לזימס ואינבל.......

[קרנושה]

לזימס ואינבל.......

טוב מאוחר מאשר אף פעם לא....... אז היום הזדמן לי חופש ואני מבקרת אותכן... מברכת אותכן על פתיחת הפורום החשוב הזה... ומאחלת לכן הרבה

בהרמתו..... מאחלת לשיתוף פעולה גם ביננו..... ואני פה אם תרצו עזרה, לשאול משהו או סתם להיתקשקש... ממני קרן.. פורום תאומים ושלישיות

 

[קרנושה]

וכעת כמה תגובות שלי......

על כמה דברים שונים שנאמרו...... למרות שבמקום אחר הגבתי שלא פתוח לקהילה בכלל...וזימס את ראית זאת.....אני מוצאת לנכון לומר את דבריי שפתוחים כעת..... אני אמא לשלישיה ומנהלת פה את פורום תאומים ושלישיות.....ואוסיף גם שאני אחות במקצועי כעת עובדת במחלקה פנימית ...אך לפני הלידה עבדתי 4 שנים ביולדות וגם על זה ארחיב בהמשך... לצערי מעולם לא הנקתי, אין לי ילדים גדולים...מלבד השלישיה, ואת השלישיה ילדתי בשבוע 28 כשהם נולדו במשקלים של 840-900 גרם כל אחד.....משבוע 18 שכבתי בביה"ח עקב ירידת מים מהשק של הבן...וכעת לנושא הפורום: ידוע שיצירת החלב מתעכבת כש: 1-לידה מוקדמת... 2-ניתוח קיסרי (גם אם בשבוע 40) 3-מתח/חרדה, עצבים.....וכו´... *אני לא אומרת שהחלב מתעכב באופן אוטומטי במקרים הבאים.....אך כל הנ"ל גורמים אפשריים להיתעכות/חוסר יצירת החלב... ילדיי הועברו לפגיה ואחת מבנותיי הונשמה ולמחרת גם הבן הונשם.....אני רוצה לסמוך עליכן שאתן יכולות להניח מה עבר עלינו בתקופה ההיא.... לאחר 3 חודשים של שכיבה מוחלטת בביה"ח , תוסיפו לזה ניתוח ותוסיפו לכל הנ"ל את המצב העדין ביותר בו היינו.....הדבר האחרון עליו חשבתי היה הנקה!! ואחות הפגיה הסבירה לי היטב והיתחננה בפניי שאשאב...וניסיתי וניסיתי ולא הלך.....חזרתי לפגיה בוכה...לא מספיק שעמדתי לפני היתמוטטות עצבים בגלל המצב בגדול...... "זה" גם נפל עלי...והאחות הוסיפה לשכנע שאפילו 1CC יעזור להם כעת...כי את רוב האוכל הם מקבלים בהזנה תוך ורידית ודרך הזונדה הם מקבלים 1CC שש פעמים ביום...שאבתי יום ולילה...במשאבות הכי טובות עם ואקום אדיר...ונדא, גורנישט, כלום!! לילה אחד אני הרגשתי שאופס מטפטף לבקבוק.....וראו איזה פלא יצא לי 1CC רצתי לפגיה עם CC אחד מאושרת......הכי שבעולם.....הנה זה מגיע חשבתי לעצמי...והאחות חייכה אליי עדיין מעודדת ואמרה ש...קרן גם זאת התחלה מבטיחה לך שנחלק את זה בין שלושתם!! אני בכיתי.....וחזרתי וניסיתי שוב ושוב ושוב...ויותר לעולם לא יצא ממני אפילו לא חצי CC..... אולי המתח, העצבים, הבכיות המרובות.....המצב בגדול היה קשה מנשוא...... אני לא אישה של טבע...אני סתם רגילה, פשוטה שרצתה לת את הטוב ביותר לילדים שלה-חלב אם....ומכירה בחשיבות של זה.....במיוחד לפגים (לחיסון שלהם ועוד).....אך זה נמנע ממני שלא באשמתי...(אני מאמינה)... בחרתי לא ללכת לראות את הקישור "המלוכלך" שבא בעיקבות הסקר.....חבל שאתעצבן ...אני בעד לבחור מה שאני רוצה.....מה שאני חושבת שהכי טוב לילדיי ומה שאני מסוגלת לתת.....לכל אחת מאיתנו יש גבולות, לכל אחת מאיתנו יש את הזכות לבחור בדרך.....הדבר החשוב בשורה התחתונה שנהיה שלמות עם ההחלטה שלנו (וזה נכון למצבים שזה החלטה רק שלנו לא כמו הסיפור שלי)...אולי.....הנאמר שם.....היה מקינאה...ואולי.....מנקיפות מצפון ואולי לא ואולי ואולי.....אין זה משנה.....אתם ח´ברה היצטרפתם לפורום הנקה....לכם המכנה המשותף..... תיתמקדו בעיקר הטפל יעלם כבר מעצמו!! לגביי הכפשות רבות שראיתי על אחיות בתי חולים.....אני שומעת, שותקת אך לא מוכנה ליספוג הכללות.....אז תמיד תסווגו את דבריכן.....אני נתתי ייעוצים והדרכות מכל הלב...ואהבתי את זה...את הנשמה שלי הקדשתי לזה..ואל תגידו שזה יוצא דופן...כי אני מכירה קולגות שלי שהיו כמוני גם.....לכן יש ויש..ולא בהכל האחיות אשמות!! אני שולחת לכם המון חיזוקים בדרך אשר בחרתם, אני בטוחה שהיא יותר קשה מלתת בקבוק...(אגב אצלי גם בקבוק זה פרוייקט

