תגובה שלי לרוב מה שקראתי פה בדיון..
קודם כל, צויין פה שאין לקפואירה תורת חיים פילוסופית משלה.. ובכן יש ועוד איזה יש מדובר כאן על כושר גופני ענק, על אקרובטיקה טובה, על מיומנות קשר עין והגנה עצמית ותקיפה, רואים הרבה ערמומיות בקפואירה, יש מין שובבות כזאת. עכשיו, עם כל מה שאמרתי עכשיו הכי בולטות תכונות שסותרות את זה - בולטת הצניעות, השליטה העצמית בעוצמה, השליטה במחשבה של היריב, הטעיות חכמות. צויין פה שקפואירה זה קרב מדומה - לא בדיוק. מי שנמצא בקפואירה יכול להבין שיש את הרז´יונל וכדומה, שזו קפואירה קצת יותר אגרסיבית. זו קפואירה שמתרכזת בבבבבסיס שלה בבעיטות גבוהות, בקשר עין חזק, וככה גם בהפלות בלי סוף. מלמדים אותנו איך להפיל, איך לתת בעיטה, איך להטעות. בקשר לעימות: בקפואירה אמנם לא מלמדים אותי איך ללכת מכות, וגם לא מלמדים אותי שיטות איך להתחמק מסכין ואקדח. אבל מלמדים אותי מיומנות של אבחנת עין ואינסטינקטים של לדעת איזו בעיטה עומדת לבוא אלי ולאיפה, איזה אגרוף הולך להשלח אלי - ועם זאת: איך להגן על עצמי, איך לנצל את הכח של היריב שלי כנגדו. איך אני אפיל מישהו שרץ לכיווני (זה לא כזה בעיה). כשאני נמצא בעימות (מה שלא קרה לי כבר המווווווווווווון זמן) אני מאמין שאני אדע איך להתמודד איתו, אבל אני לא חושב שאני אתחיל לעשות ג´ינגה כמו מפגר למול היריב (יודעים מה זה?) אני גם לא אשתמש בקפואירה בשביל להוריד אותו. אבל מה שכן - אני בהחלט הולך לנצל את המיומנותצ שאנחנו לומדים. בקפואירה אנחנו לא תורת לחימה, אנחנו אמנות לחימה (יש הבדל) אנחנו שומרים על מסורת שכמובן החלה בברזיל. אני עושה קפואירה לא כדי להגן על עצמי במצב של עימות, אני עושה קפואירה כי אני נהנה מזה. אני לא אערב את הדבר שאני נהנה ממנו בעימות, כי זה רק יהרוס לי את ההנאה. כמו שאמרתי בהתחלה, אחת התכונות של קפואריסט טוב, זה צניעות. אנחנו נילחם בקפואירה רק בקרב מאורגן, בתוך הודה, כשקפואריסט נלחם בקפואריסט, ולא ג´ודואיסט נלחם בקפואריסט. מהידע האישי שלי - אם מורה לאמנות לחימה כמו קראטה או קונג-פו ישמע שתלמיד שלו השתמש באמנות לחימה בכוווווונות רעות לגבי מישהו, הוא יכעס מאוד מאוד. אני צודק? עמי
קודם כל, צויין פה שאין לקפואירה תורת חיים פילוסופית משלה.. ובכן יש ועוד איזה יש מדובר כאן על כושר גופני ענק, על אקרובטיקה טובה, על מיומנות קשר עין והגנה עצמית ותקיפה, רואים הרבה ערמומיות בקפואירה, יש מין שובבות כזאת. עכשיו, עם כל מה שאמרתי עכשיו הכי בולטות תכונות שסותרות את זה - בולטת הצניעות, השליטה העצמית בעוצמה, השליטה במחשבה של היריב, הטעיות חכמות. צויין פה שקפואירה זה קרב מדומה - לא בדיוק. מי שנמצא בקפואירה יכול להבין שיש את הרז´יונל וכדומה, שזו קפואירה קצת יותר אגרסיבית. זו קפואירה שמתרכזת בבבבבסיס שלה בבעיטות גבוהות, בקשר עין חזק, וככה גם בהפלות בלי סוף. מלמדים אותנו איך להפיל, איך לתת בעיטה, איך להטעות. בקשר לעימות: בקפואירה אמנם לא מלמדים אותי איך ללכת מכות, וגם לא מלמדים אותי שיטות איך להתחמק מסכין ואקדח. אבל מלמדים אותי מיומנות של אבחנת עין ואינסטינקטים של לדעת איזו בעיטה עומדת לבוא אלי ולאיפה, איזה אגרוף הולך להשלח אלי - ועם זאת: איך להגן על עצמי, איך לנצל את הכח של היריב שלי כנגדו. איך אני אפיל מישהו שרץ לכיווני (זה לא כזה בעיה). כשאני נמצא בעימות (מה שלא קרה לי כבר המווווווווווווון זמן) אני מאמין שאני אדע איך להתמודד איתו, אבל אני לא חושב שאני אתחיל לעשות ג´ינגה כמו מפגר למול היריב (יודעים מה זה?) אני גם לא אשתמש בקפואירה בשביל להוריד אותו. אבל מה שכן - אני בהחלט הולך לנצל את המיומנותצ שאנחנו לומדים. בקפואירה אנחנו לא תורת לחימה, אנחנו אמנות לחימה (יש הבדל) אנחנו שומרים על מסורת שכמובן החלה בברזיל. אני עושה קפואירה לא כדי להגן על עצמי במצב של עימות, אני עושה קפואירה כי אני נהנה מזה. אני לא אערב את הדבר שאני נהנה ממנו בעימות, כי זה רק יהרוס לי את ההנאה. כמו שאמרתי בהתחלה, אחת התכונות של קפואריסט טוב, זה צניעות. אנחנו נילחם בקפואירה רק בקרב מאורגן, בתוך הודה, כשקפואריסט נלחם בקפואריסט, ולא ג´ודואיסט נלחם בקפואריסט. מהידע האישי שלי - אם מורה לאמנות לחימה כמו קראטה או קונג-פו ישמע שתלמיד שלו השתמש באמנות לחימה בכוווווונות רעות לגבי מישהו, הוא יכעס מאוד מאוד. אני צודק? עמי
