לוותר או לא לוותר?
האם אחת מן "הנקודות הרגישות" (קראתי על קיומן של 18 כאלה...) הינה נקודת עצב הפנים (נקודה שנמצאת מאחורי האוזן)? בכל מקרה, אני כמובן עדיין מחכה לתור לנוירוכירורג שלי, נדחה (שוב!!!) ביום שישי הקרוב. ובנתיים לא ממש היתה שום התקדמות לכיוון איזשהו ממצא קונקרטי לגבי מה יש לי בכלל... לאחרונה אני פחות ופחות מסוגלת לשבת וללמוד. יש שני צדדים שעולים בי... מצד אחד אני מפחדת שזה נובע מעצלנות וכועסת על עצמי, כיוון שאני מסוגלת למצוא את עצמי יושבת שעות בעבודה, סובלת את הכאבים, אך עושה דברים נחמדים כמו לקרוא דברים שעושים לי טוב על הלב באינטרנט (למשל פורום זה) או לחילופין - לא לעשות כלום, אלא שברגע שזה מגיע לדברים שאני צריכה להתרכז הרבה וללמוד בצורה רצינית, במיוחד כשזה נושאים שלא מעניינים אותי - אני פשוט לא מסוגלת... והעניין שהוא שככל השהזמן עובר זה רק מחמיר, ואני בקצב הזה לא אוכל לעבור את הבחינות של סוף הסמסטר... מצד שני, אני לפעמים אומרת לעצמי שזה בסדר, ואם אני לא מסוגלת אז אני לא מסוגלת, ו"מוותרת" לעצמי... אני כבר לא יודעת מה לעשות...
האם אחת מן "הנקודות הרגישות" (קראתי על קיומן של 18 כאלה...) הינה נקודת עצב הפנים (נקודה שנמצאת מאחורי האוזן)? בכל מקרה, אני כמובן עדיין מחכה לתור לנוירוכירורג שלי, נדחה (שוב!!!) ביום שישי הקרוב. ובנתיים לא ממש היתה שום התקדמות לכיוון איזשהו ממצא קונקרטי לגבי מה יש לי בכלל... לאחרונה אני פחות ופחות מסוגלת לשבת וללמוד. יש שני צדדים שעולים בי... מצד אחד אני מפחדת שזה נובע מעצלנות וכועסת על עצמי, כיוון שאני מסוגלת למצוא את עצמי יושבת שעות בעבודה, סובלת את הכאבים, אך עושה דברים נחמדים כמו לקרוא דברים שעושים לי טוב על הלב באינטרנט (למשל פורום זה) או לחילופין - לא לעשות כלום, אלא שברגע שזה מגיע לדברים שאני צריכה להתרכז הרבה וללמוד בצורה רצינית, במיוחד כשזה נושאים שלא מעניינים אותי - אני פשוט לא מסוגלת... והעניין שהוא שככל השהזמן עובר זה רק מחמיר, ואני בקצב הזה לא אוכל לעבור את הבחינות של סוף הסמסטר... מצד שני, אני לפעמים אומרת לעצמי שזה בסדר, ואם אני לא מסוגלת אז אני לא מסוגלת, ו"מוותרת" לעצמי... אני כבר לא יודעת מה לעשות...