לחג האהבה

[שרוֹן]

זה גם לא הגיוני.

מה? והעגל לא אכפת לו? והוא לא גושני מידי בשביל שתי BARE ידיים של נערה? אני בכלל שמעתי על ארנבים, וגם יותר קל לתאר איך אפשר פיסית לשסע ארנבת, תיסלח לי. בערך כמו הקנק בגרון שהיתה עושה הסבתא של חברה שלי לתרנגולות בחצר, רק בלי כל הלהט וההיסטריה הזה. האמת? עם כל הכאילו זוועה הזו, כי זה מזעזע כשזה בא עם כל הטירוף הזה (וטירוף מפחיד אותנו הכי), אין, אין על בתי המטבחיים של ימינו. בכמויות. אין. אפשר לאכול סטייק ולמלמל על דבר כזה שהוא אכזרי. האם זו לא תהיה התחסדות? אלו היו 60 שניות על חלקים של בשר וגישות תרבותיות.

 

[דלית - delete]

זה מה כתוב שם, אני רק עושה קופי פסט

"Early worshippers of Dionysos reenacted this gruesome scene by whipping themselves into a frenzy and tearing a live bull to pieces with their hands and teeth. These grisly rites, accompanied by loud music and the crashing of cymbals, were intended to propel the revelers into a state of ecstasy, a word literally meaning 'outside the body' to the Greeks. Through this ecstasy, the cultists hoped to transcend their earthly bonds and allow the soul a temporary liberation from the body. Only in this way could the soul achieve a condition of enthousiasmos, meaning 'inside the god,' which the worshipers believed was a taste of what they might one day enjoy in eternity." - The Search for the Soul "Unarmed they [the Maenads] swooped down upon the herds of cattle grazing there on the green of the meadow. And then you could have seen a single woman with bare hands tear a fat calf, still bellowing with fright, in two, while others clawed the heifers to pieces. There were ribs and cloven hooves scattered everywhere, and scraps smeared with blood hung from the fir trees. And bulls, their raging fury gathered in their horns, lowered their heads to charge, then fell, stumbling to the earth, pulled down by hordes of women and stripped of flesh and skin more quickly, sire, than you could blink your royal eyes." - EuripidesThe Bacchae​

 

[טללי בוקר]

זה מתוך "אפוקליפסה עכשיו"?

 

[אלי ו.]

בכחוס-יווני, דיוניסוס - רומי

 

[דלית - delete]

ניטפיקריות במיטבה

שלי, לא שלך. פאונה מתייחס לחי, פלורא flora מתייחס לצומח. פאונה הייתה אישתו/אחותו/ביתו של האל פאונוס (faunus) - הגלגול הרומי של האל היווני PAN.

 

[מוּסקט]

../images/Emo45.gif נכון

קולה כבוד. אולי אתה גם יודע מה לנו ולכל זה?

 

[מוּסקט]

וגם...

תראו איך מחג פאגאני עם חילופי זוגות בהגרלה עברו לחורר נייר כדי להשיג אפקט תחרה לכרטיס ברכה... לא חראם?!

 

[דלית - delete]

הטמעת מנהגים טובים

טללים כבר כתב כי בביתו נהוג היה לחוג אחד מהחגים בעלי הסממנים הנוצרים המובהקים ביותר, למרות שהוא עצמו אינו דתי (נצרי או אחר). כך גם עם חגים אחרים של תרבויות בהן התיוונו - לקחנו מה שהיה טוב והתאים לנו, בלי להתפלסף על משמעויות שמעבר. לא עניין של נכון/לא נכון. עניין של נוחות. יחסי קהילה עובדים טוב יותר אם יש רקע תרבותי משותף לחברי הקהילה (כולל מסורות ושמחות שונות). כל אדם בד"כ שואף להיות חלק מהקהילה בה הוא חי. זה נוח. עוזר לעסקים, יכול לעזור כשרע, בכלל להרגיש שייך הוא צורך אנושי אוניברסלי. אח"כ הגיעו יהודים טובים מגולת אמריקע הדוויה לארץ הקודש, כשבאמתחת מנהגיהם גם חגים פגאנים שטומעו במסורת האירופאית. אין זה שונה בצורה קיצונית משאר חגים מבוססי תאריך בעל משמעות חקלאית, שאח"כ נוסף להם נופך דתי (למשל פסח).

 

[yehuda winer]

האהבה!

