להתראות, חברה

[עפרה פלוס 3]

להתראות, חברה

אחרי חודשים על גבי חודשים שבהם אני רודפת אחרייך. שאני היחידה מבין שתינו שמתקשרת ובדרך כלל מגיעה למשיבון, משאירה הודעה רק כדי לדעת שלא תחזרי. וכשאני כן מצליחה לתפוס אותך, את תמיד נורא עסוקה ואומרת "אני תיכף אתקשר" ואני יודעת שזה לא יקרה. שאני מנסה לקבוע איתך פגישה ואף פעם אין לך זמן (כשאני רואה שלחברות אחרות את כן מוצאת). שאני כל הזמן מתעניינת בך, תומכת, מנסה לבדוק מה שלומך, מה קורה איתך, ורואה שזה חד-צדדי לגמרי. אחרי חודשים של ניסיון להבין איפה טעיתי ומה עשיתי לא בסדר, פתאום הבנתי. זה לא אני - זו את. את פשוט לא מעוניינת יותר בקשר בינינו. אני לא מתאימה יותר לאורח החיים החדש שלך. אני כבר לא משתלבת יותר בחברה שלך, לא מתאימה לך ולחברים שלך. פעם חשבתי שחברים זה בטוב וברע. אצלך זה כנראה רק ברע. כשטוב לך - את לא צריכה אותי. אז אל תכעסי אם אני יותר לא מתקשרת, לא מתעניינת, לא מזמינה ולא מתאמצת. התעייפתי. את מעט הזמן והאנרגיה שיש לי אני אקדיש למי שכן מחפש את קרבתי. אני מאחלת לך המשך חיים נפלאים, מלאי אושר, שמחה, צחוק והנאה מכל רגע. היי שלום.

 

[טל כ]

../images/Emo201.gif

אני כתבתי (בדמיוני) מכתב כזה לפני בערך שנתיים וחצי, לחברה שהיתה לי... (יש סיכוי שזו אותה אחת?). המסקנה שלי היתה דומה לשלך: זו לא אני. זו את (היא). כלכך מעט זמן ואנרגיות יש לנו, לא חבל להשקיע אותם במקום הלא נכון??

טל

 

[שוב מתחילה מחדש]

אני גיליתי עם השנים שלטנגו צריך שניים

פעם חשבתי שקשרים נגמרים כי היא או אני אשמות. במשך השנים גיליתי שלטנגו צריך שניים. יש לי חברות שאני יודעת שהן עסוקות עד מעל הראש, אבל הן מספיק חשובות לי כדי שאני אזום את הקשר ולא ארגיש רע עם זה (שירי - תני מהר אישור

). יש חברות שיש תקופות שאני יותר בקשר ולפעמים פחות בקשר. יש חברות שהיו חברות בתקופה מסויימת אבל אחת מאיתנו עברה שינוי כלשהו והקשר התנתק באופן טבעי. ויש חברות שפשוט הגעתי למסקנה שאנחנו לא מתקשרות כמו פעם ופשוט, כמו שכתבת, חבל על האנרגיה. החיים שלנו מאוד דינאמיים ואנחנו מכירים אנשים חדשים כל הזמן. אין בזה דבר רע. צריך להנות כמה שיותר

 

[chili3]

../images/Emo201.gif

זה קורה לנו במהלך החיים ולא תמיד יש לזה הסבר רק יכולה להגיד לך, שאת אחת הנשים הכי מדהימות שיצא לי להכיר, וללא ספק ההפסד הוא כולו שלה

 

[הילהל]

../images/Emo24.gif זה חלק מהחיים כנראה

זה קורה וקרה ויקרה לכולנו אישית אני חוששת שבסחגים אעשה המון שיחות "סליחה שנעלמתי", כי באמת אין לי כרגע יכולת פיזית או נפשית לקיים קשרים. אני עובדת יותר מידי שעות יותר מידי קשה ופשוט אין לי כוח להניף אצבע בסופיום או סופשבוע. מתפללת שהחברות שלי לא מרגישות כמוך.

 

[טל כ]

את מתארת משהו שקורה לכולנו...

כולנו עסוקות, נעלמות לפעמים וחוזרות פתאום אחרי תקופה של דממה. חברות טובות מבינות את זה. מה שעפרה מתארת (ואני מאד מזדהה איתה) זו ההכרה שאותה חברה טובה, היא בעצם כבר די מזמן לא חברה. מסיבותיה שלה- המשיכה הלאה בחייה. לי לקח הרבה מאד זמן עד שהייתי מוכנה להפנים שהחברה שלי כבר מזמאאאאאן פשוט לא שם. זו אני שעסוקה בזה כל היום, אבל היא? בכלל כבר בסרט אחר. הרגע הזה של ההכרה הוא אכזבה גדולה, לפעמים עלבון גדול, ויחד עם זה- תחושת שחרור. אין הרבה מה לעשות- החיים דינאמיים. יש את אלה שממשיכים איתנו לנצח, יש את אלה שפורשים בדרך... זה חלק מהחיים. עוד

לעפרה המקסימה.