)... הרבה

בהמשך.....ולפורום בכלל..... שבת שלום לכולכם

קרן -אמא לשלישיה

 

[דיאנה1]

קרן יקרה, למרות שכבר שמעתי ממך

את הסיפור על הסמ"ק הבודד שילדיך חלקו בו הוא העלה שוב דמעות בעיני. בטח שיש אחיות שעוזרות להניק. את בר אני מניקה אולי בזכות אחות כזו. הוא נולד בלידת מלקחים, ואחרי הלידה הרופא התעקש לא לתת לי אותו עד שיסיים לתפור אותי. בינתים הוא בכה ובכה ללא הרף. התפירה לקחה זמן רב כי בלידת מלקחים צריך לעשות חתך שלא נדע מצרות. כשבר הגיע אלי הוא כבר היה בהיסטריה ולא רצה לינוק. כל כך חלמתי על הרגע אחרי הלידה שאניק אותו, וקיבלתי תינוק שצורח בהיסטריה ולא מוכן אפילו לנסות. גם אחר כך הוא סרב לינוק, כל פעם שהוא התעורר ניסיתי והוא סרב. מאוחר בלילה הגיעה מיוזמתה לודמילה, האחות המקסימה של מחלקת יולדות, לשאול אם הכל בסדר, אם אני מרגישה טוב, אם אני צריכה משהו ואיך הולכת ההנקה. אמרתי לה בדמעות שכמה שניסיתי, למרות הנסיון שיש לי עם הבת הגדולה, זה פשוט אל הולך. היא העירה אותו בעדינות, שמה אותו לידי ואמרה לי לנסות שוב, ניסיתי והוא סרב. היא סחטה כמה טיפות קולוסטרום ממני ומרחה לו על השפתים. הוא לקלק את השפתים, קימט את מצחו בהבעה כל כך מתוקה שבא לי לאכול אותו, והחליט שזה בכלל לא רע, וכדאי לחפש ולראות איפה יש עוד כזה. עוד מריחה של טיפת קולוסטרום על השפתים, עוד לקלוק נלהב, והוא כבר היה מוכן לינוק. הוא נצמד לפטמה וינק בלי בעיות. איזה אושר!! והכל בזכות האחות. לכל יולדת מגיעה אחות כזו. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו האחות היתה נוזפת בי שהוא הולך להתייבש ואני חייבת לתת לו בקבוק אם הוא לא מצליח לינוק. למרבה הצער, יש יותר מדי סיפורים כאלה. ואין כאן הכללה, מאחר ואת ההנקה שלי אני חבה לאחות אני יודעת שיש גם אחרות. עדין אנחנו צריכים לפעול לטובת מצב שבו כל האחיות ידעו לעודד ולעזור בהנקה, למי שמעוניינת כמובן. עוד דבר. אמנם יצאה הודעה ארוכה ארוכה אבל זה חשוב. אני חושבת שזה מאד לא בסדר, שאם יש בעיות בהנקה, במקום לעזור ולעודד הצוות מטיף כמה שהנקה חשובה ועושה רגשות אשמה, כמו שעשו לך כשהתינוקות היו בפגיה. מן הסתם את יודעת כמה שחלב אם חשוב, וגם ככה קשה לך להשאיר את הילדים בבית חולים, והצלחת השאיבה כל כך תלויה במנוחה וברגיעה, שני דברים שבודאי לא היו לך בשפע בלשון המעטה. אז למה לגרום לך להרגיש עוד יותר רע? אין בזה שום תועלת. היו צריכים לעודד אותך, אולי לנסות לעזור לך בשאיבות ובכל מקרה להגיד לך שוב ושוב שאת עושה את הטוב ביותר וכל הכבוד לך, בלי לגרום לך לרגשות אשמה מיותרים. גם זה דבר שצריך לשנות בגישה של בתי החולים, כי גם סיפורים כאלה שומעים שוב ושוב. תודה על האיחולים, הרבה הצלחה גם לך בגידול השלישיה, משימה שנראית לי בלתי אפשרית, עם או בלי בקבוק... ואולי נראה אותך כאן פעם כמניקה מן המניין? שבת שלום!

 

[קרנושה]

כן אולי פעם אשוב כמניקה.......

