לו הייתי רוטשילד
השבוע החלטנו א' ואני (יותר נכון אני החלטתי וא' רק הנהן בראשו להסכמה) שהגיע הזמן להחליף את המטבח שלנו. ואם כבר מחליפים מטבח אמרתי לא' אנחנו צריכים להחליף את החלון במטבח. מה, ואם אני מחליפה מטבח וחלון, אני לא אחליף את המקרר? ואם אני מחליפה את המטבח, את החלון ואת המקרר, אני לא אחליף את פינת האכול שלנו? "ברור" אמר א' ויכולתי לראות את גלגלי השיניים נעים במוחו כשהוא מתחיל לחשב חישובים ולתהות לעצמו אם לא יהיה זול יותר להתגרש ממני. "תשכח מזה" אמרתי בנימת ניצחון. "אם אנחנו נפרדים החתול נשאר אצלי". זה שבר אותו. הגירושין ירדו מהפרק. לקחתי את עצמי, א' לקח את עצמו ושנינו לקחנו את כרטיסי האשראי שלנו. "אין טעם להתפרס יותר מידי הצעתי, ניסע ישר למתחם דן דיזיין שם נוכל למצוא את הכל". א' הסכים איתי. וכי הייתה לו ברירה? הגענו והסתובבנו בין אולמות התצוגה. דברים יפים יש למניאקים שם יפים מאוד. גורמים לך לרצות לזרוק את כל מה שיש לך בבית ולהחליף לחדש. חוץ מילדים מוכנים אני חושבת שאפשר למצוא את הכל שם וזה אפילו יפה יותר מאיקיאה. רק קצת יותר יקר. עברנו בכמה אולמות תצוגה (שולחן מרובע לפינת אוכל 23,800 ש"ח) ואחת מחנויות המטבחים משכה את תשומת ליבנו. נכנסו והתבייתנו על מטבח מסויים. המוכר, מניאק עם עניבה היה מאוד אדיב. מאוד. באמת. א' הפגין בקיאות מרשימה בידע שלו על צירים מסוגים שונים (בלום זה הכי אחי) והתלהב במיוחד מדלת ארון נשלפת על צירים שעליה מותקנות סלסילות נירוסטה. זו לא היתה דלת פשוטה, המתקן שבתוכה גרם לתזוזת מסילה חבויה נוספת שעליה (הפתעה) הותקנו סלסילות נירוסטה נוספות. "חייבים כזה דבר פסק א'", שמאז ומתמיד אהב גאדג'טים. "חייבים". "אני יכולה לחיות גם בלי זה" אמרתי לא', "עושה רושם שכל תוספת מעבר לדברים ההכרכיים כרוכה בעלות לא מבוטלת וחוצמה סלסילות נירוסטה לא עושות לי את זה יותר". א' המשיך להתעקש שהוא לא יכול לחיות בלי הסלסילות האלו ואני החלטתי לוותר. מה אכפת לך חשבתי לעצמי. תני לו את הסלסילות שלו וזהו. מקסימום תקני לעצמך עוד כמה בקבוקים ותעמידי אותם בתובן כדי שהן יראו שימושיות. מיהרתי להסכים עם עצמי וביקשתי מאיש המכירות לדעת מה העלות של הארון עם הסלסילות. "18,000" ש"ח אמר המניאק המעונב. "רק ליחידה הספציפית הזו". א', שהמחיר צינן במהירות את ההתלהבות שלו הציע שנצא מהחנות אל אחד מבתי הקפה הפזורים בקניון ונשב קצת. ידעתי שהוא מנסה להרוויח זמן. וזמן הרי שווה כסף. במיוחד כששעת הסגירה של החנויות מתקרבת. סיימנו את הקפה והמשכנו לשוטט במתחם. לא קניתי מטבח. עוד לא. אולי מחר. אז תגידו, יש למישו מכם 80,000-90,000 ש"ח להלוות לי? אני אחזיר אחרי החגים. מבטיחה.
