ונוסטר הצליח ללמוד רק מעט על התנהגות הקסם. חוץ מהעובדה שהוא חזק, ותת קרקעי, לא הייתה הרבה התקדמות. לכן הוא שלח מסרים דרך סוחרים, ועוברי אורח. הוא הזמין את כל מי שיכל לבוא וללמוד איתו את מהות הקסם, וללמוד לנצל אותו.
כל מי שאיי פעם אירגן מסיבה בביתו יצא לו להגיד "כולם מוזמנים! תביאו את חברים שלכם! ואת חברים שלהם!" יודע כמה מסוכן המצב. המרחב בין גבעת הטרשים התמלא לאט לאט במחפשי אוצרות, קוסמים, סוחרים, הפמליות שלהם, ובני ביתם. בהתחלה באוהלים, ואז בבתים, ובסוף ברשת מבנים מסועפת עם רחובות. כולם תחת ההבטחה להצלחה. כל אחד רצה חלק מהכוח הקסום לעצמו.
משפחת ג'ונוסטר התבצרה על הגבעה. מסביב לבתיהם בנו חומת עץ גבוהה וקסומה. אנשי מוראלן התחלקו לאלו ששמחו על הפיכת העיירה לאזור משחר משגשג. החלק האחר רצה להישאר עם חיי הכפריות השלווים. לא ברור איך זה קרה, אבל אם ההיסטוריה כתובה על ידי המנצחים, וכרגע מוראלן היא המרכז המסחרי של היבשת, אפשר להניח שידו של מי הייתה על העליונה.
כאשר הם ביתרון אסטרטגי, גם מבחינת מיקום, וגם מבחינת ידע וכוח, משפחת ג'ונוסטר תפסה את השלטון על העיר. מבניין המועצה, שעל החוף, התנהלות מוראלן עבר למבצר ג'ונוסטר. עם הזמן שודרג המבצר למצודה, ובסופו של דבר לטירה. התאגדות הסוחרים, כהגנה על ההשקעה שלהם, החליטו להאריך את חומות הטירה מסביב לעיר, עד לים מצפון ומדרום.
ספונה בחומה, ועם נמל שקולט ספינות מכל קצוות הממלכה, שמועות על העושר של מוראלן הגיעו למקומות הרחוקים ביותר.
כשיש משהו קבור באדמה, במיוחד משהו שמובטח להיות חזק וחשוב, אתה יכול להיות בטוח שיש גמד שיחפור למצוא אותו. וכשהמשהו הזה מספיק חזק כדי שעיר שלמה תבנה מעליו, אתה יכול להיות משוכנע ששבט שלם של גמדים ישתקע מחוץ לעיר הזאת. והשבט הזה הוא במקרה אדבלייק.
יש הטוענים שיזם פזיז רצה למצוא את מקור הכוח בדרכים יותר פיזיות ושכר מספר גמדים, והעסקה יצאה מכלל שליטה. יש הטוענים שסוחר גמדי ראה את הפוטנציאל הכלכלי בלחפור רשת מנהרות מתחת לעיר שכבר מלאה את כל המקום שבו היא גידרה את עצמה.
איך שזה לא יהיה, שכונת אדבלייק התחילה מחוץ לחומות שמאחורי טירת ג'ונוסטר בתור עיירת כורים, וכיום היא מתפעלת את מערכת הובלת השפכים של כל העיר. לשמחתם של הרבה מהתושבים, כמה עמוק שהם לא חופרים, לא נראה שהם מתקרבים יותר מידי למקור הכוח המסתורי.
לעומת זאת, אנחנו יודעים בדיוק איך השער לפייוויילד נפתח. האלדרינים הקשישים ביותר לא מפסיקים לדבר על זה לכל מי שרק רוצה להקשיב. סוחרת אלדרינית ממשפחת לוריסילק פשוט הייתה חייבת לבקר בעיר הזאת שהיא שמעה עליה כל כך. היה נראה כאילו הקסם שם חזק כמו בביתה בפייוויילד. כשהגיעה, היא נשארה פעורת פה ממה שהיא ראתה – גזעים נחותים יותר שמנסים לחצוב באדמה, פשע ומסחר מלוכלך... מישהו חייב לעשות משהו בנידון.
