לחברי הפורום שלום,

קארן100

New member
לחברי הפורום שלום,

שלום לכולם,
אני חדשה בפורום זה ואיני אלמנה אך מתוך עניין נכנסתי וקראתי כמה תגובות וברצוני לומר כמה מילים.
קודם כל אתחיל בכך שאני מאחלת לכולכם להרגיש טוב ולהצליח לבנות חיים חדשים ומאושרים למרות הקושי, אשמח לשמוע לדעתכם בעניין הבא:
האם לדעתכם אלמן/נה יכולים לבנות חיי זוגיות חדשים מלאים, מספקים, מרגשים ומלאי אהבה ללא שום השפעה של מה שקרה? האם כשאתם מכירים בן או בת זוג, גרושים או רווקים, אתם יכולים לפתח אהבה נקייה לגמרה ודף חדש לגמרה מבלי שהעבר ירחף מעל כל הזמן ? כי ברוב המקרים, הבן/בת זוג של אלמנים מוצאים את עצמם מקנאים באיש/אישה שנפטרו ואיך אפשר להתמודד/ להתחרות באדם שאיננו ? זה איום בלתי פוסק מעל הראש, שמעתי כבר לא מעט נשים שאומרות : עדיף לי גרוש כי עם גרושתו אני יכולה עוד להתחרות אבל עם אישה שאיננה איך אני יכולה להתחרות ? וזה מביא אותי לשאלה נוספת, אילו הבעל שלכן או האישה שלכם לא היו הולכים לעולמם אלא הייתם גרושים, האם גם אז הייתם רואים בהם אנשים מושלמים כמו שאתם רואים בהם כשהם אינם ? האם גם אז הנישואים היו מושלמים ביניכם כמו שהם נראים בעיניכם כשהם אינם ? הרי יש טבע לאדם לשבח ולהלל אנשים שהלכו לעולמם אבל כשהם בחיים זה לא קורה, אז אולי כל המושלמות הזו זה רק כיוון שאינם עוד ? יכול להיות ? יכול להיות שבעצם הנישואים לא היו כאלו מושלמים אבל בגלל הסיטואציה, הזמנים הקשים של הנישואים נשכחו וזוכרים רק את הטוב ? כי במקרה כזה (ואני חוזרת לנושא הראשון) לבן זוג או בת הזוג החדשים אין סיכוי לעמוד מול בני זוגכם שנפטרו, פשוט אין סיכוי, ואיזו אישה לא רוצה להרגיש מס' 1 ? איזו אישה רוצה שכל הזמן בן זוגה יתגעגע ויבכה על אישה אחרת (גם אם זה בסתר ליבו הרי היא מרגישה) ? ואיזה גבר רוצה שהבת זוג שלו תהיה איתו אבל תחלום על בעלה לשעבר ? ובכך רבותיי אתם מונעים מעצמכם להקים זוגיות חדשה שאולי, ואני מדגישה - אולי , תהיה אף יותר טובה מהקודמת.
מה דעתכם ? אשמח לקרוא תגובתכם ואני מתנצלת מראש אם השאלות קשות וכבדות למישהו מכם, הכוונה היא לפתח דיון מענין בנושא שהוא לא קל ולא חלילה להכביד על מישהו.
 
את שואלת המון שאלות

ואת צריכה להבין שכל אחד ואחת מוצאיחם את הדרך שלהם להתאושש
כל אחד ואחת נושא בלב את החצי השני הם/הן נאלצו להפרד ממנו , הם לא רצו בזה , זה נכפה עליהם
וכל קשר שהם יבנו האובדן של בן/בת זוג זה חלק מהעבר שלהם , זה האהבה שנשארה בלב
וכל מי שניכנסת לקשר עם אלמן או אלמנה צריכה לקחת את זה כחלק מהקשר ואין לה במה לקנא
אלא לכבד את הזכרון והאהבה שנשארה בלב , ואף פעם בחיים היא לא תהיה מספר 1
כי הוא נושא את האהבה לנפטרת בליבו , היא חלק מחייו ומעברו , לרוב גם אם ילדיו
והיא השניה שהצטרפה לחייו וגם אותה הוא יוצר קשר של אהבה , אבל אחר ושונה
אין פה תחרות יש פה חיים בשלישיה לטוב ולרע , על זה צריך לדבר עם הבן/בת זוג בעת שנבנה הקשר
אבל מנסיון אישי האלמנים ואלמנות יודעים לאהוב טוב יותר מגרושים וגרושות , כי הם באים ממקום של אהבה ושותפות
 

