לו רק הם היו יודעים

  • פותח הנושא DDN
  • פורסם בתאריך

DDN

New member
לו רק הם היו יודעים

ג'וליאן דפק ביאוש באגרופו על חזהו של ג'רולד. "קום כבר!" צעק בליבו. הוא אגר הרבה כעסים כרגע, כלפי הליידי ולדרין, שנראה שיותר עסוקה בלסרוק את הבית מלעזור לג'רולד השוכב, פיו פעור ועיניו בוהות בתקרה. כעסים כלפיו ג'רולד עצמו, שהכניס את עצמו למצב שבו יהיה לבד וחסר הגנה, וכועס על עצמו, שנתן לג'רולד להיכנס למצב הזה. השבועות האחרונים היו טרופים משהו, עברו כאילו בלי שנשים לב. . .. . רדפנו אחרי אותו האלף, שכיוון אותנו לאותה מערה מוזרה, שם עקצו אותנו יתושים שגרמו לנו לחלום על נחש עם הרבה זרועות. כשיצאנו מהמערה, לא יצאנו מהיכן שנכנסנו, ואחרי שנחנו מעט, לא מצאנו את פתח המערה. לקח לנו זמן למצוא מחדש את המחנה שלנו, ואחרי שאמדיאה נזפה בשומרים שלה (שלא בצדק) הם החליטו לעזוב אותה. ונותרנו, משלחת של חמישה זרים, ועוד מתורגמן מקומי ורופא מקומי שיכור ואנטיפת, במקום שנראה שכולם בו רוצים להרוג אותנו, או לפחות את ג'רולד. הטבעת אותה איבדה הליידי ולדרין, הסיבה שבגללה רדפנו אחרי האלף ונכנסו אל תוך התסבוכת הזו נמצאה בפתח האוהל שלה. עכשיו, אמדיאה הצעירה מקשקשת משהו על חבר שלה שקיים בתוך פסל שראינו במערה וצריך לעזור לו. בנוסף לכל השגעון הזה, כשחזרנו לעיירה, ג'רולד הלך לדבר עם ראש העיירה, ובערב, כשראינו שאינו חוזר מצאנו אותו בבית ראש העיירה במצב המוזר הזה: חסר הכרה, בוהה בתקרה, כשגולה שחורה תקועה לו מתחת ללשון. נראה לי שטעיתי כשיצאתי לפלנטהורן, אני רוצה הבייתה!
 