(או שלא).....אולי עוד מאתיים שנה......ואולי בעוד פחות.....דבר אחד אני יודעת שאני אהיה חייבת לעבור חוויה מתקנת אחריי ההריון ההוא... ולגביי בית החולים והאחיות...נכון הדבר שלא כולם בסדר.....ולא כולם עובדים באותו הכייף והרצון.....אך האם כל האצבעות שווה? ועוד דבר.....האם את (סתם כדוגמא) נהנית מהעבודה שלך כל יום ? ואין לך ימים שאת קצת ממורמרת בהם? האם את באה לעבודה וכלום לא משפיע עלייך? אז נכון שאלו תירוצים וכו´.....אך לכולנו יש ימים טובים יותר וטובים פחות.....ישנם ימים שבהם אני אהיה הכי חייכנית שבעולם שאהיה שווה כמו מליון דולר וימים שפחות.....ככה זה בכל עבודה!!! וכעת תגידי לי אבל ...את בחרת במקצוע שלך.....אבל...זאת עבודה שחשובה מאוד בהמשך...אז יקירתי....כל עבודה חשובה מבחינתי....הכל שווה בעיניי ...עורך דין, רופא, מזכירה כל אלה יכולים לעשות טעות ואופס.....זה יעלה ביוקר (כן, כן אפילו המזכירה!!)...אז בשורה התחתונה לא כל האצבעות שוות......ויחד עם זאת.....אני יכולה לומר משהו שאולי יעודד אתכן.....כן יש חשיבות גדולה לנושא ההנקה בבתי חולים.....פעם האחיות הדריכו ברגע שהיה להם זמן (ומזה היה ממש חסר).....היום יש מדריכת הנקה בביה"ח..שמטפלת רק בזה...פעם ביום בד"כ במשמרת בוקר היא קוראת לכולם לחדר תינוקות שם עושה הדרכה כולל שקופיות.....הדרכה קולקטיבית...ובהמשך הולכת לכל הלידות ראשונות ומדירכה אותן פרטנית...וכל אלה שהם לא לידות ראשונות.....אנחנו האחיות מתפקידנו לדוווח למדריכת הנקה כי פה או שם יש קושי וגם הוא מטופל ע"י המדריכה..... וכן.....אני מוכנה להיות כנה לחלוטין כשאומר שבסופי שבוע אין מדריכה כזאת.....וממש ממש לא תמיד יש לנו החאיות זמן לשבת איתך להדריכך כשאנו 4 אחיות במשמרת ומגיעות קבלות ונשים לאחר ניתוח קיסרי ובקיצור כשמשמרת פעילה ולחוצה מאוד...יש גבול לכל תעלול!! לגביי הלילות...בבית החולים שאני עובדת בו מוכרת שיטת הרומינג אין...כלומר התינוק נייד במשך כל היממה לפי נוחות ורצון האם.....על העריסות מצרפים פתקים לתינוקות יונקים בלבד!! ולי אישית מעולם לא היתה בעיה להביא לאם תינוק להנקה.....היו נשים שהביאו את תינוקם בתחילת המשמרת ואמרו שאת הארוחה של 03 שניתן בקבוק ואת של 06 נוציא להם להנקה...אין זה מתפקידי להתווכח עם אם על רצונה...אם שהיא לידה רביעית יודעת היטב לרוב מה רצונה...מה גם אני לא חושבת שזה בלתי אפשרי במשך יומיים ששוכבים בביה"ח לנוח קצת.....ובאמת לתת בקבוק בין הנקה להנקה...וקדימה תקפצו עלי כעת כולכן ביחד ותגידו שזה הורס.....אני מחכה לזה......אז תנו לי לומר לכם שהכל תלוי בכם.....אף תינוק לא יסרב להנקה לאחר שאכל ארוחה אחת או ש2 מבקבוק.....ו4 שנים זה לא זמן מבוטל בשטח הזה...אז שוב הלעתי בהודעתי אך רציתי לספר על ההנקה מנקודת ראייה של אחות בית חולים..... דיאנה גם לך שבת שלום......ולכולם...

 

[_גלית_]

אין לי ספק שהאחיות עובדות בתנאים

שלא תמיד מאפשרים להן לתת את העזרה הטובה ביותר, ובזה כמובן אשמה בדרך כלל המערכת, שאליה אני מפנה את רוב טענותי! אני גם מבינה את הקושי של לעבוד מול נשים רבות ושונות שנמצאות בסיטואציה לא קלה כמו לידה, ובכל זאת, זאת לא סתם עבודה מול קהל רגיל, אלא עבודה מול קהל מיוחד במינו, שהמערכת חייבת (מבחינת הכשרה, תנאי עבודה למניעת שחיקה ואפילו בדיקת התאמה לתפקיד) לתת תשובות מתאימות לבעיות קשות כמו אלו שנשמעו כאן. אין לי ספק שיש אחיות רבות שעושות עבודה מצויינת, למרות תנאי העבודה הקשים, אבל מפגש לא טוב עם אחת, מספיק לגרום לנזק גדול, וחבל...

