לחבק את החיים

[אתי בהרל]

לחבק את החיים

כאחת שעוסקת בשכול, באבל ובמוות, בקבוצות תמיכה לאלמנים ואלמנות , עניינה אותי מאד כתבתו של אמנון לוי על מני פאר ז"ל .
גם מההיבט האישי - של ההשוואה לתהליך שעברנו כמשפחה עם מותו של בעלי , וכן בהיבט האישי המקצועי בפרספקטיבה של מרחק מה מהאובדן.
בעיני, ראויה להערצה הגישה של מני לגבי הקבלה וההשלמה של המחלה בד בבד עם המוות. ההתייחסות המיוחדת לאשתו שכמוהו מתמודדת גם עם מחלת הסרטן והגדרות "קרני היא גיבורה".באופן אישי חוויתי המון הכחשה וכעס ואי השלמה (ייאוש) של בעלי כתוצאה מהמצב.

מצאתי את עצמי מתמודדת בהמון , אבל ה מ ו ן חזיתות בו זמנית .לא מצאתי שום מסגרת בזמנו שתעזור לי להתמודד, ניסיתי פסיכולוגית באופן פרטי והתגלתה לצערי כאכזבה אחת גדולה. והצורך הדחוף של כאן ועכשיו נותר ללא מענה.
אני חושבת שזה צורך שהיא אפשר לוותר עליו... אנשים רבים שהתאלמנו מתביישים לבקש עזרה... לא כל שכן ה- CONTROL FREEK שמצויים בינינו .
יש סיוע ממקורות שונים ; אם בטיפול פסיכולגי או באימון אישי.. כל אחד שיבחר את המסגרת המתאימה לו . אני חושבת שזה חשוב ומגיע לכל אחד לקבל עזרה במצב כאוטי כזה.
<font><b>וכן בואו נחבק את החיים האלה !</b></font>
מברכת את כולכם בשבוע טוב , שנשמע רק בשורות טובות

שלכם אתי

 

[נסיכת הכוכב]

ההתמודדות של המשפחה

ההתמודדות של המשפחה עם החלל שנשאר בתוכה היא לא התמודדות קלה
כל אחד לוקח עלי חלק מהכאב על הפרידה הכפויה , ולמרות שהמשפחה שותפה לסבל של ההולך לעולמו
קשה להם להתמודד עם החלל שנותר שהוא לא כאן איתנו
את שיודעת איך לתמוך באחרים אבל שאת צריכה להתמודד בעצמך ועם עצמך זה לא פשוט
לפעמים הגלים גבוהים , וצריך לטפל בכמה נושאים , וצריך לקחת המון אויר ולצלול פנימה לטפל בכל מה שקורה
ואז לצאת לקחת המון אויר , ולצלול אל תוך החיים , ולשחות עם הזרם הוא כבר מוביל אותך קדימה
והכי חשוב להתמודד עם הגלים הללו ולא לצלול בלי אויר , מדי פעם לעשות הפסקה לקחת אויר במקום כמו בפורום שלנו ואז להמשיך הלאה חזקים יותר
וכבר ניתקלתי בכתיבה של כאב וע"י תקשורת והמון מילים מחבקות ומבינות
יחד הצלחנו ליצור הקלה אצל הכותבת , אבל זה דרש כתיבה מאד עירנית וקשובה לתשובות שלה
ואת המשוכה הראשונה היא עברה והתחילה לחיות ולהתמודד ,
עם השנים למדתי שכל אד מוצא לעצמו את הדרך
לא תמיד הגורם המקצועי עוזר לפעמים הכתיבה באנונימיות עזרה המון
אני מודה אני לא מוותרת כי אני יודעת כמה חשוב התשובה בקטע שקשה וצועקים הצילו קשה לי
ואז הפתיחה של דו שיח כתווב עוזר כי אני זמינה מאחורי המסך , וזה נגיש לכולם
פה יש לי א היתרון שלא צריך להזדהות פשוט לשבת וכתוב כואב לי