**** לושי בי אישה ****

[אתנה*]

**** לושי בי אישה ****

היא היתה ישובה על מחצלת הקש שידעה ימים טובים מאלה, רגליה פשוקות, כמו מבקשות לתת מקום לגוש חומר חום שהחל להאנק קלות תחת אצבעותיה הזריזות. ``אלה..`` נשמעה קריאה מפתח הבית. הקול כמו עבר מעליה, לא נוגע.. היא והגוש החום מתמזגים לאחד.. בידים עזות היא לשה, מתוך בטנה כמו עולים אלפי שדים ומוטבעים בעקשנות החריצי דמויות הנוצרות.. ``אלה...!!!`` שוב נשמע הקול..

 

[אפרת.א]

``אלה...!!!`` שוב נשמע הקול...

צעדיו הכבדים נשמעו בתוך חלל הבית אשר פעם נראה כה שונה. הקירות איבדו מזמן את צבעם הבהיר, עזובה היתה בכל. חתול שחור אשר כתם לבן בגודל כדור פינג פונג - הגיח בין אצבעות רגלו השמאלית, התרוצץ אנה ואנה, ניסה למשוך את תשומת ליבה, סערה אחזה בה, ליבה נחמץ למראה עיניו המתחננות לליטוף. מבלי משים לשו ידיה את הגוש הלח ביתר שאת. לא לכך פיללה משנענתה לו לראשונה. אצבעותיה בחשו שוב ושוב במשנה מרץ. בליל קולות נשמע מן העבר השני של הרחוב השקט בדרך כלל. ``עזוב אותי...`` שמעה קול אישה צרוד וחלוש מבעד לחלון הפתוח למחצה. קולות גרירה ובכי נשמעו - אך היא כמו נאטם עולמה. ``קראתי לך אלה...! , שוב עם החומר המסריח? , לו ידעתי שכך יהיה הייתי שולח אותך לכל הרוחות ביום שהכרתי אותך``. קולו העצבני לא הגיע אליה כהוא זה...בעיני רוחה ראתה את הוריד המפעפם לאורך צווארו, עומד להתפקע בכל רגע. פעם היתה קופצת ממקומה כנשוכת נחש למראה זה.הפחד היה חונק את גרונה. הציפיה הנוראה שהנה, הנה כף ידו הענקית נמרחת על כל ישותה. הכאב... ``לא עוד...לא עוד...`` הידקה אחיזתה , מועכת את הגוש בחוזקה. אגרופה היכה בו, זיעה קרה כיסתה את מצחה , בגב ידה המלאה בחומר, נגבה את הזיעה הניגרת וכמו מתוך ערפל התחילו עולים בה קולות אחרים. זכרון קרוב רחוק. קולות צחוק מילאו...

 

[אתנה**]

קולות צחוק מלאו...

את הזיכרון שהחל לעלות ברוחה.. שדות התירס המבשיל ואת גופה הצנום מתרוצץ בקלילות בין העלים הגבוהים.. נמלטת ממנו בשובבות ילדותית, ילדה כלואה בגוף של אישה מבשילה שדיה שהחלו להניץ בלבלובם ומבט הכחול מעניה, לכדו אותו אחורי דוכן הדגים. היא הייתה עומדת שעות ארוכות מסתתרת מאחורי הסלסילות הענקיות ומביטה בו.. כיצד לוקח דג מרקד מניח אותו על משטח העץ הספוג בדם מלטף אותו ליטוף אחרון, ומלמל בלחש אליו, ובידו השניה מרים את האלה ומכה על ראש הדג.. היא אהבה לשמוע את הקולות שמלמל בלחש כמו מילות אהבה מדומה.. תמיד הייתה מביטה בעיניו ושוב בדג ושוב בעיניו.. הן לא זזו לא מצמצו לרגע.. לעיתים הרגישה כמו אותו דג המבקשת להיות תחת ידיו, להתענג לליטופיו. המחשבה שעפה למרחוק התנפצה לשמע קול בכי דק וצורם של תינוק.. היא קמה בזריזות חובקת מגע אחרון את גוש החומר שהחל מקבל דמות, נעה בקלילות כחתולת אשפתות הממהרת לגוריה.. בתוך חדר חשוך בפינת החדר נמצא…

 

[אפרת.א]

בתוך חדר חשוך, בפינת החדר...