 

[אפרת_ח]

מילת המפתח: עשית כדברי האם ../images/Emo13.gif

לצערי, בבית החולים בו אני ילדתי נותנים בקבוק לכולם, אלא אם את יודעת לבקש שלא יעשו זאת. לא מציעים אפילו את האפשרות של הנקה מלאה, וצריך ללמוד "לתחמן" את הצוות כדי לזכות ב"פריווילגיה" המדהימה. מצד שני, תולים על הקיר את הפוסטרים על זה שאסור לתת אפילו בקבוק אחד. אז את מבינה מה הבעיה? אפילו האחיות הטובות לא עוזרות כשהנהלים דפוקים.

 

[דיאנה1]

לצימס וענבל - אפשר "לשלוף" ../images/Emo36.gif

מכאן את סיפור ההנקה של בר. סיפור ההנקה של שון יגיע גם הוא... כשיהיה זמן, או אולי גם הוא יגיע במקרה באיזושהי תשובה שלי.

 

[inbale]

הסיפור נשלף - המון תודה דיאנה../images/Emo45.gif

 

[zimes]

שבוע טוב, קרנושה!

או, סופסוף אני יכולה לענות לך (לא רציתי להתפרץ לשיחה ההיא

) אחרי שהייתי עם ילדה אחת בפגיה, וילד אחד אתי, הודעתי שכל אמא שיש לה ילד (אפילו אחד), פג, ומצליחה לשאוב - גיבורה. ברור לי שאני לא יכולה לדמיין את המערבולת בה את היית כשילדת, ואני לא באה אלייך בטענות על כך שלא הנקת. בכלל בכלל לא. לגבי האחריות והכעסים עליהם - האמירה שלך שלאמא הזכות לבחור, כל כך נכונה! ועל זה הכעס שלי. על אחיות שהעירו אותי בלילה (כשכבר ישנתי), כדי שאני לא ארדם חו"ח עם בני בזרועות, על שיירת האחיות שרצו להבין למה אני לא רוצה לתת בקבוק, על כך שהודיעו לי שבני צריך להיות בעריסת חימום, לא הבנתי מה זה (חשבתי שזה אינקובטור, ושהוא ישאר בתינוקיה בלעדי), אז לא הסכמתי והבטחתי שהוא יהיה עלי ואני אכסה את שנינו בשמיכות (ד"א - יותר טוב מכל עריסת חימום) - אח"כ כל אחות רצתה ממני הסבר למה ומה ואיך ומה פתאום, על אחות שנתנה בקבוק לילד, ואמרה שלא נתנה בקבוק, ושאלה למה אני חושבת שהיא עשתה את זה, על אחיות שהחזירו לי ילד עם בקבוקים בעריסה, וגם על אחות שנבחה על יולדת אחרת "אין דבר כזה אין חלב", על אחות ש(אולי ניסתה לעזור) אבל בחוסר מקצועיות הודיעה לי שעלי לשלוח את בעלי לקנות פטמות סיליקון. טוב, הוצאתי כאן הרבה ממה שהיה בלבי על חברותיך. ואני מסכימה שהמצב של אחות אינו פשוט, אבל העבודה היא עם אנשים! עם נשים במצב נפשי רגיש, ועם ילדים ביומם הראשון! אלה צריכים להיות ימים יפים! הייתי רוצה מצב בו כל מה שסביב יולדת וילדה מטרתם להרגיע אותם, להקל עליהם, להאיר להם את תחילת דרכם. יאללה, קרנושית, שיהיה שבוע טוב!

 

[קרנושה]

אז גם אני אוציא את מה שיש לי.....

