לולי עצובה
אני גרה עכשיו (מהחופש הגדול) עם חבר שלי בבית הוריו (פשוט אצלו יש אמא שמפנקת, ויש פחות דאגות...) אתן יודעות שאבא שלי לא שאל אותי ולו פעם אחת אם אני מסתדרת, אם אני צריכה כסף... מה עם הלימודים.... כשהוא מדבר איתי, התשובות שלי המצחיקות, מצחיקות אותו ואז הוא אומר "אני שמח שיש לך כזה חוש הומור".... לא פעם, לא פעמיים ולא מיליון פעם אמרתי לו: אבא אומנם אני בת24 אבל אני צריכה שידאגו לי שישאלו אותי.... אפילו מתנת יומולדת הוא לא קנה לי , והמתנה זה לא העניין.... תשומת הלב... לעומת זאת אחותי הקטנה (בת 14) כל יום זה יום הולדת.... כל הזמן קונה לה ומפנק אותה, בשבת היינו יחד הוא אחי ואני למשך כ-4 שעות יחד... אפילו לא שאלה אחת על הלימודים.... אני לא יכולה לדבר איתו כי אז אני מרגישה אשמה על זה שהוא מרגיש אשמה.... אוף............................ מלבד חבר שלי... וחברות ללימודים, אין לי למי לספר מה עובר עלי בלימודים... אני באה לשם (לשנקר) ללא תמיכה בכלל משפחתי פשוט לא מעורבת, וניסיתי בחיי שניסיתי אני מספרת מיוזמתי דברים וזה פשוט נשאר תלוי באוויר........ וזה מוריד את המוטיבציה שאין עם מי להתייעץ ולדבר....כולן באות עם תמיכה.... הייתה לא מזמן תערוכה בגני התערוכה, הורים של בנות נלחמו , התחננו מבנותיהן (חברותי ללימודים) שיתנו להם לבוא לראות... אבא שלי אפילו לא שאל אם אני מציגה בתערוכה , על מה התערוכה... פשוט כלום(ושוב בחיי שניסיתי)... יש כבר איזושהיא תגובה למודעה שלי ??? אני צריכה אמא בבהילות... אני אקח כל דבר כרגע.......
אני גרה עכשיו (מהחופש הגדול) עם חבר שלי בבית הוריו (פשוט אצלו יש אמא שמפנקת, ויש פחות דאגות...) אתן יודעות שאבא שלי לא שאל אותי ולו פעם אחת אם אני מסתדרת, אם אני צריכה כסף... מה עם הלימודים.... כשהוא מדבר איתי, התשובות שלי המצחיקות, מצחיקות אותו ואז הוא אומר "אני שמח שיש לך כזה חוש הומור".... לא פעם, לא פעמיים ולא מיליון פעם אמרתי לו: אבא אומנם אני בת24 אבל אני צריכה שידאגו לי שישאלו אותי.... אפילו מתנת יומולדת הוא לא קנה לי , והמתנה זה לא העניין.... תשומת הלב... לעומת זאת אחותי הקטנה (בת 14) כל יום זה יום הולדת.... כל הזמן קונה לה ומפנק אותה, בשבת היינו יחד הוא אחי ואני למשך כ-4 שעות יחד... אפילו לא שאלה אחת על הלימודים.... אני לא יכולה לדבר איתו כי אז אני מרגישה אשמה על זה שהוא מרגיש אשמה.... אוף............................ מלבד חבר שלי... וחברות ללימודים, אין לי למי לספר מה עובר עלי בלימודים... אני באה לשם (לשנקר) ללא תמיכה בכלל משפחתי פשוט לא מעורבת, וניסיתי בחיי שניסיתי אני מספרת מיוזמתי דברים וזה פשוט נשאר תלוי באוויר........ וזה מוריד את המוטיבציה שאין עם מי להתייעץ ולדבר....כולן באות עם תמיכה.... הייתה לא מזמן תערוכה בגני התערוכה, הורים של בנות נלחמו , התחננו מבנותיהן (חברותי ללימודים) שיתנו להם לבוא לראות... אבא שלי אפילו לא שאל אם אני מציגה בתערוכה , על מה התערוכה... פשוט כלום(ושוב בחיי שניסיתי)... יש כבר איזושהיא תגובה למודעה שלי ??? אני צריכה אמא בבהילות... אני אקח כל דבר כרגע.......