נמצא שטיח אשר צבעיו הזוהרים כהו זה מכבר...מהוה, פרום בקצותיו, קרע גדול מכסה את שיטחו המרכזי וריח שתן חריף עלה מתוכו. אלה לא ראתה ולא הריחה כל אלה.. עיקר עניינה היה נתון לבכיו הדק והצורמני של תינוקה בן חמשת החודשים אשר הרים את ידיו ורגליו בתנועות עצבניות ובכה בשארית כוחותיו. מיהרה אל עוללה, הרימה אותו ברוך ונתנה בו מבט אשר עד כה נעלם מעיניה היפות. מבטה הכחול הופנה כלפי מעלה בתחנונים ``אלוהים, הוא כל עולמי, שמור לי עליו מכל משמר!`` אלה אשר מזמן פסקה להאמין בקיומו של אל במרומים,חשבה לעצמה במרירות ``אם לא יעזור ודאי לא יזיק. במהירות הבזק בידיים רועדות, חלצה שד והניקה את גיא הקטן שנרגע באחת לטעמו המתקתק של חלב אימו. מחשבותיה נדדו שוב לאותם ימים על סיפון אנית הדייג הקטנה אותה פקדה בכל דקה פנויה שנמצאה לה...מבטו לא מש ממבטה. שפתיו המלאות יצרו מושלמות ניפלאה בפניו המאורכים. עניו הירוקות ברקו אל מולה והעמיקו את גוון עורו השזוף.אפו הנשרי, אשר הישבה לו ארשת פנים קשוחה במעט, הזדקר מעל שפמו. זקנקן קטן עיטר את סנתרו וצדעיו הארוכים פגשו בזקנקן המעוצב כבידי אמן. שערו החלק בצבע דבש התבדר ברוח הקלילה אשר נשבה והניעה את הספינה אל תוך גלי הים הנישברים בחוזקה אל הדופן הלבן. באפלולית החדר הנקי מכל ריהוט פרט לשידה קטנה הנוטה לנפול, הביטה על תמונה בודדה אשר תלתה על הקיר. תמונה, אותה ציירה בזמנים בהם היתה נערה מאושרת וחסרת דאגות. רחשי היניקה הרגיעו את רוחה הסוערת ואת החשש שמא...

 

[חן.]

שמא לא יעמוד כוחה להמשיך.....

שמא תלך ותחלש ולא יספיק חלבה להיניק את גיא העולל היקר מכל. בעודה יושבת ומיניקה דהרו מחשבות בראשה...צריך להתחיל לדאוג לעתיד, למצוא מקור הכנסה נוסף כדי שתוכל להתקיים. עכשיו יש אוצר יקר שקיומו תלוי בכוחה ובתושייתה, אין זמן לבכי , אין זמן לחלומות, ויש פחות זמן להתענג על מלאכת החימר וסיבובי האבניים, ואולי, בעצם, אפשר להתפרנס גם מזה.... עוד היא עסוקה במחשבות, כולה נסערת, סיים גיא הפעוט את סעודתו...

 

[אפרת.א]

סיים גיא הפעוט את סעודתו...