"עליכן האימהות" בגדול.....שלא אכפת לכן מכלום ובצדק חוץ מעצמכן ומתינוקכם.....ולמה אני אומרת זאת בטון כזה כי......זימס יקרה...העלית נושאים שעוד מהתקופה שעבדתי בביה"ח הרגו אותי.....אימהות כמו שאת מתארת ייאשו אותי.....ונעשיתי אפטית.....ולמה אני מתכוונת: 1-מה זאת אומרת להרדם עם התינוק בידיים? ובצדק עשתה האחות שהעירה אותך והעירה לך!! האחריות על התינוק שלך על הראש שלנו כשאת בבית החולים...ואם מדברים על נהלים....זה אחד מהנהלים הכי ברורים שאנו מקבלות...אין מצב שנרשה שאמא תישן עם התינוק במיטה פשוט אין!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 2-עריסת חימום-אולי לא הסבירו לך שזה לא אינקובטור...ואולי בזה הטעות...אך כשיש צורך בחימום הילד כי הוא קר.....אז חימום גופך עם כל הכבוד לו אחלה...ונפלא...אך התינוק זקוק לחימום מלאכותי תחת מעקב...ומדידת טמפ´...ולהוריד את הטמפ´ במידה והוא לא מתחמם וההיפך...כשהוא בתוכך עליך.....אין לנו שליטה על זה וזה בעיה!! יכולתי להיתפגש מהורים שמתיימרים להבין יותר מכולם.....אני אולי אוטומטית...אולי רובוטית...ואולי הרבה דברים אך דבר אחד אני יודעת יותר מהשאר...וזה את עבודתי עם תינוקות!! עקב היחס שלכן לאחיות......המראה שאין טיפת כבוד וטיפת הערכה...אני יכולה לומר ש...אם את סומכת על עצמך כל כך...לכי ותמצאי לך מקום ללדת מתחת לאיזה עץ.....(סלחי לי על ההקצנה, זה לא אישי עליך זימס אלא כללי על אימהות שונות ומשונות מבחינתי)..פעם ילדו מתחת לעץ ולא היו כל כך הרבה ניתוחים קיסריים כמו היום.....היום עם התפתחות הטכנולוגיה והמצאת מכשירים כל פעם כגון US, מוניטור ועוד.....אנו מאתרים בעיות מבעוד מועד ופועלים במהירות...קודם היה נפוץ מוות תוך רחמי...היום זה קיים באחוזים נמוכים....או שאת הולכת עם הטכנולוגיה או שתישארי בבית..... ומה עם החיסונים? את מסוגלת להבין כאלה שלא מרשות לחסן את ילדם? ואם היתה להם סיבה מוצדקת ניחה......פשוט דפקטיות לדעתי...בורות !! אני יכולה להמשיך עוד בלי סוף.....באמת.....אך מעדיפה לעצור פה...

 

[inbale]

אני לאיודעת איך להגיב

כמובן שקראתי את כל השרשור מההתחלה והאמת שהנטיה הברורה שלי היא דווקא אל הכיוון שלך קרנושה בגלל היותי אחות. אני חושבת שאנחנו רואות את הדברים אחרת. אימהות היום מאוד שונה ממה שהיתה פעם. היום אמהות מגיעות עם המון דיעות ברורות וידע לגבי מה שהן רוצות או לא רוצות . אבל איפשהו בדרך הן שוכחות שאנחנו אילו שלומדות ובעלות הידע איך באמת להתמודד עם דברים. אנחנו אילו שעובדות מול מחלקה מלאה של 40 נשים שלכל אחת יש את הרעיון שלה על האידיאל . הקו עובר איפשהו באמצע. לפחות ממה שראיתי בקפלן יש המון הבנה ואמפטיה ליולדות והאחיות שם באמת מנסות לעשות את המקסימום כדי לסייע ליולדת אבל שוב - האחות היא זאת שבסופו של דבר בעלת הידע והנסיון. את יודעת מה זה מזכיר לי? שראיתי תוכנית לידה שבה כתוב ליולדת אל תסכימי שירכיבו לך וונפלון. זה מאוד הרגיז אותי...ממתי זאת צריכה להיות החלטה של היולדת מתי איך ולמה מרכיבים וונפלון? מישהו אי פעם הרכיב וונפלון בשביל היופי או בשביל הכייף? אז פה בדיוק הנקודה. יש איזה משחק של איזון ושליטה בין נשים שמגיעות עם ידע ובין האחיות. מי מנצח? אף אחד. העיקר שאין מפסידים.

 

[דיאנה1]

מה זה וונפלון?

 

[קרנושה]

וונפלון זה המחט.......

ששמים ביד כשצריך לקבל עירוי נוזלים.....

 

[קרנושה]

מסכימה איתך ב100%

על דברים כאלה התכוונתי גם...... אני מבינה את הרצון והידע או הרצון לעשות דברים אחרת ממה שעשו קודם.....או מסיפורים שזאת עשתה אחרת.....אני גם מתפתחת ומקדמת...אני לא אטומה ומאוד קשובה.....אך יש גבול.....ואם יולדת/חולה מגיע לביה"ח משמע הוא מקבל על עצמו את הטיפול בו...והיום יש טופס הסכמה להתקבל לביה"ח...לפני כל בדיקה חודרנית ישנו טופס נפרד עליו החולה חותם.....ואם החולה מסרב איזה טיפול ישנו גם טופס סירוב טיפול.....אז למה לכל הרוחות הוא הגיע מלכתחילה לביה"ח? גמני הייתי בצד השני...שכבתי 3 חודשים מרותקת למיטה...תאמינו לי אני יודעת על מה מדברים ומכירה את המוסד שנקרא ביה"ח..הוא לא מושלם.....והאם יש עבודה מושלמת? אתם מצפים למושלמות? מצטערת לומר אך ביה"ח לא שונה מכל מקום עבודה אחר שבו הינכם עובדים..לכל עבודה מוטלת האחריות שלה.....וכתבתי כבר שאני יכולה למצוא אחריות אדירה אצל מזכירה אפילו.....אם רק כתבה במכתב שחרור תרופה זו במקום אחרת שהרופא כתב......נו היתה עייפה, לחוצה..למי זה לא קורה ביננו?!!! כששכבתי בצד השני אפילו שהייתי פרסונל.....גיליתי המון דברים.....הייתי כל כך מקופלת בצד...כל כך חששתי להפריע להם, ידעתי מה הם עושים בכל דקה מהמשמרת.....ידעתי כמה הם לחוצים.....אני לא מאשימה אותכם ולא אף אחד שלא יודע...או לא מבין......אך הדברים נאמרו פה וקצת היתאכזבתי מ"האשמות" או מהצורת מחשבה האחרת...(אני מקבלת דיעות...ולומדת מהערות...אבל.....)... שורה תחתונה לימדו אותנו שהלקוח תמיד צודק.....ובמקרה של ביה"ח הלקוח הוא החולה/ יולדת או כל מטופל.....ולכן שם אני שותקת...מקסימום הדברים שאני אומרת לכם כעת נאמרים ביננו האחיות...אך מצאתי לנכון לומר לכם את זה כאן כשההקשר היה ישיר.....אותי לימדו להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה.....מה דעתכן לנסות?