השבוע החלטנו א' ואני (יותר נכון אני החלטתי וא' רק הנהן בראשו להסכמה) שהגיע הזמן להחליף את המטבח שלנו. ואם כבר מחליפים מטבח אמרתי לא' אנחנו צריכים להחליף את החלון במטבח. מה, ואם אני מחליפה מטבח וחלון, אני לא אחליף את המקרר? ואם אני מחליפה את המטבח, את החלון ואת המקרר, אני לא אחליף את פינת האכול שלנו? "ברור" אמר א' ויכולתי לראות את גלגלי השיניים נעים במוחו כשהוא מתחיל לחשב חישובים ולתהות לעצמו אם לא יהיה זול יותר להתגרש ממני. "תשכח מזה" אמרתי בנימת ניצחון. "אם אנחנו נפרדים החתול נשאר אצלי". זה שבר אותו. הגירושין ירדו מהפרק. לקחתי את עצמי, א' לקח את עצמו ושנינו לקחנו את כרטיסי האשראי שלנו. "אין טעם להתפרס יותר מידי הצעתי, ניסע ישר למתחם דן דיזיין שם נוכל למצוא את הכל". א' הסכים איתי. וכי הייתה לו ברירה? הגענו והסתובבנו בין אולמות התצוגה. דברים יפים יש למניאקים שם יפים מאוד. גורמים לך לרצות לזרוק את כל מה שיש לך בבית ולהחליף לחדש. חוץ מילדים מוכנים אני חושבת שאפשר למצוא את הכל שם וזה אפילו יפה יותר מאיקיאה. רק קצת יותר יקר. עברנו בכמה אולמות תצוגה (שולחן מרובע לפינת אוכל 23,800 ש"ח) ואחת מחנויות המטבחים משכה את תשומת ליבנו. נכנסו והתבייתנו על מטבח מסויים. המוכר, מניאק עם עניבה היה מאוד אדיב. מאוד. באמת. א' הפגין בקיאות מרשימה בידע שלו על צירים מסוגים שונים (בלום זה הכי אחי) והתלהב במיוחד מדלת ארון נשלפת על צירים שעליה מותקנות סלסילות נירוסטה. זו לא היתה דלת פשוטה, המתקן שבתוכה גרם לתזוזת מסילה חבויה נוספת שעליה (הפתעה) הותקנו סלסילות נירוסטה נוספות. "חייבים כזה דבר פסק א'", שמאז ומתמיד אהב גאדג'טים. "חייבים". "אני יכולה לחיות גם בלי זה" אמרתי לא', "עושה רושם שכל תוספת מעבר לדברים ההכרכיים כרוכה בעלות לא מבוטלת וחוצמה סלסילות נירוסטה לא עושות לי את זה יותר". א' המשיך להתעקש שהוא לא יכול לחיות בלי הסלסילות האלו ואני החלטתי לוותר. מה אכפת לך חשבתי לעצמי. תני לו את הסלסילות שלו וזהו. מקסימום תקני לעצמך עוד כמה בקבוקים ותעמידי אותם בתובן כדי שהן יראו שימושיות. מיהרתי להסכים עם עצמי וביקשתי מאיש המכירות לדעת מה העלות של הארון עם הסלסילות. "18,000" ש"ח אמר המניאק המעונב. "רק ליחידה הספציפית הזו". א', שהמחיר צינן במהירות את ההתלהבות שלו הציע שנצא מהחנות אל אחד מבתי הקפה הפזורים בקניון ונשב קצת. ידעתי שהוא מנסה להרוויח זמן. וזמן הרי שווה כסף. במיוחד כששעת הסגירה של החנויות מתקרבת. סיימנו את הקפה והמשכנו לשוטט במתחם. לא קניתי מטבח. עוד לא. אולי מחר. אז תגידו, יש למישו מכם 80,000-90,000 ש"ח להלוות לי? אני אחזיר אחרי החגים. מבטיחה.
