לולי עצובה

[לולי80]

תודה ....

 

[הוקוס פוקוס1]

אל תהיי עצובה..קבלי

 

[הוקוס פוקוס1]

(הכוונה הייתה לפרח..)

 

[לולי80]

פרח נפלא תודה .איזה ריח משהו...

 

[S u n n y 1]

מוכר, מוכר

לולי (ביתי

), אני כל כך מבינה אותך, את הקושי הזה....אוף הלוואי שיכולתי להקל עליך, טוב לבינתיים שולחת לך חיבוק גדול ואוהב. אצלי אותו הסיפור עם אבי, לא יודע מה מי מו, מתי ואיפה. כשהייתי בתיכון ואבי היה מגיע לימי הורים, (אם וכאשר) הוא היה שואל אותי בדרך באיזה כיתה אני...ואיך קוראים למורה.... וגם עכשיו אותו הסיפור עם הלימודים, כמו שליבי כותבת....לא יודע מתי מתחיל ונגמר הסמסטר, מתי בחינות, מה בדיוק לומדים וכו'. וכך, בלית ברירה, אחרי כל כך הרבה כעס (ואחרי שעות אצל הפסיכולוגית), נאלצתי להפנים את העניין שאני זו שידאג לעצמי מעתה והלאה, ודווקא מהנקודה הזו הדברים התבהרו. זה כל כך כואב, אני מבינה אותך כל כך, ואת אכן צריכה להבין שהוא אוהב אותך אך לא יודע איך לבטא את זה. ברגע שתוכלי לקבל את זה, תוכלי לקבל ממנו את הדברים שכן יש לו לתת, והיחסים ביניכם יתאזנו. הכי חשוב שתפני את האנרגיות שלך כלפי עצמך, תטפחי את הקשרים שכן יכולים להעניק לך את מה שאת צריכה, זה נשמע קצת אבסורד, 'לחפש' את זה בחוץ, לא אצל בני המשפחה, אבל מה לעשות, ככה זה לפעמים.... תאהבי את עצמך הרבה, תדאגי לעצמך, תדעי שאת הכי חשובה בעולם....ואל תשכחי את זה אף פעם.

 

[Storm131]

לולי80

עצוב ומוכר לצערי.אני חושבת שאת לא צריכה כל כך לדאוג לרגשותיו של אביך,גם אני טעיתי כל השנים בהתחשבותי המוגזמת.להפך,תאמרי לו כל מה שמציק לך,גם אם זה לא יעזור לפחות תשתחררי. יש כנראה קטע כזה אצל הגברים שלאחר שהאשה כבר איננה,הם כבר לא ממש אבות.לפחות אצל חלקם זה כך.

 

[gitta]

טיפול משפחתי

ייתכן שהאבות השכחנים, האדישים והמתעלמים סובלים מדיכאון ולכן מופיעים כל הסימפטומים האלה? אולי גם הם זקוקים לטיפול פסיכולוגי? מה שהכי טוב בעיניי, זה טיפול משפחתי או ייעוץ משפחתי. זהו ענף חדש יחסית ויש למשל עובדות סוציאליות שעושות עבודה נפלאה בתחום זה. אם האב יחזיר את החיים שלו למסלול, גם הילדים ייבנו מזה. מה דעתכן?

 

[איחוד האחת]