 

[אמא של שחר]

הלוואי ולא תהיי יוצאת דופן (ארוך)

קרן, אני לא מכירה אותך ואיני שותפה פעילה בפורום הזה כי אני כבר לא מניקה. מאוד מענין לשמוע את הצד השני ודבריך מעוררים מחשבה. הלוואי והייתי נתקלת בבית החולים אפילו באדם אחד כמוך שיעשה את הדברים מכל הלב, ברגישות ובאכפתיות. הסיפור על ילדיך הקטנים המאושפזים בפגיה והשאיבה וכמה שניסית על רקע כל הדאגות והחרדה גרם לי להזיל דמעה. אני מקווה שאת חיה בלי שום רגשות אשם. בעיני זה מובן מאליו שגם אם אישה בוחרת לא להניק מסיבות שלה זו החלטה לגיטמית וצריך לכבד את זה. אני מתרשמת שרוב המניקות פה חושבות כך, בניגוד לדימוי הפנטי שניסו להדביק לנו בדיון על הסקר. ומצד שני אני מתקשה להבין חלק אחר ממה שכתבת ונראה לי שגם את נסחפת להכללות ופסחת על הבט אחר. לא כל יולדת שלא אומרת "אמן" אחרי נוהל של בית-חולים עושה את זה מתוך זלזול או חוסר הערכה לצוות. הרבה מאיתנו חקרנו וקראנו וקבלנו החלטה מושכלת ולא סתם פועלות מתוך אופנה או כי "ככה השכנה עשתה". ולא שכנעת אותי שכל נוהל מקובל בבית חולים בכלל ובלידה בפרט נובע מתוך צורך אמיתי ונסיון וידע מצטבר. הרבה פעמים זה בגלל שמרנות, נוחיות של הצוות וחשש מתביעות. ולפעמים גם מתוך בורות ואטימות שאולי נובעים משחיקה ומעומס יתר כפי שציינת ואולי סתם מתוך אי התאמה לתפקיד. מספיק שתקראי את סיפורי הלידה וסיפורי ההנקה (או אי -ההנקה). הדברים האלה קורים יום-יום והם לא יוצאי דופן לצערי. אני לא יכולה להאמין שהכל בסדר ורק אנחנו היולדות יש לנו ציפיות מוגזמות ועודף בטחון עצמי. משהו לא תקין במערכת אם הדברים כל כך שכיחים. אולי זה חוסר בכח אדם, אולי זה חוסר בתקציבים אבל אני לא מוכנה לקבל שהקורבן אשם. אני בחרתי ללדת בבית-חולים ולא תחת עץ רענן או אפילו בבית דווקא בגלל שכן סמכתי על הצוות הרפואי - שיעזרו לי בלידה, ילמדו אותי לבסס את ההנקה ויתמכו בי נפשית ופיזית בתקופת האשפוז. חשבתי (כנראה בתמימות) שצוות רפואי מקצועי, מיומן ומנוסה יוכל לתת לי את התמיכה והידע שאני כה הייתי זקוקה להם. וזה לא קרה. אמנם ילדתי רק פעם אחת ואין לי את הנסיון שלך של שנים אבל דווקא בגלל זה כואב לי שהחוויה לא היתה חיובית ונשארו לי זכרונות מרים בעיקר מהיחס אליי. אני לא אלד עוד הרבה פעמים ואני מרגישה שהצוות שטיפל בי מעל בחובתו הבסיסית להתייחס אליי בכבוד, בהתחשבות וברגישות. אני לא דורשת יותר מזה אך גם לא מוכנה להסתפק בפחות. ותחשבי שאפילו את הרגשת את זה למרות שהיית "פרסונל" ואת מכירה את "מאחורי הקלעים". תארי לך מה מרגישה סתם עוד אחת מתוך 40. למה יולדת צריכה להרגיש שהיא מפריעה אם יש לה שאלות או בקשות? למה יולדת צריכה בכלל לחשוב אם "מותר לה" להניק את התינוק בחדר לידה כשהתינוק בריא והלידה תקינה? אבל בדבר אחד אני כן מסכימה איתך. כנראה שיש במערכת אנשים מסורים, מקצועיים, מדהימים שעושים מעל ומעבר מהנדרש מהם. אני מקווה שבפעם הבאה יתמזל מזלי להכיר חלק מהם ולהווכח בעצמי שאנשים כמוך אינם יוצאי דופן.

