לה סנטרל
אולי לא ממש מסעדה, אבל בכ"ז (ובכלל - הקוים המפרידים בין סוגי ה"מוסדות" השונים רחוקים מלהיות ברורים לי). אותו מוסד ותיק יחסית (במונחים תל אביביים), בפינת הרחובות רוטשילד ואלנבי, אשר ידוע במיוחד בעוגותיו המשובחות (שנרכשות גם על ידי בתי קפה ומסעדות). למרות זאת הצלחתי עד היום לפספס אפשרות לשבת שם. הערב, לאחר נוכחות בארוע תרבותי במיוחד (לא באשמתי!, בחיי) נמצאה ההזדמנות לבדוק בקצרה את המקום. שולחנות מרובים למדי שרק חלק מהם היה תפוס. מאחר ובפנים הביא מיזוג היפר-אקטיבי את האוירה לתצורת פריזר, יצאנו לשבת בחוץ. גם בחוץ לא מעט שולחנות, חלקם בגובה רב יותר (מעין שולחנות בר, אבל בגודל של שולחן סטנדרטי) וחלקם על במה. הכיתוב על הלוח הגדול בישר, בין היתר, שבימי א' יש הופעות ג'ז על אותה במה. רשמנו לפנינו. הוא גם בישר, ובברור, את מנות היום. הוא, אגב, לא בישר, את דמי האבטחה שהופיעו לראשונה בחשבון (3 ש"ח לשנים. אותי זה לא מטריד אבל אני מציינת את זה כי אני יודעת שיש כאלה שרוצים לדעת). חלקנו ביננו: 1. סלט מוצרלה ועגבניות שהיה מפתיע וטוב. בניגוד למה שניתן לצפות, הוא לא כלל ערימת חסה ו/או ירוקים אחרים עליה מפוזרות חתיכות עגבניה וגבינה. הוא היה בנוי מעשה אמן כמו פרפה גדול בן שתי קומות - קומה של חתיכות עגבניה וקומה של קוביות גבינה. הכל מתובל מצוין. יופי של דבר. 39 ש"ח. 2. קיש אישי (עם סלט ירוק קטן). היו כמה סוגים: בצל, קישואים, תרד ועוד משהו. נבחר התרד ואף הוא היה משובח - יחס טוב בין הבצק לשאר ואחיזה איתנה ולא מתפוררת של הרכיבים. ענין אחרון זה - פשר הקשר - גורם לי לא פעם להמנע מהזמנת קיש. משהו בהתמוטטות של מערכות יחסים, גם אם הן בין רכיבי מזון, גורם לי דכדוך מסוים. שמחתי לראות שיש מערכות שמחזיקות מעמד. 29 ש"ח. למרות ששקלנו לחלל קודש ולא להזמין מנה אחרונה, שכנעה אותנו המלצרית לקחת את המנה השוקולדית המומלצת על ידה. המנה, הנקראת תענוג מתוק (23 ש"ח), מתאפיינת בראש ובראשונה בבסיס דחוס במיוחד של אגוזים טחונים. מעל זה יש שכבות כאלו ואחרות של שוקולד לרבות ציפוי דק נוקשה למעלה. המנה אינה גדולה וטוב שכך שכן היא דחוסה עד כלות. יצויין כי המנה מוגשת בפינה של צלחת היסטרית בגודלה, באופן יחסי, וזה ממש מיותר, מסורבל לצד הרחוק ולדעתי קצת אייטיז בגישה. לא ממש נהננו מהמנה הזו. קודם כל - היא היתה מתוקה מעל ומעבר לכוחותינו, ויש לנו (כוחות לדברים מתוקים). שנית, קשה לאכול אותה - משהו במרקם שלה קשה וגורם למאבקי מזלג. אם אתה לא מצליח לעבור עם המזלג את כל (או לפחות רב) שכבות המנה ולטעום מהשילוב, לשם מה טרחנו לבצע קונסטרוקציה כה מורכבת? יחד עם שתי כוסות שתיה קלה, הפוך, תה עם נענע ודמי אבטחה, הסתכם הענין ב-130 ש"ח. השירות היה מהיר, עניני וחביב. מבחינתי בהחלט אופציה חביבה לחזור אליה כשאני בסביבה. גם שמעתי שארוחות הבוקר שם ידועות לטובה. לילה טוב.
