לזכרם ../images/Emo16.gif
שלום לכם ידידי חברי הפורום . אתמול בשעות הצהריים הרגשתי רעידה קלה מתחת לרגלי . השעה היתה בסביבות שנים וחצי בצהרים ועדדין לא ידעתי כלום על מה שקרה כ 500 מטר בקו אווירי מביתי . עשר דקות מאוחר יותר כשאני שומע את רעש הסירנות ( בית החולים בני ציון ממש קרוב לביתי ) התעורר איזה חשש בליבי ושיחת טלפון שקיבלתי מדידי ידידי היקר ושותפי לחדר בים המלח העמידה אותי מול המציאות : פיגוע תופת בשדרות מוריה בחיפה . בתור מישהו שמכיר כל כך טוב את הקו 37 ( שעובר ממש מתחת לביתי , במשך למעלה משלוש שנים השתשמתי בו בדרכי לאוניברסיטה וחזרה ונכון להיום אני עוד נוסע בו מידי פעם ) , בתור מישהו שמכיר כל כך טוב את הפניה הזו שבה התרחשה הטרגדיה הזו ( אחותי גרה בשכונת כרמליה ) אני חייב להגיד שהדעת פשוט לא תפסה את מה שארע . אזור שקט במרכז הכרמל שלהרבה מאוד אנשים הוא מזכיר את אירופה כל כך . הרבה ירוק ושקט , מקומות בילוי ובקיצור חיים שנתנו לך הרגשה של "נורמליות" בתוך כל אי השפיות של המדינה הזו והנה זה קורה דווקא שם . זה החזיר אותי באחת לפיגוע בחליסה ולפיגוע במסעדת מצא . נזכרתי בסירנות , בפרצופים , בתמונות , הכל חזר . עירי השקטה והיפה , עירי שכל כך מנסה בחיי היום יום שלה לשמור על הדו קיום השברירי שמתחולל בה ואיך שהוא למרות המכות שהוא חוטף כל פעם הוא מחזיק מעמד. אני יושב ובוהה בתמונות על המסך , בתמונות מהמקומות הכל כך מוכרים , מהמקום , מבתי החולים שאת חדרי המיון שלהם כמעט כל חיפאי מכיר איך שהוא , בוהה ולא מאמין ששוב זה קורה. בוהה ומתפלל שאף אחד ממשפחתי , מכרי וידידי לא היה במקום הא נכון , בזמן הלא נכון . ואז הטלפון מתחיל לצלצל והחברים שואלים ומבררים אם הכל בסדר , איך יכול להיות בסדר ?? איך ?? אז נכון שבחוג משפחתי ומכרי כולם שלמים ובריאים ואף פרצוף על המסך או מהשמות לא מוכר לי אבל .. זה כואב , כואב עמוק בפנים על אלו שכן מופיעים שם , על אלו ששוכבים עכשיו בשקים הכחולים ללא נוע , על אלו שנאבקים על חייהם בבתי החולים ואלו מאושפזים . מחיר הדמים של המעשה המטורף והבלתי נתפס הזה גבה את חייהם של 15 ישראלים נוספים . מהיום שדרות מוריה , פינת כרמליה כבל לא תהיה כמו שהיתה . אז נכון שהשגרה תחזור ואנשים ימשיכו הלאה אבל בכל פעם שנעבור שם נרגיש ממש כמו בכל פעם שאנחנו עוברים ליד מסעדת מצא או באזור חליסה ביציאה מחיפה . הצמרמורת תמיד תהיה שם והשקט שכל כך מאפיין את חיפה יקבל משמעות אחרת . אני רוצה לשלוח את תנחומי למשפחות האבלות ואיחולי החלמה מהירה לפצועים . העיר חיפה פצועה עכשיו , מדממת אבל היא חזקה כמו כולנו והפצע יגליד אבל צלקת הוא ישאיר בנו לנצח . יהי זכרם ברוך