קארן100

New member
תודה על תשובתך, זה

באמת מאוד קשה ומורכב, מצד אחד לאלמנים שכפי שאת מתארת סוחבים את הטראומה איתם לעד, אך מצד שני זה גם מאוד לא קל לבני זוג החדשים, את כותבת בעצמך : "אין פה תחרות, יש פה חיים בשלישיה", אז יש הרבה אנשים שלא רוצים להיות חלק משלישיה, למה להם ? צריך להבין גם אותם, כל הזמן יהיו השוואות, במיוחד בכל ריב הכי קטן, וזה יגרור עוד יותר געגועים לעבר, אף אחת לא תוכל להיות כמו אישתו שאיננה ולא תוכל לעולם "להדביק את הקצב" , תמיד לאישה שאיננה יהיה פור על הבת זוג, צריך אישה/גבר מאוד חזקים, לא קנאים ומאוד בטוחים בעצמם כדי לאפשר את הזוגיות בשלישיה הזו, אך אולי מי שכן יכול להכיל את כל זה יכול לצאת בסופו של דבר נשכר ולפתח חיי אהבה, שותפות וזוגיות נפלאים.
מי אמר שאהבה זה דבר קל ?
 
נדמה לי שמשהו לא הובנתי טוב

ההגדרות שלך למצב של אלמנות הן לא ממש ככה ,
מה שאת מגדירה טראומה זה לא מדויק , זה אובדן ובן/בת זוג פרידה כפויה ולומדים לחיות עם זה
אם זה ממחלה אז יש תהליך פרידה מתמשך , אם זה פתאומי אז זה פרידה ללא הכנה קודמת
לא יודעת למה את משווה , כל קשר שנוצר בין גבר לאשה הוא לא מקום להשוואה
למה לריב שאפשר לשוחח , שבונים חברות ואהבה לא צריך לריב , התקשורת צריכה להיות פתוחה ואוהבת
האלמן/אלמנה כבר בנו זוגיות טובה או שלא בניגוד לגרושים ששם היה צריך לפרק את הזוגיות
אז אני מעדיפה לבנות עם אחד שבנה והפרידה נכפתה עליו ולא עם זה שפירק זוגיות והאהבה שם מתה
כי האלמן /אלמנה באים ממקום של אהבה , ולזה אין תחליף , הם יודעיים להעניק ולאהוב , אין מקומות להשוואה באהבה

עצה קטנה לי אליך ספרי מה בדיוק מציק לך כי אני מרגישה שיש דברים שאת לא כותבת ומפריעים לך ,
וגורמים לך להיות כועסת ומרירה בכתיבה שלך , שואלת שאלות על הכלל אבל כל אחד הוא עולם ומלואו
ומאחלת לך לבנות חברות ואהבה של אוהב אהוב ומאהב , שיהיה החבר הכי טוב לך אז אולי תביני דברים אחרת
 

