לחברי הפורום

לחברי הפורום

רציתי לשתף אתכם בספר שקראתי. שם הספר "הילד שלא ידע פחד" כתבה אלה הרמתי. הספר מוקדש לזכרו של גיל הרמתי בנה של אלה מכפר תבור . גיל היה ילד מיוחד ועליו כתבה האם את הספר . בספר שני חלקים בחלק הראשון לומדים להכיר את גיל בשלבי חייו השונים על תכונותיו , אופיו , אהבותיו ודרכי התמודדות עם הדיסלקציה בדרך לרכישת ידע . החלק השני עוסק בשכול. גיל נהרג בתאונת אופנע בהיותו בן שבע עשרה וחצי ציטוט מתוך תמצית הספר"חיים שלמים של שאיפה להשגים, התמדה , טוב לב , נתינה ונדיבות התנפצו בהרף השנייה " על האבדן , האבל , הרגשות ,הצורך לשמור על התא המשפחתי ,ודרך ההתמודדות היום יומית עם הכאב הנוראי והבלתי נתפס מספרת האם אלה הרמתי בגילויי לב כנים . בספר שזורים בצד הסיפור האישי "קטעים "/מובאות של אנשי מקצוע בעלי שם העוסקים בנושאים שעליהם מספרת האם מבחינה דידקטית ובמיוחד בנושא השכול .כמשפט סיום אישי לגבי השכול אציין כאב ויגון לצד אמירה חיבים להמשיך.
 

eaz1514

New member
אהבתי את המשפט האחרון ../images/Emo24.gif

חייבים להמשיך לצד הכאב והיגון שהם חלק בלתי נפרד משארית חיינו.
 

liat1953

New member
חולית יקרה

תודה לך שאת משתפת אותנו... אך כמו eaz1415 גמני שמחה לראות שינוי בגישה שלך... לאור הראיה ש-"חייבים להמשיך" אכן זה משפט מפתח, הן אצל אנשים מן השורה שלא חוו אובדן זו עובדה ללא תהיות,אצלנו הדברים מתוך מחשבה,מתוך רצון,מתוך ידיעה שאנו נמשיך לשאת בליבנו את הבנים האהובים שאינם אך יחד עם זה נמשיך למען אלה שנותרו כאן ורוצים אותנו חזקים לידים.בהחלט לא קל,לא מובן מאליו,מצריך המון כוחות נפשיים ואפילו פיזיים...אך הכל אפשרי אם רוצים... חולית,איתך...
חג נעים וקל לך ולכולם
 

yazi22

New member
הבדל חשוב

ליאת יקרה, את מציינת שחייבים להמשיך למען אלה שנותרו כאן. חייבים למרות הקשיים. אני מאמין, שהצורך הזה, גם אם מאד קשה לבצוע, כן נראה לנו מובן. בעיקר אם האחרים הם ילדים נוספים הזקוקים להוריהם. לעומת זאת, הרבה יותר קשה להבין ולהפנים את הצורך להמשיך למען עצמנו. יותר קשה למצוא את הרצון והטעם והתקווה. זה כאילו ממשיכים, בגלל שאנו רתומים למישהו שמושך אותנו מבחוץ, אבל לא בגלל הכח הפנימי המניע אותנו. יעקב.
 
למעלה