לוחשת, כושפת

לוחשת, כושפת

לוחשת וכושפת ומזרימה קסמייך
מבעד לעיניי המצועפות
באצבעותייך טורפת הקלפים שבגופי

שולפת שפן ורוד או שניים משרוול
עורך ומכרסמת בגופי

כותשת בלי די לעומק לילות ארוכים
מוהלת שיכר תוסס ברגש עולה קוצף
ושוצף שבוקע כמו שד- פרא ממעמקים

שבוע כבר חלף ועדיין. מדי בוקר
בשר נפשי חידודין,
ערגתי כסימנים של מגלב על גבי
זכרוני
המשתוקק לעלות שוב במגע אש
תאוותך, להתפלש זה בבשרה של זו
ולפשוט כלהבה וזר קוצים לראשי.

© כל הזכויות שמורות
 
בעין הסערה

תודה ! הייתה זו זכות של שנינו, אך כמו כל קשר טוטאלי זה מסתיים לפתע בסערה לא פחות קטנה
 
למעלה