שלום לכם ידידי חברי הפורום . אתמול בשעות הצהריים הרגשתי רעידה קלה מתחת לרגלי . השעה היתה בסביבות שנים וחצי בצהרים ועדדין לא ידעתי כלום על מה שקרה כ 500 מטר בקו אווירי מביתי . עשר דקות מאוחר יותר כשאני שומע את רעש הסירנות ( בית החולים בני ציון ממש קרוב לביתי ) התעורר איזה חשש בליבי ושיחת טלפון שקיבלתי מדידי ידידי היקר ושותפי לחדר בים המלח העמידה אותי מול המציאות : פיגוע תופת בשדרות מוריה בחיפה . בתור מישהו שמכיר כל כך טוב את הקו 37 ( שעובר ממש מתחת לביתי , במשך למעלה משלוש שנים השתשמתי בו בדרכי לאוניברסיטה וחזרה ונכון להיום אני עוד נוסע בו מידי פעם ) , בתור מישהו שמכיר כל כך טוב את הפניה הזו שבה התרחשה הטרגדיה הזו ( אחותי גרה בשכונת כרמליה ) אני חייב להגיד שהדעת פשוט לא תפסה את מה שארע . אזור שקט במרכז הכרמל שלהרבה מאוד אנשים הוא מזכיר את אירופה כל כך . הרבה ירוק ושקט , מקומות בילוי ובקיצור חיים שנתנו לך הרגשה של "נורמליות" בתוך כל אי השפיות של המדינה הזו והנה זה קורה דווקא שם . זה החזיר אותי באחת לפיגוע בחליסה ולפיגוע במסעדת מצא . נזכרתי בסירנות , בפרצופים , בתמונות , הכל חזר . עירי השקטה והיפה , עירי שכל כך מנסה בחיי היום יום שלה לשמור על הדו קיום השברירי שמתחולל בה ואיך שהוא למרות המכות שהוא חוטף כל פעם הוא מחזיק מעמד. אני יושב ובוהה בתמונות על המסך , בתמונות מהמקומות הכל כך מוכרים , מהמקום , מבתי החולים שאת חדרי המיון שלהם כמעט כל חיפאי מכיר איך שהוא , בוהה ולא מאמין ששוב זה קורה. בוהה ומתפלל שאף אחד ממשפחתי , מכרי וידידי לא היה במקום הא נכון , בזמן הלא נכון . ואז הטלפון מתחיל לצלצל והחברים שואלים ומבררים אם הכל בסדר , איך יכול להיות בסדר ?? איך ?? אז נכון שבחוג משפחתי ומכרי כולם שלמים ובריאים ואף פרצוף על המסך או מהשמות לא מוכר לי אבל .. זה כואב , כואב עמוק בפנים על אלו שכן מופיעים שם , על אלו ששוכבים עכשיו בשקים הכחולים ללא נוע , על אלו שנאבקים על חייהם בבתי החולים ואלו מאושפזים . מחיר הדמים של המעשה המטורף והבלתי נתפס הזה גבה את חייהם של 15 ישראלים נוספים . מהיום שדרות מוריה , פינת כרמליה כבל לא תהיה כמו שהיתה . אז נכון שהשגרה תחזור ואנשים ימשיכו הלאה אבל בכל פעם שנעבור שם נרגיש ממש כמו בכל פעם שאנחנו עוברים ליד מסעדת מצא או באזור חליסה ביציאה מחיפה . הצמרמורת תמיד תהיה שם והשקט שכל כך מאפיין את חיפה יקבל משמעות אחרת . אני רוצה לשלוח את תנחומי למשפחות האבלות ואיחולי החלמה מהירה לפצועים . העיר חיפה פצועה עכשיו , מדממת אבל היא חזקה כמו כולנו והפצע יגליד אבל צלקת הוא ישאיר בנו לנצח . יהי זכרם ברוך