 

[zimes]

../images/Emo45.gif ניסוח מצוין למה שאני חושבת

אם היית כותבת לפני, לא הייתי כותבת בעצמי את התגובה למטה ("הקו באמצע")

 

[ציפי ג]

נהלים יכולים גם להשתנות

עיון בהסטוריה של נהלים, מצביעה על כך, שרבים מהם משתנים, אם בשל שינוי אוביקטיבי בנסיבות, אם בשל העדר תקציב ואם בשל לחץ הקהל. לדוגמא ביות התינוק - כשילדתי את ישראל לפני 11.5 שנים, ילדתי בקריה ושם שכבנו 16 נשים בחדר. אחת לארבע שעות היו שתי אחיות מוציאות שורת עגלות ומכניסות את הילדים לחדרים. עזרה בהנקה לא היתה קימת כמעט בכלל. בתום 20 דקות נלקחו הילדים בחזרה לחדר התינוקות, . האב זכה להציץ בילדו מבעד לזגוגית אחת ליום לשניה וחצי, ולאם לא ניתן להכנס לחדר תינוקות. הכל מגובה בנהלים. מזלי - ישראל נולד קטן, והיה צריך לאכול אחת לשלוש שעות, אז הוא נתקע אצלי בחדר להרבה יותר זמן (כאילו בטעות), ובעלי זכה לראותו מאחורי וילון מוגף (שאף אחד לא ישים לב) וההנקה הלכה לי בלי שום בעיות, ללא יעוץ. והדברים השתנו. למה? כי היתה דרישה. כי צמצמו את מספר הנשים בחדר, אז יש פחות חשיפה למחלות לתינוקות, וכי הכירו בזכותו של האב לראות את ילדו שנולד, וכי התקציב לא גדל, ומספר התינוקות כן, ומאוד שמחים על האמהות שיתעסקו עם התינוקות, ולא האחיות. דוגמא שניה - לינת הורים בבי"ח. בעבר כשבעלי היה ילד, ילד חולה אושפז בבי"ח ללא הוריו. להורים היתה זכות לבקרו לחצי שעה אחרי הצוהרים, וכל שאר היום, הילד שכב במחלקה לבד. בעלי היה ילד מאוד חולני, ואושפז לתקופות ארוכות. חמותי מספרת שהיא היתה עומדת שעות ליד דלת המחלקה, מחכה שמישהו ישכח לסגור את הדלת, כדי להתחמק פנימה לראות מה איתו. זה עשה לה טראומה איומה, עד כדי כך שכאשר אשפזו פעם את אחד מילדי בבי"ח היא לא רצתה לבא לבקרו, כי זה נורא שילד מאושפז בתנאים לא אנושים, ולקח לי זמן להבהיר לה שהמצב השתנה, והיום יחסית , זה לוקסוס. ולמה שינו את הנוהל? כי מחקרים הצביעו שילדים מבריאים מהר יותר כשהוריהם בסביבה. כי לבי"ח לא היה תקציב לממן מטפלת לכל ילד והילדים הקימו רעש שהם רוצים אמא וכי ההורים לא הסכימו יותר ליחס הזה. נהלים קיימים אבל אפשר לבדוק אותם תקופתית לראות אם לא ניתן לשנותם. לכל נוהל יש רציונל מאחוריו ולפעמים הרציונל הוכח כמוטעה לחלוטין. אם לא יבדקו את הנהלים - אפילו כתוצאה מלחץ הציבור, אז כולנו כולל האחיות הרופאים והחולים, נפסיד. ולגבי האחיות - אין ליטענה כנגד האחיות, כיוון שבאמת עליהן לטפל במחלקה עמוסת יולדות בצוות אדם מצומצם. הטענה שלי היא כנגד מערכת בתי החולים. כל בית חולים מקבל מביטוח לאומי דמי אשפוז לשלושה ימים ליולדת, ואת שאר הוצאות הלידה. אנחנו לא מאושפזות שלושה ימים, רובנו מאושפזות הרבה פחות. הכסף שמגיע מביטוח לאומי הולך למחלקות אחרות. צריך לקבוע שכל הכסף המגיע מביטוח לאומי יושקע אך ורק במחלקת יולדות, ואז ליולדות יהיה יותר טוב, לתינוקות יהיה יותר טוב ולצוות יהיה יותר טוב.

