לוליטה !
הוא היה לי כאב, והוא אהבתני כבת. הוא ידע את כל מועקות ליבי - סיפרתיהו מגיל צעיר. כעת בת טיפשרה אני והוא עדיין לי כאב. היה זהו ערב גשום וקר כאשר באתי לחלוק עימו את סודות נעוריי. הגשם הכה על החלון כרוצה לפרוץ פנימה. בבית היה ריח של מרחקים ולקטורת היה ריח של גשם... האור נכבה - רק את עינייו החמות ראיתי מסתכלות בי בתאווה. הוא חשק בי - הרגשתי זאת. מאז ומתמיד הוא אהב טוהר, ואני טהורה הייתי.... הנרות בחדר רקדו והתפתלו... הוא התחיל להפשיט אותי, ידיו המחוספסות מנסיון החיים- עברו בכל ס"מ בגופי... ואני? אני שתקתי... הסתכלתי בעניו והוא ראה בעיניי את הפחד- הפחד הצעיר... הוא השכיב אותי... ועם איברו על מותניי... ביטני... שפתיי התחתונות... והתחברנו ! הכאב לא היה בגופי אלא בעניי... והוא ראה את זאת... עם כל דחיפה שלו לא הפסקתי לשרוט את גבו החלק... לגופו היה ריח של ניסיון...ואני? אני שכבתי מתחתיו - מרגישה איך גופו מתכחך בגופי, מרגישה את נשימותיו על צווארי ואיך שזעתו מתרכבת בשלי.... והוא? הוא הרגיש איך פיטמותיי הזקורות עוקצות את חזהו, שמע איך צחוק הילדות הופך לצעקות של הנאה... הגשם לא הפסיק להכות בחלון, והוא? הוא המשיך להכות בי... וכמו שהגשם מנסה לפרוץ פנימה כך גם הוא מנסה להיכנס יותר ויותר לתוכי- להשכיל אותי על איברו ולהכניס אותו יותר ויותר בתוכי עד שהוא יצא לי מהפה... באותו ערב התחברנו למשהו אחד... ואני לא בטוחה שהייתי רוצה שנתנתק... הוא הרגיש את כאבי - הוא חיבק אותי אליו... נשק אותי באוזן בצוואר ואת שדיי... הוא ירד עם לשונו החד אל איבריי... הוא רצה ללקק את תחושותיי הראשונות...הוא רצה ללקק את הכאב... עם כל נגיעה של לשונו בדגדגן הנפוח שלי- נרעדתי כמו להבת הנרות בחדר... וכשהוא ליקק אותי בלי הפסקה - רעדתי והתפתלתי כמו נחש... התקפלתי... ידיי נעו כאילו הן רוצות לתפוס משהו... משהו שבו אני אוכל להיאחז ולמשוך את עצמי מעינוגיי לשונו...כי אינני יכולה עוד...-והינה זה בא- הינה זה בא...ההרגשה שתהפוך אותי מילדה לאישה... או אלוהים... זהו מיץ גופי... שאותו אוכל לאסוף רק בזיכרונותיי... במתנה השארת לי טעם של עוד, פתחת לי עולם של הרגשות וריגושים... ומה קיבלת ממני? מה נתתי לך?
הוא היה לי כאב, והוא אהבתני כבת. הוא ידע את כל מועקות ליבי - סיפרתיהו מגיל צעיר. כעת בת טיפשרה אני והוא עדיין לי כאב. היה זהו ערב גשום וקר כאשר באתי לחלוק עימו את סודות נעוריי. הגשם הכה על החלון כרוצה לפרוץ פנימה. בבית היה ריח של מרחקים ולקטורת היה ריח של גשם... האור נכבה - רק את עינייו החמות ראיתי מסתכלות בי בתאווה. הוא חשק בי - הרגשתי זאת. מאז ומתמיד הוא אהב טוהר, ואני טהורה הייתי.... הנרות בחדר רקדו והתפתלו... הוא התחיל להפשיט אותי, ידיו המחוספסות מנסיון החיים- עברו בכל ס"מ בגופי... ואני? אני שתקתי... הסתכלתי בעניו והוא ראה בעיניי את הפחד- הפחד הצעיר... הוא השכיב אותי... ועם איברו על מותניי... ביטני... שפתיי התחתונות... והתחברנו ! הכאב לא היה בגופי אלא בעניי... והוא ראה את זאת... עם כל דחיפה שלו לא הפסקתי לשרוט את גבו החלק... לגופו היה ריח של ניסיון...ואני? אני שכבתי מתחתיו - מרגישה איך גופו מתכחך בגופי, מרגישה את נשימותיו על צווארי ואיך שזעתו מתרכבת בשלי.... והוא? הוא הרגיש איך פיטמותיי הזקורות עוקצות את חזהו, שמע איך צחוק הילדות הופך לצעקות של הנאה... הגשם לא הפסיק להכות בחלון, והוא? הוא המשיך להכות בי... וכמו שהגשם מנסה לפרוץ פנימה כך גם הוא מנסה להיכנס יותר ויותר לתוכי- להשכיל אותי על איברו ולהכניס אותו יותר ויותר בתוכי עד שהוא יצא לי מהפה... באותו ערב התחברנו למשהו אחד... ואני לא בטוחה שהייתי רוצה שנתנתק... הוא הרגיש את כאבי - הוא חיבק אותי אליו... נשק אותי באוזן בצוואר ואת שדיי... הוא ירד עם לשונו החד אל איבריי... הוא רצה ללקק את תחושותיי הראשונות...הוא רצה ללקק את הכאב... עם כל נגיעה של לשונו בדגדגן הנפוח שלי- נרעדתי כמו להבת הנרות בחדר... וכשהוא ליקק אותי בלי הפסקה - רעדתי והתפתלתי כמו נחש... התקפלתי... ידיי נעו כאילו הן רוצות לתפוס משהו... משהו שבו אני אוכל להיאחז ולמשוך את עצמי מעינוגיי לשונו...כי אינני יכולה עוד...-והינה זה בא- הינה זה בא...ההרגשה שתהפוך אותי מילדה לאישה... או אלוהים... זהו מיץ גופי... שאותו אוכל לאסוף רק בזיכרונותיי... במתנה השארת לי טעם של עוד, פתחת לי עולם של הרגשות וריגושים... ומה קיבלת ממני? מה נתתי לך?