קארן100

New member
חברה יקרה, הבנת אותי ממש לא נכון,

ומיהרת להסיק מסקנות שגויות לגבי
, השאלות ששאלתי הן אמיתיות ואלו שאלות ונושאים שעולים לא פעם בשיחות של החבר'ה, אין פה שום שייכות אישית אלי, הבאתי את דעותיהם של אנשים רבים ואת הצד שכנגד, אנסה שוב להבהיר את דבריי, לעניות דעתי (לפי תשובתך הראשונה) גישתך לא מאפשרת להשתחרר ולהמשיך הלאה (וזה חשוב מאוד, למרות הכאב הגדול), גישה זו שגויה לטעמי ויש בה כדי להרתיע בני זוג פוטנציאלים, אסביר : יש הבדל בין לכבד ולהוקיר את זכרו של בעלך (שזה ברור ומובן), לבין לחיות אותו 24 שעות ולצפות מבן זוג עתידי שיקבל זאת ויסכים לחיות בשלישיה (כהגדרתך), גבר שמכיר אישה לא מעונין אותה איתו וחושבת על אחר, ובוכה על אחר ומתגעגעת לאחר בלי הפסקה ולא מעונין לשמוע ולהרגיש שהוא לא מספר 1 ולעולם לא יהיה, כשאנחנו כל כך שרויים במרה שחורה ובאבל עמוק זה יוצר תקיעות והתקיעות הזו מונעת מאיתנו לראות גם את הצד השני, והמציאות היא שלמטבע יש שני צדדים וצריך להסתכל על שני הצדדים במיוחד בנושא זוגיות, זה לא קל לצד שלך אך זה גם מאוד לא קל לצד השני, אני גם חושבת שברגע שאלמנה (או אלמן, זה לא משנה) אומרת כל הזמן, בעלי היה מושלם, אין כמוהו, אין כמו אהבה שהיתה לנו, אין כמו הנישואים שהיו לנו, הכל היה מושלם, אין שני לו, וכן הלאה, ובמיוחד לצאת בהצהרה לבן זוג החדש: "אלו יהיו חיים בשלישיה", אז היא לא משאירה מקום למשהו חדש כי שום דבר ואף אחד לא יוכל להיכנס "לנעליים" כאלו גדולות, וזו "התחרות" שדיברתי עליה, כי היא נוצרה עוד לפני שהתחילה הזוגיות החדשה.
אגב, לא נכון לדעתי לעשות הכללה לגבי גרושים/רווקים/אלמנים בעניני זוגיות, אין יותר מושלם ופחות מושלם, אלמנים לא חווים פחות בעיות בזוגיות מגרושים ולהיפך, וגרושים לא חווים פחות בעיות מרווקים, זה נורא אינבידואלי, בסופו של דבר כל אחד מוצא את מקומו.
תודה על תגובותייך המענינות ואיחולי הצלחה ואושר בחזרה
 

קארן100

New member
נ.ב:

ממה שאני קוראת פה בתגובות, פורום זה בא לתת תמיכה לאנשים שחלקם נמצאים עוד בראשית הדרך והכאב עוד מאוד גדול וטרי, חלילה שדיון זה יעיק על מישהו ויהיה קשה מידי להכלה ולכן, כל מה שאוסיף זה רק שאני מאחלת לך נסיכת הכוכב וכמובן לכל השאר כאן ימים טובים יותר, מאושרים, הצלחה, ואך ורק טוב.
כל טוב
 
שני הארות לדברים שלך

דבר ראשון אני רווקה לא אלמנה, מה שגרם לכמה כותבים לכעוס עלי בעבר
אבל כותבת בפורום הזה קרוב ל7 שנים מלווה ומעודדץ את הכותבים והכותבות
את צריכה להבין המוח מתפצל לשנים חצי שומר זכרון וחצי שני חחי את ההווה
אף אחד/אחת לא מתאבל כל החיים , אחרת לא שורדים ומגיעים למצב קשה נפשית
הגישה ביהדות שברגע שקמים מהשבעה ממשיכים את מנהגי האבל עד ה30 ואז ממשיכים לחיות
רק הילדים שומרים מנהגי אבלות במשך שנה , אלמנים ואלמנות רק 30 יום כך גם האחים והאחיות
אי אפשר להכליל כל אחד/אחת עם חיים של/שלו ואני מלווה המון אנשים במהלך השנים האילו

יש שלוקח להם שניחם ליצור קשר כי הרגשות לא פנויים לאדם/אשה חדשה
, יש לי דודה שהתאלמנה שהיתה בת 35 עם 8 ילדים כיום היא בת 85 ועדיין אלמנה סבתא רבא עטופה בנכדים ובנינים
והיא אמרה לי , היה לי גבר אחד בחיי מגיל 14 עד גיל 35 , לא מוכנה להכנס לשום קשר עם גבר אחר
ויש כאילו שמצליחים כן ליצור קשר עם בן/בת זוג חדשים , הכל אישי ל כך ן למחוק
לפעמים בשיחה עולה כשאישתי ז"ל אמרה או עשתה וזה מקובל כי היו לו חיים נעימים איתה וזה חלק מהזכרונות שלו
לזה התכוותי שחיים בשלושה כי היא חלק מעברו , הוא חלק עימה חיים
ועדיין אני מעדיפה אלמן על פני גרוש , זה נסיון החיים שלי הוכיח שהם באים ממקום של נתינה ואהבה
למרות שהם לבד הם באים מנמקום משפחתי לא בודדים , לכן מתאים לי מאד להתחבר אליהם

