לוותר או לא לוותר

[mamick]

לוותר או לא לוותר

בני, בן שנה, לאחרונה כל הזמן דורש לראות וידאו. אני, כמובן, לא כל כך רוצה שזה כל מה שהוא יעשה. לכן אני מנסה לענין אותו בדברים אחרים. אבל זה לא עובד. מהרגע שהוא מחליט שהוא רוצה לראות קלטת, שום דבר אחר לא מענין אותו. לפעמים הוא ממש בוכה, אבל לרוב רק "מיילל". בדרך כלל אחרי חצי שעה של "יללות" וניסיונות שלי לשחק איתו במהשו, אני מוותרת. ואני מרגישה רע עם זה. כי זה נראה לי חוסר עקביות. הוא הצליח לגרום לי לעשות מה שהוא רצה בעזרת בכי. מצד שני, קשה מאוד לעמוד בזה, וגם הוא עדיין קטן. מה לעשות? תודה.

 

[לאה_מ]

גם לנו היתה תקופה כזו ואני אגיד לך

מה אני עשיתי - אני לא חושבת שאפשר להכריח ילד לשחק במשהו אחר ממה שהוא רוצה. אבל אני כן חושבת, שביכלתי להציע לו אלטרנטיבות שבכל זאת יהיו יותר מפתות, אלא שבדרך כלל הן כרוכות ביותר התעסקות מצידי. למשל, אצלי הילדים כמעט באופן מוחלט יעדיפו פעילות מחוץ לבית על כל דבר אחר. אז בתקופות שראיתי שהם "תקועים" הרבה מול הוידאו, יזמתי כל יום יציאה מהבית (טוב, נו, אני אוהבת לצאת מהבית גם כשהם לא תקועים מול הטלויזיה...

) - פשוט לא היינו בבית - היינו בגינה, בפארק, בים, בג'ימבורי, אצל חברים, בספורטק... רק לא בבית. וככה הם באמת התעסקו בדברים אחרים וכולנו בילינו בנעימים, ובזמן שהם כן היו בבית, היה באמת לגיטימי לצפות בקלטת וידאו אחרי כל ההשתוללות בחוץ.

 

[mamick]

אני גם חשבתי על לצאת לגינה

וזה גם מה שעשיתי הבוקר. הביעה רק שהוא בבית כל היום (עם סבתא) וגם אצלה הוא דורש וידאו. לה קשה להיות כל היום בחוץ איתו. גם עכשיו עדיין חם. לכן זה פתרון חלקי. אבל, בעקרון, את אומרת, שאם אין אפשרות לעניין אותו במהשו אחר, אז לוותר?

 

[לאה_מ]

אני אומרת שזה לא שווה מריבות.

אפשר לנסות לעניין גם בדברים אחרים, אפשר מדי פעם להציע פעילויות חלופיות, אבל לא שווה לעשות מזה מלחמה. זה גם כנראה תקופה וזה עובר. אני לא רואה טעם בתסכול של שניכם כשאת מנסה לשחק איתו והוא מסרב. אז שסבתא תשים לו קלטת אחת, ואחר כך תצא איתו קצת החוצה, ואז עוד קלטת, ואז הוא ילך לאכול ולנוח, ואחר כך את כבר בטח חוזרת, ותוכלי לצאת איתו החוצה בשעות אחר הצהרים, שהן כבר יותר נעימות.

 

[mamick]

../images/Emo51.gif

 

[נטעטע]

אצלנו יש הגבלה לקלטת אחת ביום

ולא עוזר גם אם בוכים. בשבת אני מרשה אחת בבוקר ואחת אחה"צ, בחופש היינו יותר "חופשיים" בכדי לשמור על שפיות המערכת. מה שבטוח שברגע שאת אומרת "לא" את חייבת לעמוד מאחוריו, ואם את יודעת שבסוף תישברי אז מראש עדיף לא להגיד את ה"לא". הקלטות זה רק דוגמא אחת , יבואו בהמשך עוד הרבה סיטואציות כאלה והעיקביות היא הדבר החשוב. יש תקופות ששבועות לא רואים קלטת ויש תקופות שמבקש יותר, אך מקבל רק אחת ביום. בהצלחה

 

[mamick]

הבעיה שהוא רק בן שנה

הוא לא מבין מה זה "קלטת אחת ביום".

 

[mishtal]

לי ממש לא נראה להתעקש

על "קלטת אחת ביום", כל עוד אני יודעת שהילדה מתעניינת ואוהבת פעילויות נוספות. יש תקופות שהיא תרצה לראות שתי קלטות ביום ויש ימים שבכלל לא. כמו שלאה כתבה, לפעמים יש ימים שלמים שאנחנו בקושי בבית (מהגן הולכים ישר לגינה, לחברים וכ'ו). באופן כללי, זה נראה לי התחום האחרון שהייתי נכנסת למאבקים או מתנהגת באופן נוקשה.