שטח האדמה מחוץ לחומות, ודרומה מישוב הכורים הגמדי, נחכר למשפחת לוריסילק. המשפחה פתחה שער זמני לפייוויילד והחלה להגר. כל אדם שמוחו בראשו יודע שכל מה שזמני – תמידי. לא רק שהשער לא נסגר, אלה הורחב, ומשפחות ואף גזעים שונים מהפייוויילד היגרו למוראלן. המטרות האצילות של אותה נציגה של לוריסילק התפוגגו כמו פעלולי קסם פשוטים. גם שם המסחר עלה, ואתו גם הפשע. (לא לדבר על הגמדים שחצבו מתחתיהם מערכת ביוב משוכללת. הרי האלפים רוצים להישאר נקיים כמו כולם, לא?)
עוד שכונות צצו להן מחוץ לחומות. כאילו שיכבה חדשה של מוראלן, שהעיר הפנימית לא יכלה כבר להכיל. וכידוע, עם גודל, באה הסכנה. בזמן שהשכונות החדשות ניבנו, הן סבלו מהתקפות בנדיטים חוזרות ונשנות. בעיקר מהישובים הסמוכים. נציגים מכל שכונה התאגדו ביחד תחת השם "אזרחי המעטפת", ופנו לשליט העיר.
אחרי מות ג'ונוסטר האב, בנו הבכור תפס את השלטון, ומינה את עצמו לברון הממלכה. את כל אחיו ואחיותיו מינה לאבירים. השליט השלישי משושלת ג'ונוסטר העלה את עצמו לדוכס, ואת אחיו ובני דודיו לברונים. הם בתורם מינו אבירים לפי טעמם האישי. בדור הרביעי, מוראלן כבר הייתה העיר הכי גדולה בממלכה, וכל מיני דיבורים החלו לעלות על פני השטח... דיבורים פוליטיים.
אזרחי המעטפת פנו לדוכס וביקשו חומה, כמו זאת ששומרת על השכונות הישנות. לאחר משא ומתן הוחלט שהדוכסות תממן חלקית את החומה, וכל שכונה אחראית על הבניה והשמירה על חלק החומה שלה. כך נבנתה החומה השנייה מסביב למוראלן – ערבוב של סגנונות. כמו העיר עצמה. מוראלן הפכה להיות הבירה התרבותית, הכלכלית והחברתית של הממלכה.
השלמת החומה השנייה, לא מנע מאנשים נוספים להגר לעיר. הנמל שלה היה המפואר והרחב בתבל, וספינותיו הגיעו לקצוות הרחוקים ביותר ביבשת. השער אל הפייוויילד היווה אוטוסטראדה של עוברים ושבים, ובצדו השני התפתחה אף עיר מקבילה, אם כי לא מרשימה כמו מוראלן. דרכי מסחר נסללו לכל כיוון ולכל ממלכה.
עם הזמן ישובים קטנים צצו על הדרכים המובילות למוראלן, ממש מחוץ לחומות. מעבר למשלח ידם של העומדים בשלטון. כל כך הרבה אנשים נוספו לעיר ב-80 השנים האחרונות, שהברונים והאבירים בטירת ג'ונוסטר לא ידעו מה לעשות. לאזרחי המעטפת היה פתרון. שלטון עצמאי.
בעזרת האנשים המוכשרים ביותר מכל השכונות, חומה שלישית נבנתה מסביב למוראלן. חומה קסומה, אחידה, יציבה וחזקה. המרשימה ביותר שנראתה. חומה שרק אנשים רבים עם מטרה משותפת יכולים לבנות. באותו יום שבו הונחה הלבנה האחרונה על החומה, והוטל קסם ההגנה האחרון עליה, מעל טירת ג'ונוסטר הונף דגל חדש. העיר מוראלן הכריזה על עצמאות, וכעת היא עיר-מדינה.
הדוכס המליך את עצמו למלך, וקרא לעצמו על שם מייסד השושלת – ג'ונוסטר.
השלטון הסיר את ידיו מניהול היום-יום של העיר, והעביר את האחריות לנציגי השכונות.
בהתחלה הממלכה שמסביב לא הייתה מוכנה לשמוע על זה. שעיר תקום ותיקח חלק מהמנדט שלה? לעולם לא! צבא אומן, תכוניות תוכננו... אבל משהו מנע התקפה מבחוץ. יכול להיות שאלו הערים שבדרך שלא רצו שצבאות יעברו בחבל ארץ השקט שלהם. יכול להיות שהממלכה הבינה שמוראלן בנתה חומות, אבל לא סגרה שערים – המסחר בה עדיין שקק. והאמת? הוא היה טוב מאיי פעם! למה להרוג את הפרה, אם אפשר להמשיך לחלוב אותה?
וזה סיפורה של מוראלן. הגדולה שבערים.