עיניו התכולות ברקו...רגליו היכו בה בעדינות וידיו התרוצצו לצדדים, אך הפעם שליו ורגוע , כשעל פניו חיוך מתקתק חסר שיניים. הרימה אותו לכיוון כתפה אימצה אותו בכח אל לוח ליבה ומבטה המצועף נינעץ שוב בתמונה התולה אל מולה. ``במקום לעשות משהו מועיל כרגיל חולמת אה?`` שאל עמוס בקול רועם, מתעלם מנוכחותו של גיא. `` עמוס עמד שם , מחזיק כוס בידו. עניו הירוקות נצנצו בחוסר ריכוז וחוסר מנוחה אותם ראתה במבטו מזה זמן מה. הוא צפה בה כאילו היתה מקק שיש למוחצו. היא ייחלה לחשוב על משהו לאמר, אבל לאחרונה, לעתים נדירות מצאה מה לומר במחיצתו. הרגישה כאילו עומד בפניה אדם זר . לא היה ביניהם עוד מן המשותף. עמוס הצר את עיניו בהביטו בה במשטמה. ריחו החריף של משקה נדף ממנו, גובר על ריח השתן שעמד באויר. מעולם קודם לכן לא נגע עמוס במשקה חריף כלשהו , מלבד פה ושם כמה בירות עם החבר`ה או לגימה אחת או שתיים מדי פעם לשמח את ליבו. סלד מכל אותם שיכורים אותם ראה עוברים לידו במזח. ``בכל אשמה חבילת הסמרטוטים הזו שתולה עליך כמו קישוט עלוב`` סינן בין שיניו... אלה פתחה פיה לאמר משהו, זקרה סנתרה במרדנות עלה בדעתה להטיח בו כשם שהטיח בה...להגיד את אותם דברים שלא העזה לאמר ...מאז...מאז... נודע לה דבר הריונה. היום בו נתבסרה שהיא נושאת בריחמה את גיא הקטן. היום בו היתה אמורה להיות האישה המאושרת עלי אדמות... מאושרת דילגה ממקום למקום...כל מחשבותיה נתונות לעמוס. היא יכלה לחוש בתגובתו של עמוס והידיעה ריגשה אותה. עמוס גרם לה להרגיש יפיפייה. איתו למדה את היקף כוחה כאישה והתחושה היתה נפלאה. ``להכין ארוחת ערב כאן? על הספינה? לצאת למסעדה?`` התרגשותה היתה מעל ומעבר לכל...צלצול הטלפון הקפיץ אותה וקולה רעד מהתרגשות למשמע קולו...

 

[אתנה*]

וקולה רעד למשמע קולו...

היא חשה איך בצליל אחד הוא מצליח להרימה על כנפי החלום ועטור לה אלפי כתרים של אהבה. אותה אהבה שהיא כה היתה כמהה לחוש בשפתותיה.. לבשר לו כי פרי אהבתם מוגש לו בדמות עובר שהיא נושאת בריחמה.. בעודה מלטפת את בטנה השטוחה ביד אחת ובשניה אוחזת בשפורפרת הטלפון, שמעה את נשימותיו הכבדות מעברו השני של הקו.. ``עמוס? `` שאלה בקול מודאג כאשר היא מנסה לעצור את התרגשותה מהבשורה המבקשת לפרוש כנפיים ולעוף ממנה אליו, ``אלה..`` שמעה את קולו הנוקשה, היא לא היתה רגילה לצליל המנוכר כל כך..``כן.. עמוס מה קרה?`` ``אלה ..`` המשיך לקרוא בשמה..``אלה!!!!!!!!!!`` מבעד לשפורפרת היא שמעה קול חבטה עזה.. עמוס כבר לא היה על הקו, רק צליל ממושך של אין הותיר אותה רפויה, תוהה..ומודאגת.. באותו לילה כל עולמה התמוטט.. עולם שהיה רכוב על קשת צבעי החלום קרס תחת ידו האכזרית של המציאות.. המחשבות החלו להתרוצץ בקרבה.. הפחד החל משתלט על עצמותיה.. היא התכנסה בפינת החדר, רועד כולה.. ``הוא גילה..`` עברה המחשבה ושוב חזרה אליה כמו להבת אש השורפת כל צמח רענן.. ``אלוהים!!!`` זעקה אלה.. ``הוא גילה.. הוא גילה ש..``

 

[יעקב מטבריה]

שוב נשמע הקול

אני המום מכושר הכתיבה שלך אפרת אני מעריץ אותך יעקב

 

[אפרת.א]

תודה איש יקר.....מקרב לב...

מחמם את הלב ....אני סמוקה לנוכח מילותיך כשרון הכתיבה של חברתי היקרה אתנה , הוא הוא אשר מנחה את תרומתי הצנועה לכתיבת סיפור בהמשכים זה. עשינו זאת בעבר, הנאתינו היתה אדירה...! אשמח באם אתה ואחרים תתרמו את כשרונכם ותירתמו לכתיבת הסיפור כל אחד מהגיגי ליבו - ביחד ניצור סיפור קסום מאין כמוהו! אשמח ביותר לראות בין הכותבים לסיפור שמות נוספים! בטוחתני שאתנה סומכת את ידיה על כך.... שלך - אפרת/איריס.

 

[אתנה*]

ואתנה...

פותחת ידיה לקבל את הכל ואת כולם.. קחו את 22 האבנים וצאו עמנו למסע עם המאווים התקוות הפחדים התהיות ויחד נוכל לבנות מרקם של מילים של תכנים של כייף משותף ביצירה.. באהבה אתנה..