לזיגי
אני לא כותבת כאן כלל, אבל קוראת הרבה, ומהפוסטים שלך עולה תמונה של אדם צעיר רגיש חכם ואכפתי. במקרה שכזה הייתי ממליצה לך לפעול לפי "חכם לא נכנס לבור שפיקח יודע איך לצאת ממנו". כלומר, תנהג חכם.
דבר ראשון - תתרחק, תתפוס מרחק פיסי אם אפשר - אולי יש לך משהו שתוכל לשהות אצלו יום-יומיים? למרות שהריב אולי נגמר, אבל המשקע שנשאר קשה ודורש מרחק לצורך פעולה שקולה. לשני הצדדים.
דבר שני - תנהל שיחה. במקרה כזה הייתי מציעה להשתמש בגורם שלישי ומאזן - אולי פסיכולוג שמלווה אותך? השיחה צריכה להתמקד בכך שהתנהגות אלימה כלפיך אסורה בהחלט (!!!). אין כאן סימני שאלה או פתח לדיון. קודם כל - הסכמה הדדית שתקשורת בין שני אנשים צריכה להתבסס על כבוד ואלימות אינה כלולה בזה.
הייתי מציעה לך להכין את השיחה - אולי אפילו לכתוב לך כמה נקודות כמו:
1) מאד מפריע לי/קשה לי שאת צובטת אותי
2) אני מבין שהיה לך קשה בנושא ... איך אפשר לפתור אותו?
3) בואי נגדיר יחד כללים לתקשורת ביננו
4) בואי נלך ליעוץ יחד
אני בטוחה שאתה יודע שאמא שלך אוהבת אותך והיא בטח מצטערת מאד על התפרצותה. זה לא נועד כדי לאפשר לך לקבל את ההתפרצות אלא להזכיר לך שסביר להניח שתשאר בקשר איתה גם כשתעזוב את הבית, תחיה עם בת זוג ותקים משפחה משלך. כדאי לנסות לשמור על קשר יפה ככל האפשר.
מעל הכל אני חושבת שאתה מראה בגרות רבה ומעוררת הערצה על היכולת שלך לזהות מה לא טוב עבורך ולהתרחק מזה, וגם על היכולת שלך לראות את האחר (אמא שלך במקרה הזה "אני יודע שאני מרגיז אותה...") גם באירוע לא קל. יכולות אלו הן נדירות אצל כל בני האדם.
אני לא כותבת כאן כלל, אבל קוראת הרבה, ומהפוסטים שלך עולה תמונה של אדם צעיר רגיש חכם ואכפתי. במקרה שכזה הייתי ממליצה לך לפעול לפי "חכם לא נכנס לבור שפיקח יודע איך לצאת ממנו". כלומר, תנהג חכם.
דבר ראשון - תתרחק, תתפוס מרחק פיסי אם אפשר - אולי יש לך משהו שתוכל לשהות אצלו יום-יומיים? למרות שהריב אולי נגמר, אבל המשקע שנשאר קשה ודורש מרחק לצורך פעולה שקולה. לשני הצדדים.
דבר שני - תנהל שיחה. במקרה כזה הייתי מציעה להשתמש בגורם שלישי ומאזן - אולי פסיכולוג שמלווה אותך? השיחה צריכה להתמקד בכך שהתנהגות אלימה כלפיך אסורה בהחלט (!!!). אין כאן סימני שאלה או פתח לדיון. קודם כל - הסכמה הדדית שתקשורת בין שני אנשים צריכה להתבסס על כבוד ואלימות אינה כלולה בזה.
הייתי מציעה לך להכין את השיחה - אולי אפילו לכתוב לך כמה נקודות כמו:
1) מאד מפריע לי/קשה לי שאת צובטת אותי
2) אני מבין שהיה לך קשה בנושא ... איך אפשר לפתור אותו?
3) בואי נגדיר יחד כללים לתקשורת ביננו
4) בואי נלך ליעוץ יחד
אני בטוחה שאתה יודע שאמא שלך אוהבת אותך והיא בטח מצטערת מאד על התפרצותה. זה לא נועד כדי לאפשר לך לקבל את ההתפרצות אלא להזכיר לך שסביר להניח שתשאר בקשר איתה גם כשתעזוב את הבית, תחיה עם בת זוג ותקים משפחה משלך. כדאי לנסות לשמור על קשר יפה ככל האפשר.
מעל הכל אני חושבת שאתה מראה בגרות רבה ומעוררת הערצה על היכולת שלך לזהות מה לא טוב עבורך ולהתרחק מזה, וגם על היכולת שלך לראות את האחר (אמא שלך במקרה הזה "אני יודע שאני מרגיז אותה...") גם באירוע לא קל. יכולות אלו הן נדירות אצל כל בני האדם.