אולי לא ממש מסעדה, אבל בכ"ז (ובכלל - הקוים המפרידים בין סוגי ה"מוסדות" השונים רחוקים מלהיות ברורים לי). אותו מוסד ותיק יחסית (במונחים תל אביביים), בפינת הרחובות רוטשילד ואלנבי, אשר ידוע במיוחד בעוגותיו המשובחות (שנרכשות גם על ידי בתי קפה ומסעדות). למרות זאת הצלחתי עד היום לפספס אפשרות לשבת שם. הערב, לאחר נוכחות בארוע תרבותי במיוחד (לא באשמתי!, בחיי) נמצאה ההזדמנות לבדוק בקצרה את המקום. שולחנות מרובים למדי שרק חלק מהם היה תפוס. מאחר ובפנים הביא מיזוג היפר-אקטיבי את האוירה לתצורת פריזר, יצאנו לשבת בחוץ. גם בחוץ לא מעט שולחנות, חלקם בגובה רב יותר (מעין שולחנות בר, אבל בגודל של שולחן סטנדרטי) וחלקם על במה. הכיתוב על הלוח הגדול בישר, בין היתר, שבימי א' יש הופעות ג'ז על אותה במה. רשמנו לפנינו. הוא גם בישר, ובברור, את מנות היום. הוא, אגב, לא בישר, את דמי האבטחה שהופיעו לראשונה בחשבון (3 ש"ח לשנים. אותי זה לא מטריד אבל אני מציינת את זה כי אני יודעת שיש כאלה שרוצים לדעת). חלקנו ביננו: 1. סלט מוצרלה ועגבניות שהיה מפתיע וטוב. בניגוד למה שניתן לצפות, הוא לא כלל ערימת חסה ו/או ירוקים אחרים עליה מפוזרות חתיכות עגבניה וגבינה. הוא היה בנוי מעשה אמן כמו פרפה גדול בן שתי קומות - קומה של חתיכות עגבניה וקומה של קוביות גבינה. הכל מתובל מצוין. יופי של דבר. 39 ש"ח. 2. קיש אישי (עם סלט ירוק קטן). היו כמה סוגים: בצל, קישואים, תרד ועוד משהו. נבחר התרד ואף הוא היה משובח - יחס טוב בין הבצק לשאר ואחיזה איתנה ולא מתפוררת של הרכיבים. ענין אחרון זה - פשר הקשר - גורם לי לא פעם להמנע מהזמנת קיש. משהו בהתמוטטות של מערכות יחסים, גם אם הן בין רכיבי מזון, גורם לי דכדוך מסוים. שמחתי לראות שיש מערכות שמחזיקות מעמד. 29 ש"ח. למרות ששקלנו לחלל קודש ולא להזמין מנה אחרונה, שכנעה אותנו המלצרית לקחת את המנה השוקולדית המומלצת על ידה. המנה, הנקראת תענוג מתוק (23 ש"ח), מתאפיינת בראש ובראשונה בבסיס דחוס במיוחד של אגוזים טחונים. מעל זה יש שכבות כאלו ואחרות של שוקולד לרבות ציפוי דק נוקשה למעלה. המנה אינה גדולה וטוב שכך שכן היא דחוסה עד כלות. יצויין כי המנה מוגשת בפינה של צלחת היסטרית בגודלה, באופן יחסי, וזה ממש מיותר, מסורבל לצד הרחוק ולדעתי קצת אייטיז בגישה. לא ממש נהננו מהמנה הזו. קודם כל - היא היתה מתוקה מעל ומעבר לכוחותינו, ויש לנו (כוחות לדברים מתוקים). שנית, קשה לאכול אותה - משהו במרקם שלה קשה וגורם למאבקי מזלג. אם אתה לא מצליח לעבור עם המזלג את כל (או לפחות רב) שכבות המנה ולטעום מהשילוב, לשם מה טרחנו לבצע קונסטרוקציה כה מורכבת? יחד עם שתי כוסות שתיה קלה, הפוך, תה עם נענע ודמי אבטחה, הסתכם הענין ב-130 ש"ח. השירות היה מהיר, עניני וחביב. מבחינתי בהחלט אופציה חביבה לחזור אליה כשאני בסביבה. גם שמעתי שארוחות הבוקר שם ידועות לטובה. לילה טוב.