שוב אני לא יודעת את מצבך ויש לי הרגשה שברגע שאת עושה הכללה את טועה ומטעה , כל אחד הוא עולם ומלואו
ולכל אחד את הדרך שלו לבנות את עולמו הקטן , המעגל של אני ועצמי ואני עם המשפחה הקרובה
הם נושאים שמלמדים בסדנאות לעיבוד האבל , ושם נותנים את הדעת להתחברות אל הסביבה ,
ודברים משתנים בחיים , אנשים משתנים בעקבות חויה כזו או אחרת
והנבואה ניתנה לשוטים , אז לא ניתן לנבא מה יקרה בעתיד , אלא נותר לחיות אותו
 
אז גם אני אנסה לענות ...

ראשית, נסיכת הכוכב, הסיבה שאנשים כועסים עלייך , היא כי את נוטה לכתוב את דעותייך כאקסיומה, ומתיימרת להבין אלמנות, שלא מתוך נסיונך האישי.
זכותך לכתוב את כל העולה על רוחך, אך גילוי נאות יהיה לכתוב בתחילת דברייך, שתגובתך מגיעה מנסיון חייך, שאינו כולל בתוכו אובדן של בן זוג . (ולא, הצפייה בדודה שלך שהתאלמנה היא קשה, אך אינה אותו הדבר..).
כל אחד ואחת מאיתנו הוא עולם ומלואו. כל אחת ואחד מאיתו חווים את האובדן בצורה שונה. ולכן, מה שאכתוב פה אינו מתיימר לייצג את רחשי ליבן של האלמנות באשר הן, אלא רק את עצמי.
הייתה לי הזכות לחוות זוגיות נפלאה במשך 18 שנים חברות אמת ואהבה גדולה ,שהולידה משפחה ו3 ילדים נפלאים. היתה לי הזכות לחוות נישואים מאושרים, שכללו גם קשיים ורגעים יפים פחות, כמו כל מערכת זוגית . גדלנו יחד, וצלחנו כמה וכמה משברים יחד. אבל סך הרגעים הטובים עלה על אילו שפחות.
ולא, לא כל האלמנות חושבות שהיו להן נשואים מושלמים.
קראתי בעבר מאמר פה בפורום שבו כתבה הכותבת שניתן להמשיך הלאה לזוגיות חדשה, רק כשמסוגלים לראות גם את הטוב וגם את הרע במערכת הקודמת.
(וזה נכון לאלמנות וגרושות גם יחד..). מאוד מסכימה עם הכותבת .

מזה למעלה משנה וחצי אני נמצאת בזוגיות חדשה. נהדרת. וכן, היא שונה. כי אני שונה. אי אפשר לעבור חוויה של אובדן כל כך גדול ולהשאר אותו אדם.
השתניתי. התפתחתי. יש לי צרכים אחרים, רגישויות אחרות, יכולות אחרות ומאווים אחרים. מראש ידעתי שכל זוגיות תהיה בנוסף, ולא במקום. אין תחליף למישהו שהיה ואיננו.
ולמרות זאת, אני ממש לא מסכימה עם העניין של "חיים בשלישיה". הזוגיות שלנו היא של שנינו בלבד. דינמיקה חדשה עם שפה משלה. והיא רק של שנינו. והיא טובה וממלאת אותי בהמון אושר.
בעלי ז"ל תמיד יהיה בחיינו,. תמונותיו נמצאות בבית, הילדים מדברים עליו, ומשפחתו עדיין חלק מחיי. כל זה אינו קשור לזה שהתמזל מזלי למצוא מישהו שאוהב אותי,
ושיש לי הזכות לאהוב אותו בחזרה. (ומאחר שיצא לי להכיר כמה וכמה אלמנים ואלמנות בגילי ובמצבי, אני יכולה להעיד שאיני היחידה שעושה זאת..).

