Loewenthal
New member
לורביטק (Lorhabitteck) - חלק 4
חלקים קודמים חלק 4 - דמוקרטיה * * * עצם עוף הושלכה על רצפות השיש הכחולות, המטופחות והמבריקות בזמן שעוד אחת נמצצה בידי המשליך. "Tu as dit vraion. Il’apas sĕtú au figarunez. La mais pourlequa?", קול לעיסה גס נשמע. "ובכן, מדובר במשוגע הזה - כמו שכבר הבנת אדוני…", "כן אני מבין," סינן הלז מבין שיניו, כאשר הוא מוצץ את העצם ומשליך אותה ארצה. "הוא עומד פה בחוץ, בנאדם אגרסיבי ממש. באמת שלא הייתי מצפה ממנו כמו שאני מכיר אותו אדוני", "כמו שאתה הכרת אותו לפני שחזר, וגילה מה קורה כאן.", "כן בדיוק כך אדוני, היית מאמין למראה פתטי כל כך? עומד מול שער האחוזה, כשפניו מלאי שריטות ומוגלה, בגדיו קרועים ומלאים דם - ולא רק שלו… רגלו קרושה וכמעט משותקת. הוא צועק כאן, כאילו יש לו עוד איזושהי זכות - ועוד לבקש ממך טובה, כמובן שלא הכנסנו…" - "הכניסו אותו.", עצמות עוף קטנות ומלאות רוק נחתו על הרצפה. "אבל אדוני אתה…" - "הכניסו אותו." צל ארוך השתרך מכיוון הדלת שנפתחה, ואור השמש החזק הדגיש אותו ביותר כשהתקדם לעבר קצה החדר. הבחור הפרנסטי, שמדיו הסגולים היו ספוגים בגוון אדמדם, נעמד מול הוסאל שגרס שוק עוף אשר הוחזקה בידו. "מאלאדור לוק" נשמע קולו של האציל במבטא צרפתי גס. "אז אתה באמת חולה נפש אם אתה מעיז להראות את פרצופך המדמם כאן.", "שישמור אותי הירוניוס, בייחוד כשהתפללתי לפני שעה, לורד לודוויק. אני צריך חיילים - fasterion", לודוויק השליך את עצם השוק ארצה, ופניו השמנים התכווצו למבט רציני. "אני מבין שאין טיפת מידע בראשך על המצב כרגע.", מאלאדור ניגב את מצחו המדמם בעזרת ידו היבשה והמתקלפת, "לא, אבל טיפות אחרות בראשי.", "ובכן, אתה כבר לא מה שהיית לוק.", הוא נטל ירך מהצלחת הכסופה, והתחיל ללקק אותה בתנועות גסות וברבריות, "démocratic. אתה מכיר את המילה הזאת לוק?", "לא" סינן מאלאדור, "אתה עוד תשמע אותה הרבה בזמן הקרוב לוק… בכל מקרה, אין בידי, וגם לא ברצוני, לעזור לך. היו זמנים…", הוא סיים ללקק את הירך והתחיל לנגוס בה, "אך כעת אני כבר לא תחתיך, וכדאי שתרים את ראשך אל הכס בפעם הבאה שתבקר בלב פרנסט. סלקו אותו.", הוא הטיח את עצמות הירך על הרצפה. ארבעת השומרים שהקיפו את לוק עד עתה, סגרו עליו, לפתו אותו, והובילו אותו אל פתח האולם, כשדמו נוטף אחריו על פני הרצפות הכחולות, ומנוקה מיד על ידי אחד המשרתים. מאלאדור עוד היה מסוגל לשמוע את קולו של לודוויק, כאשר יצא החוצה מתוך דלתות העץ הגדולות. "ובכן, אמרתי לך שנערה כזאת לא תתאים לגבר הנדוש הזה, אם בכלל ניתן לכנותו 'גברבר', כאשר אתה רואה אותו בפעולה עם הדרקון, קטע הומוריסטי משעשע ביותר, פשוט מעלה גיחוך. Il réjouir, בהחלט הצחיק אותי אישית עד דמעות. ואת התמונות העלובות בביתו כבר הזכרתי? שלא יידעו האלים מהדיוקנאות הללו, כאילו הכין אותם באותו יום לכבודנו…" * * * 28 לליקוי מרקווי 49, השנה הכסופה אני כותב מתוך חדר שכור בפונדק "אילומינייט", שכן