 

[zimes]

אני מחפשת את הקו באמצע (ארוך מאוד)

לגבי העריסה - באמת לא הסבירו לי. בטח שלא היה לי אכפת עריסת חימום כשהבנתי על מה מדברים... לגבי הלישון עם התינוק - בחייך. אני האמא של הילד. לי יש את האינסטינקטים, ותאמיני לי - לא סיכנתי את הילד (הוא ינק, היה לו חם: 37 מעלות של אמא שלו, מטת בית החולים מספיק גדולה לשנינו). ומה שאת מתארת זה נהלים של בית החולים שנועדו למנוע חשש-שאולי-אם משהו-בית החולים יחשף לתביעה. כשהכל מבוסס על כך שלא מקובל בחברה שלנו לישון עם תינוקות, לכן זה נראה משונה ומסוכן. חיסונים זו דוגמה מצוינת. אנחנו נתנו לילדינו חלק מהחיסונים. אני לא רוצה להכנס עכשיו לשיקולים. בין השאר, החלטנו לא לחסן נגד צהבת B ביום הלידה, אלא מאוחר יותר. אז אולי לך זה נראה משונה וחסר אחריות, אבל אנחנו חשבנו, ביררנו, למדנו את הנושא, וקיבלנו החלטה לגבי הילדים שלנו. זו זכותנו. ילדתי בבית חולים בגלל שעם תאומים, חששתי שיש סיכוי רב שהלידה תסתבך (ואף תמשיך לקיסרי, טפו טפו, איזה פחד). הרבה מהדברים שעושים בבית חולים הפריעו לי בלידה. חלק סבלתי, ומחלק ביקשתי שימנעו. (למשל שלושה רופאים, בזה אחר זה, שנכנסים לדבר אתי, ודוחפים יד. *$$^&$^ תשאל את החבר שלך שדחף יד כרגע, למה גם אתה צריך? או למה הרופאה הכבודה צריכה לצעוק על בעלי, ולהעיף אותו מהעמדה ליד האגן שלי, איפה שהוא מקל על כאבי הצירים?) אני לא רוצה לראות את עצמי, מרגע שאני מגיעה לבית חולים ללידה (וזה שונה ממחלה), בובת חוט בידי הרפואה. אני מבדילה בין לידה ומחלה כי בלידה, אם הכל בסדר, באמת לא צריך כמעט כלום חוץ מעץ ומיילדת טובה, וכי בטיפול בילד, פרט לכמה דקירות ולבדיקת רופא, אני לא צריכה עזרה של אחיות. והילד הוא שלי, לכל הרוחות (סליחה שאני מתפרצת. התחושה בבתי החולים, ואני מוכרחה להגיד שבנהריה המצב מצוין, יחסית, היא שהילד הוא של בית החולים, ומרשים לאמא לטפל בו בשעות קצובות). מה שכן - אני מסכימה עם המסקנה שלך - אחרי הלידה הבאה, אני מקווה שאני ארגיש טוב והילד יהיה בריא, ואני אוכל להשתחרר מבית החולים מיד כשאקום על הרגלייים. לא בגלל שיש לי טענות, אלא בגלל שזה לא מתאים לי. חלק מהענין הוא הרצון שלי להעזר בבעלי (אי אפשר בבי"ח, מה לעשות), והצרך שלי בבית. היה לי לא טוב בבית החולים מעצם זה שאני לא בבית, וזה השפיע על היניקה של דולב, על ההגלדה של התפרים, לא יכולתי לאכול כמו שאני רגילה (כל שעתיים), לא היה לי נוח להתרחץ, לא הסתדרתי עם לשבת בנוחות על המיטה להנקות ... קרן - אני מוציאה את כל זה פה כחלק מהלעיסה של הימים ההם. (גם כן משהו לעשות בפורום שאני פתחתי...) אני בטוחה שאת עושה את עבודתך מנקודה של המון רצון טוב, ובכל זאת, היו דברים שהיו לי קשים. אני לא באה ב"הכל מגיע לי" אלא ב"אני הייתי במצב פגיע, ודברים החלישו אותי אפילו יותר".

 

[נדיה ומשה]

ואו...הסיפור שלך...אני לא יודעת מה

להגיד אבלאני חושבת שאת ממש צריכה להרגיש הכי טוב עם עצמך כי במצב כזה צריך להתמקד בלהישאר שפויה, ועדיף עשרת מונים אמא לא מניקה שפויה מאמא מניקה ממוטטת. לגבי מצב האחיות בבי חולים, אני חושבת שמה שחסר שם זה לא רצון טוב (שבו אינני מפקפקת) אלא הידע, המיומנות והזמן.ואני בדעה שלא ניתן כרגע במערכת כמו שהיא לדרוש מאחיות שישבו עם כל מניקה שעה, כמו יועצת שלוקחים בתשלום. והמצב של ידע הולך ומשתפר.