Gilmore Girl Rules
New member
גם אני אינני יודעת מדוע אני משרשרת
...את זה לפה, ובכל זאת.
יום חביב פלוס. שני שיעורים ראשונים עברו מהר (למרות שבלשון היה בוחן פתע), ואז שני שיעורי אנגלית חביבים, במהלכם תמר שמה לי לק (ורוד-שחור-ורוד-שחור-ורוד)...כשהגענו לכיתה טל צווחה מאימה, וזה הסב לי אושר בל יתואר במשך כל שיעור תנ"ך. השבוע לא הייתי אמורה ללמוד פיזיקה, אז גיחכתי לי בחדווה בעודי הולכת לעבר תחנת האוטובוס (האוטובוס כבר היה שם!
), צוחקת על מר גורלה של טל ודומיה שנשארו לפיזיקה
אכן, יום משעשע ומאגניב כאחד. אולם, משהגעתי לפתח ביתי, נוכחתי לדעת שהוא נעול.
אז התקשרתי לאנשים ונאור בא לפתוח את הדלת כעבור כעשר דקות. בזמן הזה אכלתי דובונים. [מסקנה: דובונים זה מגעיל אלא אם כן הרבה אנשים חושקים בהם בבת אחת.
] נאור ואיריס באו, ובעליצות רבה, פתחנו את הדלת. הדבר הראשון שראינו: המגירות שבסלון, על הרצפה. טוב נו. בטח אבא חיפש איזה דף. בדיקה קצרצרה של הבית גילתה שכל המגירות בבית פתוחות. בגדים על המיטות, הכל מבולגן...אכן כן. נפרצנו. בעקרון בדקו בכל החדרים, אבל ביחוד אצל אבאמא. אצלי הם התחילו להוציא את הבגדי מהארונות אבל כנראה התייאשו. וגם עברו על כל התכשיטים הפושטיים שנתנו לי בימי הולדתי. נמ. לאחר שהתחרפנתי קלות והתקשרנו למשטרה, אמרו לנו לא לגעת בכלום ולחכות. עשינו זאת; עוגת תפוחים נקנתה וכן קולה, וישבנו לנו בחוץ. זה הפך להיות משעשע ביותר. העלנו השערות (וויש, לא גנבו את הטלוויזיות והמחשבים
האם הם חיפשו משהו ספציפי? 
), ולאחר זמן ממושך נאור הגיע למסקנה: כידוע, כל פעם ששואלים אחד מאתנו מה אבא עושה התשובה היא "אהה... מממ.. נו... רואה חשבון...או משהו..." אז, התשובה פשוטה ביותר: אבא סוחר סמים, וסוף סוף הסתבך עם מישהו. זה כזה ברור
ככל שעבר הזמן הטופיקים שלנו הפכו לביזאריים יותר ויותר. כעבור זמן לא רב חזרנו למשחק שכבר שיחקתי פעם עם נאור: נאור שורק, ואנחנו (אני ואיריס, שלא יודעות לשרוק
) צריכות לנחש איזו מנגינה בפיו. בפעם האחרונה ששחקתי את זה עם נאור הוא זימר לו את התקווה בזמן שאני צעקתי "נו, אני מכירה את זה, נווווווו!"
דימינו כיצד אמא תגיב כשתראה את הבית - בכי וצעקות. אמא הגיע כעבור זמן מה, ואיכזבה. היא אמרה שזו "הזדמנות לסדר" ושהיא "הולכת לאכול".
השכנה הגיע כעבור זמן מה ושאלה מה אמא אמרה. משנענתה, היא כיוונה לעבר האופק מבט מבולבל משהו. הסקנו: אמא מדחיקה. עד הערב היא מאושפזת.
אמא חזרה, בידיה אוכל. אכלנו.
השוטר הגיע (
) ורשם תלונה [כשאנחנו משעשעים את עצמנו מילולית ברקע]. אחורי זה הוא לקח מנאור טביעות אצבעות! הא!
מתחיל את הקריירה, הא?
לאט, לאט אמא התחילה להתחרפן, כצפוי. כל פעם שיצא לה "אוי" מיוסר מהפה, מישהו הצביע על ההתדרדרות במצבה. "אוי!
" "זה מתחיל." "הדחקה." "דינייל זה לא רק נהר באיג'פט!" ו...המממ...זהו. עוד שאלה שאני יכולה להגיב אליה ב'כן' נחרץ
מצב הפצע בפה, ד"א, החמיר אך לא מורגש. קשת שולטת. היא קנתה מסטיקים והביאה לי אחד. לעסתי קלות ושמתי על המקום הבעייתי. הרגע קלטתי שאכלתי לחם עם פסטרמה ומסטיק פירות. ביחד. ~מיכל
[לאלבומי הביטלס שלום]
...את זה לפה, ובכל זאת.
), ולאחר זמן ממושך נאור הגיע למסקנה: כידוע, כל פעם ששואלים אחד מאתנו מה אבא עושה התשובה היא "אהה... מממ.. נו... רואה חשבון...או משהו..." אז, התשובה פשוטה ביותר: אבא סוחר סמים, וסוף סוף הסתבך עם מישהו. זה כזה ברור
