הזדהתי עם כל מילה
מלבד עם המשפט האחרון. ויש לי הרגשה שכל השרשור היה דיון על המשפט האחרון (כי לא הספקתי לקרוא את כולו).
כי זה כואב... מאד!
אני מצאתי את עצמי אתמול יושבת ובוכה מול מסך הטלוויזיה כמו ילדה קטנה. איך אפשר להיות אדיש?
מדינה שלמה התפללה שימצאו אותם, שיחזרו בשלום, שלא יאונה להם כל רע.
כאשר הם כבר לא היו בחיים
אבל.. המשפט האחרון שלך מאד חזק. וזה מאד תלוי.
על מקרה זה וגם על אחרים, אפילו הרבה יותר גרועים ממנו, ניתן להתבונן מנקודות מבט שונות:
1. אלוהים הוא אכזר. אין צדק בעולם. צדיק ורע לו, רשע וטוב לא... וכו'.
2. טוב שמתו מוות מהיר ולא סבלו. "זו הייתה זכות לגדל אותם" (נאמר ע"י אחד ההורים).
למה זה קרה להם? למה דווקא הם? למה הם צריכים לשלם בחייהם? אין על השאלות הפילוסופיות הללו תשובה.
אבל זה מזכיר לי משהו חכם שאבי פעם אמר לי: "לא תמיד נוכל להבין את דרכי האל. אנו מוגבלים בהבנה שלנו. קחי לדוגמא את החלל... שהמוח האנושי לא מסוגל להבין מהו חלל אינסופי כי בשבילנו לכל דבר יש התחלה וסוף. כך אנו לא מסוגלים להבין את דרכיו ומעשיו. יש דברים שצריך פשוט לקבל."