כל ההשוואה הזאת בין אלמנות לגרושות מקוממת אותי בכל פעם מחדש. מה הטעם בהכללות ובהשוואות, מעולם לא הבנתי...
לדעתי האישית גם לא ניתן למדוד "כאב" או "אושר" על סקאלה, ולהשוות בינם. תחושות הן דבר כל כך סוביקטיבי...ולכן כל העיסוק בשאלה האם הזוגיות החדשה טובה יותר או פחות, ממש לא רלבנטי.
גם אצל מי שהתאלמנה וגם אצל מי שהתגרשה , מסתיים מצב אחד ומתחיל מצב חדש להתמודד איתו. להגיד שכל הגרושות "בחרו" במצבן זה לא נכון.
מכירה גרושות שעברו תהליך אבל קשה וממושך מאוד..
גם להגיד שכל האלמנות והאלמנים באים ממקום של נתינה ואהבה זו טעות. אין זוגות נשואים שלא מסתדרים וחיים זה לצד זה?
וזה שאחד מהם מתאלמן לפתע הופך את זה שנשאר למבין יותר בזוגיות ?
ההבדל המהותי ביותר בעיני בין גרושה לאלמנה הוא ההתמודדות עם אובדן ההורה השני, במקרה שיש ילדים בתמונה.
(וגם כאן, לא חסרים מקרים שגרושים משאירים אמא או אבא לבד עם הילדים , כאילו התאלמנו..).
אשרי מי שעוסק בשאלות שהם חלק מחיינו, כ"שיחת סלון" עם חברים. הלוואי שלעולם לא תדרשו להתמודד איתן בעצמיכם.
שיהיה שבוע טוב...
 
תודה על התגובה שלך

מקבלת שהייתי צריכה לומר בתחילה שאני רווקה
אני פה כדי לעודד לא לשפוט זו או אחרת , לצערי מלווה הרבה אלמנות לא רק אמי שאותה שיקמתי אחרי האובדן של אבי
עוזרת לאלמנות גם במציאות באיזור מגורי , את כועסת עלי , אבל אני מבינה אותך ומאחלת לך רק טוב
שמחה שהתגובה שלי גרמה לך לכתוב את הדעה שלך בעניין

אני פה מרצון טוב להקשיב ולעודד , אם לא הייתי מתחילה פעילות באתר הנטוש לפני 7 שנים הפורום היה עדיין רדום
הפעילות שלי בו גרמה לו לפעול, אני לא נטשטתי את הפורום במשך 7 השנים שאני פעילה בו

אני תומכת במילים מעודדות ולא מבקשת כלום למען עצמי , ואני פעילה בעוד מקומות של תמיכה בתפוז
ומאחלת לך ולכולם חיים טובים יותר ושלא תצטרכו להתמודד עם הכאב כל ימי חייכם
אבל את יודעת וגם אני יודעת שאנחנו לא נצחיים , ולצערי כולנו מתמודדים עם חיים שיש בהם שינויים ולא תמיד לטובה
והחוכמה היא לפעול לצאת מכל המצב נתון בצורה הכי טובה עם נזק מינימלי , זו המחשבה שעזרה לי כל חיי
 

קארן100

New member
ריגשת אותי בכתיבתך (התחלות 2013), תגובתך

מענינת, אמיתית, כנה וכל כך נוגעת ללב.
שיהיה לך המון בהצלחה וישר כח !
 

yamkachol

New member
קארן שלום,

ברוכה את בהכנסך לפורום, ואשריך שאינך אלמנה.
תודה לך על איחוליך החמים.
לשאלתך (המורכבת מהרבה תת שאלות) לענין הקמת זוגיות חדשה, אני מאמין שהדבר יכול להיות אפשרי, תלוי באותו אדם ותלוי בבת זוגתו.
את כל השאלות והתהיות שאת מעלה ושהן בהחלט מתאימות למצב, אפשר לשאול לגבי כל אדם שעבר טראומה.
אפשר לשאול לגבי אדם שנלחם מלחמה, או השתתף בתאונת דרכים קשה מאוד? אולי פיגוע? אולי היה כמה שנים בשבי (ועבר עינויי תופת בסוריה, או במצרים)? מה לגבי אונס?

