"לחדר הזה
אף אחד לא נכנס איתי". עדיין. הן צחקו צחוק מטורף והביטו אחת לשנייה בעיניים. "מה אעשה? איך? איך יוצאים מזה? היא שאלה בעיניים דומעות מעשן של שעות הלילה הקטנות במועדון התל אביבי. "אף פעם לא יוצאים הזה. לא לגמרי... " המועדון היה מלא אדם. ילדות חטובות מחפשות אהבה מזדמנת, גברים מפשיטים בעיניים רעבות כל מי שרק הואילה לפזז אף צעדים קטנטנים מהולים אלכוהול. היא עמדה מול המראה הגדולה ורקדה. רקדה עד כלות. כמו בורחת מהמציאות. הכל בסדר איתה. היא נראית נפלא. היא מדהימה. שובל הבושם שלה זרם לדם של כל מי שהביט אליה. "עוד מעט ויגיע הסתיו. הוא קרוב. מאותת סימני אזהרה ברורים בשעות שהשמש שוקעת. "ומה רע בסתיו? , היא שאלה במבט בוחן , הסתיו מדהים. יש בו שלכת, אלף גוונים של חום וירוק ואדום ולבן. לבן. והוא נקי והריח באוויר משכר ויש בו את כל הדברים הטובים שבעולם והוא רגוע ויש בו ציפייה יש בו סוף יש בו התחלה ו...והיא לא הפסיקה לחפש. לחפש את הטוב. לראות את האור. "אני. אני אהיה הצל שלך. כל החיים אני אהיה הצל שלך. את תסבלי. ואני אהיה שם תמיד. לא יהיה לך לאן לברוח. הוא עזב אותך בשבילי פעם אחת. הוא עזב אותך כי הוא אוהב אותי. הוא חזר אליך אבל תמיד הוא יאהב רק אותי" המילים הדהדו בראשה ולא היה לה לאן לברוח. היא לא ידעה איך בורחים מהאמת. יש רק אמת אחת. מים, סיגריה ועשן. היא לקחת אותם איתה אל השקט. התיישבה על כורסא שהיתה מונחת שם בצד. היא חשבה על האור שבלהיות לבד. לבד. הרי לא הפריעה ל"אהבה" הגדולה שלהם. לא הפרידה לרומן הלוהט שהתנהל מאחורי גבה הזקוף ושזוף להפליא בסימני בגד הים החדש. היא לא "נכנסה לו לנשמה" כשהוא רצה רק ללכת. "אז מה היא רוצה ממך עכשיו? אולי את איום? אולי היא פוחדת שהוא ירצה לחזור אליך אולי הם נפרדו אולי ואולי ואולי. מה אכפת לך בכלל" אבל אכפת לה. כי היא אישה שאכפת לה. היא אישה שחולמת אהבה. אישה שרוצה שיבוא מישהו נחמד כזה ורק יאהב אותה. היא אישה שמאמינה שלמרות הכל... למרות הכל...
אף אחד לא נכנס איתי". עדיין. הן צחקו צחוק מטורף והביטו אחת לשנייה בעיניים. "מה אעשה? איך? איך יוצאים מזה? היא שאלה בעיניים דומעות מעשן של שעות הלילה הקטנות במועדון התל אביבי. "אף פעם לא יוצאים הזה. לא לגמרי... " המועדון היה מלא אדם. ילדות חטובות מחפשות אהבה מזדמנת, גברים מפשיטים בעיניים רעבות כל מי שרק הואילה לפזז אף צעדים קטנטנים מהולים אלכוהול. היא עמדה מול המראה הגדולה ורקדה. רקדה עד כלות. כמו בורחת מהמציאות. הכל בסדר איתה. היא נראית נפלא. היא מדהימה. שובל הבושם שלה זרם לדם של כל מי שהביט אליה. "עוד מעט ויגיע הסתיו. הוא קרוב. מאותת סימני אזהרה ברורים בשעות שהשמש שוקעת. "ומה רע בסתיו? , היא שאלה במבט בוחן , הסתיו מדהים. יש בו שלכת, אלף גוונים של חום וירוק ואדום ולבן. לבן. והוא נקי והריח באוויר משכר ויש בו את כל הדברים הטובים שבעולם והוא רגוע ויש בו ציפייה יש בו סוף יש בו התחלה ו...והיא לא הפסיקה לחפש. לחפש את הטוב. לראות את האור. "אני. אני אהיה הצל שלך. כל החיים אני אהיה הצל שלך. את תסבלי. ואני אהיה שם תמיד. לא יהיה לך לאן לברוח. הוא עזב אותך בשבילי פעם אחת. הוא עזב אותך כי הוא אוהב אותי. הוא חזר אליך אבל תמיד הוא יאהב רק אותי" המילים הדהדו בראשה ולא היה לה לאן לברוח. היא לא ידעה איך בורחים מהאמת. יש רק אמת אחת. מים, סיגריה ועשן. היא לקחת אותם איתה אל השקט. התיישבה על כורסא שהיתה מונחת שם בצד. היא חשבה על האור שבלהיות לבד. לבד. הרי לא הפריעה ל"אהבה" הגדולה שלהם. לא הפרידה לרומן הלוהט שהתנהל מאחורי גבה הזקוף ושזוף להפליא בסימני בגד הים החדש. היא לא "נכנסה לו לנשמה" כשהוא רצה רק ללכת. "אז מה היא רוצה ממך עכשיו? אולי את איום? אולי היא פוחדת שהוא ירצה לחזור אליך אולי הם נפרדו אולי ואולי ואולי. מה אכפת לך בכלל" אבל אכפת לה. כי היא אישה שאכפת לה. היא אישה שחולמת אהבה. אישה שרוצה שיבוא מישהו נחמד כזה ורק יאהב אותה. היא אישה שמאמינה שלמרות הכל... למרות הכל...