לטירתי איני מורשה להכנס. טירתי, טירת לוק מלאת ההון, נמצאת במצור על ידי חיילים שפעם ביצעו את פקודותיי. אך לא עוד - חיילי הממלכה תחת הקצין המלוקק הזה, רוג'ר רביט, שהעיז להכניס מסרים פלצניים לעם, על "דמוקרטיה" - איזשהו סוג של שילטון חדש שהגיע מארצות המזרח. כולם חשבו שמתי בקרב, ובכל מקרה כנראה שמאז שהתחלתי לנוח על זרי הדפנה (הירוניוס יסלח לי…), כבר אינני רצוי פה. בכל מקרה, רוג'ר נבחר בבחירות ה"דמוקרטיות" והמאולצות הללו, שכנראה פתאום משתפות את העם בבחירה, היית מאמין? לא יאה לעם השלטון הפיאודלי, ורוג'ר בא עם ראש מורם, כשהוא מצדיע עם הפנים העדינות שלו אל העם. הוא מכריז בפניהם שגם להם יש איזו זכות בחירה, tümasiê... הייתי צריך להתגנב מהכניסה האחורית כדי להגיע למגורים שלי, ולגלות שאנדרו - שהיה אמור לרשת את מקומי אם אמות, לפי פקודתי - סגור שם, כי הוא ניסה לקבל את המלוכה המגיעה לו. אתה מבין? אפילו דודי אינו יכול לקבל את המלוכה. ועכשיו אפילו משכני במצור. אבל אני יודע איכשהו שמשהו חשוד כאן בקשר לרוג'ר הזה, אני יודע שהוא קשור איכשהו לג'רמאנים, ובן הבליעל הזה עוד יקבל את מנתו. הוא עוד יאכלה בכף כאשר נמצא את הראיות המתאימות. ולכאן מחוז חפצינו – אנחנו בדרכנו למרכז פרנסט. אני מכיר את הארמון כמו את כף ידי הסדוקה. את השאר אתה כבר יכול להבין, שכן מעשי התגנבות קלאסיים כאלו למציאת ראיות, אינם נשקלים אצלי כדבר שיש להסבירו בפרוטרוט. ש"הגיבור" ישמור עליך. מאלאדור לוק * * * המשך חלק 4 בקרוב.
חלקים קודמים חלק 4 - דמוקרטיה * * * עצם עוף הושלכה על רצפות השיש הכחולות, המטופחות והמבריקות בזמן שעוד אחת נמצצה בידי המשליך. "Tu as dit vraion. Il’apas sĕtú au figarunez. La mais pourlequa?", קול לעיסה גס נשמע. "ובכן, מדובר במשוגע הזה - כמו שכבר הבנת אדוני…", "כן אני מבין," סינן הלז מבין שיניו, כאשר הוא מוצץ את העצם ומשליך אותה ארצה. "הוא עומד פה בחוץ, בנאדם אגרסיבי ממש. באמת שלא הייתי מצפה ממנו כמו שאני מכיר אותו אדוני", "כמו שאתה הכרת אותו לפני שחזר, וגילה מה קורה כאן.", "כן בדיוק כך אדוני, היית מאמין למראה פתטי כל כך? עומד מול שער האחוזה, כשפניו מלאי שריטות ומוגלה, בגדיו קרועים ומלאים דם - ולא רק שלו… רגלו קרושה וכמעט משותקת. הוא צועק כאן, כאילו יש לו עוד איזושהי זכות - ועוד לבקש ממך טובה, כמובן שלא הכנסנו…" - "הכניסו אותו.", עצמות עוף קטנות ומלאות רוק נחתו על הרצפה. "אבל אדוני אתה…" - "הכניסו אותו." צל ארוך השתרך מכיוון הדלת שנפתחה, ואור השמש החזק הדגיש אותו ביותר כשהתקדם לעבר קצה החדר. הבחור הפרנסטי, שמדיו הסגולים היו ספוגים בגוון אדמדם, נעמד מול הוסאל שגרס שוק עוף אשר הוחזקה בידו. "מאלאדור לוק" נשמע קולו של האציל במבטא צרפתי גס. "אז אתה באמת חולה נפש אם אתה מעיז להראות את פרצופך המדמם כאן.", "שישמור אותי הירוניוס, בייחוד כשהתפללתי לפני שעה, לורד לודוויק. אני צריך חיילים - fasterion", לודוויק השליך את עצם השוק