Serpent Axis

New member
מאחורי עיניה הירוקות

עיניה הירוקות של אמדיאה בהקו בשלווה שקרית בעת שבתוכה רתחה מזעם. דמויותיהם של המדריך, הרופא, ליידי ולדרין, ג'וליאן והאלף המשונה, כולם רצדו במוחה הקודח. כשהם הגיעו סוף כל סוף לפָארקֶמפּ ג'רולד הודיע להם שהוא הולך לשוחח עם ראש העיירה. באותו רגע באמדיאה הכתה ההרגשה החזקה שעליה להצטרף אליו, היא לא הרגישה בטוחה בכל מקרה אחרי השומרים נטשו אותה. אך בית אביה ידוע ביחסו לרגשות. כעת, אמדיאה רכנה מעל גופו המשותק. ידיה המחזיקות את ראשו כמעט עפו לעבר ג'וליאן כשהלה דפק על חזהו של ג'רולד. היא לא הגיבה - זה הגיע לג'רולד, הוא הלך לבד ועוד אחרי שאמר ש"אנחנו לא מתפצלים". אבל לא מצא חן בעיניה הרעיון שגופו ייפגע. היא הזדקקה לג'רולד, היא הזדקקה לבטחון בחברתו ולמבט המרגיע בעיניו. היא לא עמדה לתת לו להמשיך לשכב חסר אונים עכשיו. אמדיאה נזכרה בשהותם בפנלטורן העיר, בגילדת המסחר. כשהם הותקפו ג'רולד מצא את עצמו שוכב משותק מול הנבל כשכלבי רפאים מזנקים לעברו. אמדיאה שילחה בהם את השומרים שלה וניגשה לג'רולד בריצה. כשהגיעה אליו היא בחנה אותו במיטב היכולת שלמדה מהמטרונות בחונדיאה וחיפשה את גורם השיתוק ומצאה אותו בצורת חץ מורעל וככל הנראה גם קסום. אמדיאה הייתה זו שמצאה את החץ אז ואמדיאה הייתה זו שמצאה את הכדור המשונה בלשונו כעת. הרופא שלקחו עמם הוא אימפוטנט מגעיל. כשג'רולד שכב על מיטתו מורעל מהחץ, הרופא לא ידע מה לעשות. לעומת זאת, הרופא נלהב לחתוך דברים. בנוסף לכל, השומרים שלה החליטו לנטוש. כשאמדיאה, ג'וליאן וליידי ולדרין רצו ליער במרדף אחרי גנב, השומרים נשארו במחנה! משימתם הייתה לשמור על אמדיאה כמו על חייהם שלהם והם נשארו במחנה! כשאמדיאה והשאר חזרו למחנה ימים רבים לאחר האירועים המטורפים שעברו עליהם, אמדיאה נזפה במפקד הצוות של השומרים. השומרים נכשלו במשימתם מבחינת אמדיאה ואמדיאה ידעה היטב מה עונשו של כשלון במולדתה. היא כבר דמיינה את אביה חושף שיניים ותולש את ידיהם של השומרים בזרועותיו האימתניות. היא לא רצתה לדמיין מה הוא יעשה למשפחותיהם, לא כעת. אבל בגלל שהיא ידעה את כל אלה היא החליטה שעדיף לה לשמור את השומרים קרובים אליה ולא לדווח על זה לאביה. השומרים, לעומת זאת, החליטו לברוח. החלטה גרועה. עכשיו משפחותיהם ישלמו את המחיר של בגידתם - ובגידה היא הדבר היקר ביותר בחונדיאה. היא תיאלץ לבקש מאביה לשלוח משמר חדש, עד אז היא תסתפק באנדל. כרגע, ג'רולד ולמצוא דרך לשחרר אותו מהשיתוק גם בלי לכרות לו איברים הוא כל מה שמעניין אותה. אולי הליידי ולדרין שמנצלת את הרגע לבזוז את בית ראש העיירה ולהקל על משקל הספרייה שלו, תוכל לעשות משהו ברגע שהיא תעבור על כל הספרים האלה...
 

Serpent Axis

New member
<<סקיצה של אמדיאה>>

תזכרו שמדובר רק בסקיצה וזה ממש לא ייראה ככה בסוף.
 

Ihavenonick

New member
בעודי משותק אני חושב:

"OUCH" אם רק הייתי יכול לזוז, כבר הייתי מרגיע אותם, כולם ילדים. באמת זה מעניין מה שקורה כאן. פעם שנייה שאני משותק ופעם שנייה שהם מאבדים את העשתונות, זה יהיה קל :). אבל למה במכות? מה אני עשיתי שאני ראוי לזה? נכון, השיתוק תפס אותי לא מוכן, אבל אתם לא רואים רואים אותי מתחיל לבכות (אוי אוי אוי....
) חלק בגלל שאני משותק, אבל באמת תקוותי היא שלא יעשו טעויות, אני מקווה..."
 

ForbiddenSoul

New member
מה הם יודעים?!

אני לא מאמינה שאני נמצאת פה! אני לא מאמינה לזכרונות שלי, לכל מה שראיתי, לכל החוויות האלו! ג'רולד, "האדון הנכבד", הצליח -שוב- להפיל את עצמו לבור שמי יודע איך נוציא אותו משם. וכל מה שהצלחתי למצוא שאולי יעזור, זה ספר ארור שאי אפשר לקרוא אותו, מכיוון שהארור הזה בילתי נראה... כל המסחר הזה הולך לטמיון! אני לא יכולה לחזור בידים ריקות! כל מה שהצלחתי למצוא כאן זה שיגעון של היצורים הקטנים האלו, זילזול, מוות, בילבול, וסודות ושאולות שאולי אוכל למצוא להן תשובה... אני לא רגילה לזה... אני לא רגילה לקור הזה, לאצילים האלו, הבית שלי ידוע באש הנפש שלו... אני רוצה לסיים עם זה, אני רוצה לחזור... אבל... ... אבל... גם כאן יש אש... יש כאן משהו מסקרן... איך שהוא, אני רוצה עוד! האמת, שאני לא כל-כך אצטער לתת לאלף הזה קצת חומר למחשבה... גם... --ולדרין עיצרי!-- ...אך אני צריכה לזכור, לא יאה לליידי להתנהג כך... שליטה עצמית... אני חייבת... שליטה... ...
 
למעלה