לולי יקרה

מבינה לליבך, מבינה את רגשותייך וכמיהתך אך לעיתים צריך ללמוד לקבל את הדברים כפי שהם ולנסות להפיק מהם את המירב. לא תמיד הדברים הם כמו שהיינו רוצים, וככל שמצפים יותר כך מתאכזבים. לכן, למדי לעשות לעצמך, לאהוב את עצמך כך שלא תזדקקי לאישורים וחיזוקים מאחר, גם אם מדובר באביך. אחד הדברים שצריך ללמוד הוא לקבל...וזה אומר גם שונות וגם התנהגות אחרת ממה שהיית רוצה. אל תפלי בבור הרגשי של "קיפוח" בהשוואה לאחותך הקטנה, יתכן ואביך מרגיש שבגלל היותה עדיין קטנה ויש להניח שעדיין בחזקתו, עליו להתנהג כך. בטוחה שהוא אוהב אותך והתנהגותו נובעת מתוך דרך מחשבה מסויימת. את מספרת שאינך יכולה לדבר איתו כי אז את חשה אשמה על הרגשתו שלו...אל תרגישי כך ואל תנסי לעמוד במקומו, נסי בכל זאת לפנות אליו בכנות ומתוך מקום אמיתי, בשיחה מלב אל לב, נסי להסביר את הזדקקותך, את הצורך שלך בהורה תומך וגם אם לא ישנה לגמרי את גישתו הרי שלפחות תדעי שניסית. בנוגע להיותך "מצחיקונת", זו באמת התנהגות הגורמת לאחרים לחשוב שאינך זקוקה לעזרה/תמיכה וכו', מכירה זאת מניסיון אישי.לקח לי שנים רבות להיות מסוגלת להודות שאני זקוקה לעזרה ולהפסיק להתחבא מאחורי ההומור והציניות. הצחוק אכן טוב לבריאות אבל רק כשהוא בא ממקום אמיתי של שמחה ולא מתוך כאב, במקרה שלי היה זה מתוך הצורך שלא לתת לסביבה להבין שאני כואבת וזקוקה וכך אכן הצלחתי להעביר את המסר, שאני חזקה ואיני צריכה עזרה או תמיכה, ורק לאחר שנים הבנתי שאנשים פשוט לא חשבו שאני זקוקה למשהו כי "נפלו בפח" והאמינו למה שהצגתי...יתכן ואביך אכן חושב שאת אינך זקוקה כי את חזקה והתגברת... צר לי על כאבך את אכן עדיין צעירה ומבקשת את אמא...בזה איני יכולה לעזור לך אך אני שולחת לך

ענק והמון

ומחר... יום חדש

 

[i m a s h e l o]

הוא פשוט

...

אז עכשיו שבי רגע ותתבונני על מה שיש בתוך כל מה שריק... תראי שיש שם אבא שמטפל באחותך... תארי לך שהוא לא היה עושה גם את זה...יש שם אבא שאולי ממש סומך עליך וחושב שלא ממש צריך לדאוג לך כי את חזקה ואת מצחיקה ואת יפה ותלמידה מצויינת ולא מציגה חולשות...אולי הוא לא יודע איך להביע התעניינות כפי שאת היית רוצה וכפי שאת חושבת שצריך. אולי הוא מרגיש שאת לא ממש "צריכה" אותו, כי יש לך איש משלך כבר הרבה שנים שנמצא שם לידך. אולי הוא לא מןצא את מקומו בתוך החיים שלך? באהבה אני אומרת לך, חדלי לשפוט אותו. תני לו להיות שם גם אם הוא לא עונה על ציפיותייך. אבא זה לא מובן מאליו. גם אבא במינון שיש לך זה עדיין אבא. תהני מזה, תתבונני על החלקים שישבמציאות שלכם ולא על הריק. תאפשרי לעצמך לקבל "קצת" אבא ...אל תלחמי, זה לא יקח אותך לפיתרון, תרפי ותאפשרי לאהבה בלבד להיות שם בינכם, את רק תרוויחי...את התמיכה תקבלי במקומות אחרים. אנחנו כאן בשבילך. החברות שלך, המטפלים שתבחרי בדרך, האיש שלך, אחיך ואחותך...העולם מלא באוזניים שיקשיבו ובידים שיחבקו. את רק צריכה לבקש, לרצות לקבל. ילדה אהובה,

תצעקי ונבוא לתערוכות שלך, תבקשי ונעמוד לצידך ... באהבה

וחיבוק

 

[לולי80]

התרגשתי מאוד

מההודעות של כולכן ושוב מאהבה העצומה... תודה רבה!!!

 

[איחוד האחת]

יום מוצלח ומואר

 

[מיקימק]

הי לולי

המצב שאת מתארת רחוק מלהיות אופטימלי, אבל תחשבי שהוא לא היה דואג לאחותך? הכל היה נופל עליך, אז לפחות מהכיוון הזה יש לך קצת שקט. אבל לדעתי, לפחות תשבי איתו לשיחה ותספרי לו על הרגשותיך, יכול להיות שהוא מרגיש שאת לא רוצה שהוא יתערב.

 

[סְקָאלִי]

לוּלִי בואי הנה

קודם כל, קבלי חיבוק ענק -

[אמרת שתקחי כל דבר כרגע...