ארצה, ופניו השמנים התכווצו למבט רציני. "אני מבין שאין טיפת מידע בראשך על המצב כרגע.", מאלאדור ניגב את מצחו המדמם בעזרת ידו היבשה והמתקלפת, "לא, אבל טיפות אחרות בראשי.", "ובכן, אתה כבר לא מה שהיית לוק.", הוא נטל ירך מהצלחת הכסופה, והתחיל ללקק אותה בתנועות גסות וברבריות, "démocratic. אתה מכיר את המילה הזאת לוק?", "לא" סינן מאלאדור, "אתה עוד תשמע אותה הרבה בזמן הקרוב לוק… בכל מקרה, אין בידי, וגם לא ברצוני, לעזור לך. היו זמנים…", הוא סיים ללקק את הירך והתחיל לנגוס בה, "אך כעת אני כבר לא תחתיך, וכדאי שתרים את ראשך אל הכס בפעם הבאה שתבקר בלב פרנסט. סלקו אותו.", הוא הטיח את עצמות הירך על הרצפה. ארבעת השומרים שהקיפו את לוק עד עתה, סגרו עליו, לפתו אותו, והובילו אותו אל פתח האולם, כשדמו נוטף אחריו על פני הרצפות הכחולות, ומנוקה מיד על ידי אחד המשרתים. מאלאדור עוד היה מסוגל לשמוע את קולו של לודוויק, כאשר יצא החוצה מתוך דלתות העץ הגדולות. "ובכן, אמרתי לך שנערה כזאת לא תתאים לגבר הנדוש הזה, אם בכלל ניתן לכנותו 'גברבר', כאשר אתה רואה אותו בפעולה עם הדרקון, קטע הומוריסטי משעשע ביותר, פשוט מעלה גיחוך. Il réjouir, בהחלט הצחיק אותי אישית עד דמעות. ואת התמונות העלובות בביתו כבר הזכרתי? שלא יידעו האלים מהדיוקנאות הללו, כאילו הכין אותם באותו יום לכבודנו…" * * * 28 לליקוי מרקווי 49, השנה הכסופה אני כותב מתוך חדר שכור בפונדק "אילומינייט", שכן לטירתי איני מורשה להכנס. טירתי, טירת לוק מלאת ההון, נמצאת במצור על ידי חיילים שפעם ביצעו את פקודותיי. אך לא עוד - חיילי הממלכה תחת הקצין המלוקק הזה, רוג'ר רביט, שהעיז להכניס מסרים פלצניים לעם, על "דמוקרטיה" - איזשהו סוג של שילטון חדש שהגיע מארצות המזרח. כולם חשבו שמתי בקרב, ובכל מקרה כנראה שמאז שהתחלתי לנוח על זרי הדפנה (הירוניוס יסלח לי…), כבר אינני רצוי פה. בכל מקרה, רוג'ר נבחר בבחירות ה"דמוקרטיות" והמאולצות הללו, שכנראה פתאום משתפות את העם בבחירה, היית מאמין? לא יאה לעם השלטון הפיאודלי, ורוג'ר בא עם ראש מורם, כשהוא מצדיע עם הפנים העדינות שלו אל העם. הוא מכריז בפניהם שגם להם יש איזו זכות בחירה, tümasiê... הייתי צריך להתגנב מהכניסה האחורית כדי להגיע למגורים שלי, ולגלות שאנדרו - שהיה אמור לרשת את מקומי אם אמות, לפי פקודתי - סגור שם, כי הוא ניסה לקבל את המלוכה המגיעה לו. אתה מבין? אפילו דודי אינו יכול לקבל את המלוכה. ועכשיו אפילו משכני במצור. אבל אני יודע איכשהו שמשהו חשוד כאן בקשר לרוג'ר הזה, אני יודע שהוא קשור איכשהו לג'רמאנים, ובן הבליעל הזה עוד יקבל את מנתו. הוא עוד יאכלה בכף כאשר נמצא את הראיות המתאימות. ולכאן מחוז חפצינו – אנחנו בדרכנו למרכז פרנסט. אני מכיר את הארמון כמו את כף ידי הסדוקה. את השאר אתה כבר יכול להבין, שכן מעשי התגנבות קלאסיים כאלו למציאת ראיות, אינם נשקלים אצלי כדבר שיש להסבירו בפרוטרוט. ש"הגיבור" ישמור עליך. מאלאדור לוק * * * המשך חלק 4 בקרוב.