הטראומות בחיינו, משאירות בנו את חותמם.
אצל כל אחד בעוצמה שונה ובאופן שונה.
כל אדם שחווה טראומה, חווה אותה שונה מרעהו.
הצלקת כואבת ב"תנוחה" מסוימת.
לפעמים יותר ולפעמים פחות.
היא הופכת להיות חלק מהחיים של אותו אדם.
-תלוי באותו אדם, עד כמה היא עוצמתית, עד כמה היא חלק מחייו.
כפי שהדבר תלוי, בבת זוג (בן זוג) החדשה, עד כמה הדבר אפשרי, מבחינתה, או מקשה עליה.

אין לי מושג לגבי אלמנים אלמנות אחרים – לגבי השאלות והתהיות שלך.

הכל תלוי באותו אלמן/נה, וכיצד עבד את האובדן.
יתכן ואת מתארת מצב של גברים שלא עבדו מספיק את אובדן יקירתם, ולכן היא עדיין נוכחת בחייהם, במידה רבה- ואכן אז קיימים מצבים שתיארת.

הדבר מאוד מאוד מסובך להסביר משום שיש את התאוריה – ויש את המציאות.
המציאות היא "התאוריה – בין 1 ל 10" .
כל אדם
ומה שמתאים לו.

המציאות היא
שכל נתון בתאוריה –
הוא נמצא בן 1 ל – 10
אצל כל אדם.
גם ההתמודדות של זוגתו (אשתו החדשה) עם התיחסותו לאשתו ז"ל, היא בן 1 ל 10 – לגבי היכולת שלה לקבל זאת. להכיל זאת.

תזכרי
מה שאת שומעת, זו חלק מהמציאות.
המציאות מורכבת מפסיפס גדול מאוד של אפשרויות.
על חלקן את שומעת, ועל חלקן אינך שומעת.

בנוסף על מה שאת שמעת,
אני למשל שמעתי, שיש אומרות,
שעדיף אלמן, לפחות הסיפור נגמר, בעוד שעם הגרוש, הסיפור לא נגמר , והיא עוד נוכחת.
שוב,
הכל בן 1 ל 10 כמה הדברים הם כפי ששומעים.
הכל דיבורים.
שווה להגיע לגשר – ואז לראות איך לעבור אותו (אם בכלל).
יתכן ואותו אלמן שפגשת, כן יכול לעשות הפרדה בין מה שהיה לו, לבין מה שיש לו.

אני רואה אפשרות שאני גרוש, שמשבח ומהלל את אשתי – לאחר שהיא החליטה מסיבותיה, שמעונינת להתגרש.

ברור שיכול להיות שהנישואין לא היו כ"כ מושלמים כפי שאלמנים/ות מדברים עליהם.
אז מה?
זה עניינם הפרטי. האינטימי.
זה לא ענייני.

הזוגיות החדשה בחייו של אלמן, היא מה שאותו אלמן ובת זוגתו יוצרים.
אני משער שעם עבר עיבוד מספיק טוב של האובדן, יקיים הפרדה בין הקודמת לנוכחית, מבלי שהנוכחית תפגע, תרגיש שיש לה מתחרה או תרגיש שעליה לעמוד באיזה "תוו תקן".
באם הוא מפריד את העבר שלו, מההוה שלו, ובאם הוא יודע להעניק לאהובתו את התחושה שהיא "מספר 1" היא תזכה לכך. אם אינו יודע להעניק תחושה זו, אזי היא לא תחווה תחושה זו (כפי שקודמתה לא חוותה את התחושה להיות מס' 1).

בקיצור,
נראה לי, שיש הרבה "אם ...", כדי להגיע לזוגיות טובה.
זה לא פשוט, אך אפשרי.
 

קארן100

New member
תודה ים כחול ! תמיד

מעניין אותי לשמוע עוד ועוד דעות וניתוחים שונים של אנשים, זו בעצם היתה כוונתי, לפתח דיון מעניין ויש פה אנשים מקסימים שממש תענוג לקרוא את מה שהם כותבים, יש פה תגובות שממש מרגשות כמו של - התחלות 2013 שממש נגעה לליבי.
אשריכם !
 
למעלה