] שנית, כמו שאמרו כאן לפני, יכול להיות שלאבא אין את היכולות האלה שאת מצפה ממנו. נכון גם שאולי את מצפה ממנו לדברים ספציפים שקודם קיבלת מאמא, והוא לא יכול לתת לך אותם. זה מאוד מתקשר לשרשור של סטורמי בנוגע לבני זוג - באספקט שללחפש סיפוק של צורך לא ממומש במקום אחר. במקום שלא יוכל וגם אף פעם לא יוכל לספק אותו. כי הרי גם אם הוא ישאל אותך, הוא לא ישאל כמו אמא, והוא לט יתעניין כמו אמא, נכון?... אבל אם את בכל זאת רוצה לשמוע ממנו את הדברים האלה, יש לי בשבילך רעיון מהפכני, שיסתדר מצוין עם המצחי-קוּליות שלך. אני מציעה שתכיני לו שבע כרטיסיות או פיתקיות [או כמספר הפעמים שאת מדברת איתו במהלך השבוע], ובכל פתק תהיה כתובה שאלה. שאלה מסוג השאלות שהיית רוצה שהוא ישאל אותך. למשל, על כרטיסיה אחת יהיה כתוב: "לולי, איך בלימודים עכשיו?" ובאחרת יהיה כתוב: "איך הבחינות? כמה עוד נשארו לך?" וכך הלאה. ותגידי לו שאת מבקשת ממנו שכל פעם שאתם מדברים, ישאל אותך שאלה אחת, וכדי שלא יתאמץ או יתקשה או ישכח - הכנת לו את הכרטיסיות. כך, זה גם יהיה מצחיק, אבל גם יעביר את המסר - זה לא סתם שבקשתי ממך לא פעם ולא פעמיים ולא מיליון פעם להתעניין קצת יותר. זה באמת חשוב לי. אני באמת זקוקה לזה. אבל הנה את לא רק באה בדרישות או בקשרות, אלא את גם מתחשבת בקשיים ובמגבלות שלו, ונותנת פתרון פרקטי [שגם קריצה בצידו...]. אולי כך הוא יבין את הרמז? אולי זה יסייע לו? וגם - בשיטה 'ביהביוריסטית' כזו אולי תצליחי להרגיל אותו ... ['חינוך מחדש'] ואנקדוטה - היו לי תלונות לבעלי הראשון שהוא לא מספיק אמפטי. אז דברנו והסברתי לו למה אני מצפה ממנו. למשל, אמרתי לו - אם אני מספרת לך משהו עצוב, אז תתייחס לזה. למשל, תגיד לי "יא, איזה מסכנה..." ואם עשיתי משהו טוב, אז תחמיא לי, תתיחס לזה איכשהו, תפרגן. והמתוקי הזה [אנחנו עד היום חברים נורא טובים] - פשוט למד. בהתחלה זה היה מלאכותי, אבל אח"כ הוא פשוט הפנים. אפילו כשהייתי זורקת זבל הוא היה אומר לי "כל הכבוד" ...

ובחזרה לעיניננו - כבר נִשאל כאן - ואני אֶשְנֶה - האם את מתעניינת בו, באביך? האם את שואלת אותו על העבודה שלו ועל הבריאות שלו ועל איך זה לגדל את אחותך ועל מה שקורה איתו? נכון שאת הקטנה והוא הגדול, אבל גם הוא בודד במידה מסויימת, וגם לו מגיע שיתעניינו בו.... אם את עושה את זה - סבבה. ואם לא - אולי תכיני באותה הזדמנות גם לך כרטיסיות כאלה? ועוד חיבוקי אחד לסיום,

סקאלי

 

[gitta]

סקאלי, איזו מקוריות

ואיזה רעיון גאוני! הוקסמתי ממנו. חיבוק חם גם בשבילך סקאלי, ילדה אהובה, מגיטה.

 

[איחוד האחת]

יופי של רעיון ../images/Emo140.gif

 

[S u n n y 1]

לולי המתוקה

רוצה לאחל לך ב-ה-צ-ל-ח-ה מחר בפרזנטציה

. מחזיקה לך אצבעות....... ותספרי איך היה אה?

 

[gitta]

לולי, אני שולחת לך איחולים חמים

שתצליחי מחר בפרזנטציה, ושהמורה הזאת תהפוך את גישתה הקודמת לחיובית. אני שולחת אליה מחשבות טובות, שיהיו פניה מחר מאירים ומחייכים, כך שתרווי נחת מהיום החשוב הזה. תחייכי אליה ותראי שהיא תחייך אלייך בחזרה. אהבה ממני אלייך, מגיטה.

 

[הוקוס פוקוס1]

בהצלחה גם ממני../images/Emo127.gif

 

[איחוד האחת]

ללולי ../images/Emo50.gif

את יכולה לעשות זאת

 

[i m a s h e l o]

../images/Emo50.gif../images/Emo50.gif../images/Emo50.gif../images/Emo41.gif../images/Emo25.gif

מחזיקה לך אצבעות