מאוד פשוט. כמי שחי שנים רבות בחו"ל ובעל קשרים חברתיים עם אנשים בעלי דתות שונות אני תמיד שמח להשתתף בחגים של האחרים ולחגוג אותם. מעניינת אותי הסימליות, הפולקלור, המטבח סביב החג ועוד. אני לא צריך סיבה מיוחדת למסיבה. היא לא חייבת להיות רק שלי (במשמעות מסורת, דת או אחרים). חושב שיום בשנה שמוריד קצת אבק מהאהבות שלנו לא גורם שום רע. כמובן אם המדובר באבק דקיק של "היום יום". אם השכבות עבות-אולי מתאים יותר בדק בית...אבל באמת מרגיש שלא צריך סיווגים לחגיגה. אם יש לי יום בו אני יכול להגיד ב coro, במקהלה, אני אוהב.. תודה על האינפורצמיה שלא הכרתי על אודות ה 14 או ה 15 לפברואר. מענין.

 

[טללי בוקר]

Oh, le jour de saint Valentin ../images/Emo39.gif

בפאריז מזהים את היום הזה גם אלה ששכחו להחליף דף ביומן, כמה ימים מראש מופים מוכרי ה-Muguet, פרחי האילנות הלבנים הנמכרים בזרים קטנים... ומלבדם גם כל הנודניקים שנדחפים לכל משרד וחדר מדרגות ןמציעים בובות וורודות, כרטיסי ברכה עם מלאכים ויונים ובקבוקי יין עם הקדשה. השיא הוא כמובן בארוחה, צרפת זה צרפת: צדפות, שמפניה, פסיון... כל מה שידוע כמביא חשק.

 

[montgomery]

mais pourquoi en français ?

d'où est-ce que le saint est venu ?

 

[טללי בוקר]

Et pourquoi pas?

ולגבי הקדוש ולנטין מוסקט הביאה כאן סקירה ממצה

 

[montgomery]

../images/Emo6.gif

voulez-vous dans les numarals romains ou dans les normaux ?

 

[טללי בוקר]

Desole, mais je n'ai rien compris

C'est quoi les "numarals" et qui sont le normaux?

 

[שרוֹן]

bitte, meine Heren

?was ist das das ist gantz unhöflisch מעט עיברית למאותגרים.

 

[טללי בוקר]

גורנישט, באמת גורנישט

מונטי שאל אותי משהו שלא לגמרי הבנתי וביקשתי הבהרות לגבי שתי מלים ומה זה unhöflisch?

 

[שרוֹן]

סחתיין על האומלאוט.

unhöflich זה חסר אדיבות. אני עשיתי שגיעה פעוטה, אבל ככה זה נשמע בהוך, אנהופליש. ב-ש'.

 

[montgomery]

מתי עברנו לגרמנית?

 

[montgomery]

../images/Emo35.gif

traduisez ce dernier sentance svp le "Desole, mais que le n'ai de je rien des compris" numéros 1.2.3.4.5 de normale... et pas : I, II, III, iv.... J'espère que je parviens à lire et écrire ainsi vous pouvez me comprendre.

 

[yehuda winer]

../images/Emo24.gif

היה מענין לקרא את כל המסרים שנולדו, כאילו, מתוך השיר שנשלח לחג האהבה. לא היתה התייחסות לשיר עצמו, ולא רק זה, אלא שבסופו של דבר משהו גם שאל איך הגענו לגרמנית.. התייחסות לשיר בכתב, כמו שכבר כתבתי, אינה הכרחית בכלל. או שמוצא חן ומדבר אלינו (לב,מוח או אחרים...)או שאינו קולע למטרה ולא אומר הרבה. ובזה אין כל בעיה. כל יצירת אומנות, מצוירת למשל, חווים אותה בלי צורך של דין וחשבון משום סוג שהוא. מוזר שלא היו קופצים על הנושא שאי אפשר שלא לראות אותו. אי אפשר שלא לחוש את הכעם הפוליטי ושל המצב בכללו. הייתי בטוח שלא כדאי לשלוח אותו בדיוק בשל הסיום שלו(וארך צדיקים..)משל מפוצצים אותנו והוא עוד כותב וארך צדיקים... היה מענין לראות איך התגובה השניה מביטה מיד לענין אחר - משמעותו ומקורו של החג, ולנטינו. כתוב מענין לכשעצמו! ובסוף הדרך אל הגרמנית. אולי אל מה שיש מי שחושב שמעניק לנו אילו זכויות לעשות כך או אחרת... ואין ענין לשיר עצמו. הוא פתח שרשור דבר שהוא כבר חיובי, למישהו הוא עשה את זה, למי לא, לא חשוב. היה נהדר לראות איך מהר מאוד אנחנו לא רוצים לראות דברים ומגיעים בסוף הענין לטרגדיה שלנו. שתהיינה הרבה אהבות ופחות מלחמות!