 

[עולם ו מלואו]

../images/Emo2.gif

ואני חשבתי דברים כאלה רק לי קורים היום בדרך לעבודה הרהרתי רבות לגבי קשר ממש ממש כמו שכתבת ועייפתי לברר כי אני מאלה שאומרות את מה שכתבת בפנים ! כן לא יכולה לחיות עם העובדה שאולי אולי עשיתי משהו שאולי בכלל זה באשמתי וסתם אני מרגישה שזה לא אבל זה באמת לא באשמתי!!! אז כנראה שאת ואני צריכות ללמוד משהו לשחרר את המשוחררים !!! ולפנות מקום לחברות טובה והדדיות אמת ! כ"כ מזדהה

 

[נורית של עמית]

כמה מוכר

גם אני הייתי שם, ודווקא יש לי חברה טובה טובה של שנים שאנחנו יכולות שלא לדבר הרבה זמן ולהבין. אבל מישהי אחרת, שחשבתי שהיא חברה, כנראה שאני לא מתאימה לחיים החדשים שלה בתור "אשת עסקים קטנה". שהייתי שם בשבילה וכשאני הייתי צריכה, אז הרגשתי שאני "רודפת" אחריה, וכן "אני אחזור אלייך" ולא חזרה. אכן רגע הגילוי קשה, אבל לא נורא. יש חברות חדשות.

 

[תאירU4]

אויייי כמה שאני מבינה אותך.

בשיחה על הנושא עם חברה שלי, בדיוק דיברנו שאנחנו כל היום בריצה אחרי החיים. ואותי בכל אופן הם מנצחים ובגדון! במצב הזה, ובמצב העייפות אני חושבת שעדיף שיחת טלפון רצינית אחת לכמה חודשים מאשר שיחות שיטחיות ושבהן לאף אחד מהצדדים אין כוח להקשיב ולתרום לשיחה רצינית מלב ללב. החברים האמיתיים שלי יודעים שגם אם אני לא מתקשרת למשך זמן ארוך זה לא אומר שהקשר נותק! אני פשוט עייפה והחיים מנצחים אותי במרוץ המטורף שלהם.

 

[שוב מתחילה מחדש]

החיים לא מנצחים אותך

אבל יש לכל אחד מאיתנו מאגר אנרגיות מוגבל ובכל רגע בחיים אנחנו צריכים לחלק אותו בצורה שתתאים לנו (באותו הרגע). לפעמים המשפחה מקבלת יותר אנרגיה, לפעמים העבודה ולפעמים החברים. בסופו של יום - אנחנו מנצחים את החיים והכל מתוך בחירה שלנו

 

[שרון123]

מצב מבאס

ואני בכלל גיליתי שלפעמים יש משהו שאין לנו מושג מה הוא, אבל גורם למישהו/י ספציפית להתרחק. היו שנים שעברנו גיהנום(כשגילינו את המחלה של ירדן), אבל מבחינה כלכלית ומבחינת קריירה, גם אני וגם האיש, פרחנו. היתה לי אז חברה שבעלה לא מצא את עצמו במחינה תעסוקתית, ובכלל מצבם הכלכלי היה די רע. היא פשוט לא יכלה לראות את ההצלחה שלנו

או חברה אחרת, שבכלל לא ידעתי, אבל הנישואים שלה הלכו והתפרקו, ואני לא ידעתי. והזוגיות

שלי ושל האיש פשוט הרחיקה אותה ממני. ואני בכלל לא מזכירה את כל החברויות שהפסדנו במהלך שנות המחלה של ירדן, ובמהלך שנת האבל האחרונה. לפעמים זה פשוט לא מתאים יותר, מבאס אבל זה מה יש

 

[מיכל @]

וזה לא מכעיס אותך?

ברור לי שיש דבר כזה שנקרא חברות שטחית. אבל מחברות קרובות, כאלה שחלקת איתן את החיים שלך במשך שנים והן חלקו איתך, לא ציפית ליותר?

 

[שרון123]

ציפיתי ליותר, התאכזבתי, כעסתי...

אבל זה-מה-יש, אני משתדלת לא להתעסק בזה יותר.

 

[תאירU4]

זה חלק מהחיים

חברות שליוו אותנו תקופה ארוכה עם השינוים שיש לנו בחיים - לידת ילדים, זיגויות כזאת או אחרת, שינוי מקום מגורים בדרך כלל מביאים איתם חברויות חדשות וכמובן שבדרך מאבדים גם חברים. ואפילו שהחברויות הם הכי טובות וקרובות בעולם. לדעתי החברויות שישארו באמת לאורך זמן זה אלה שבהם לא בודקים מי מתקשר יותר או בא יותר, מה שחשוב זה הביטחון שיש לי בצד השני. עוד יגיע היום שבו לכולנו יהיה יותר זמן, ככל שהילדים יגדלו והזמן הפנוי שלנו יתרבה, אני רק מקווה שזה יהיה לפני הפנסיה...

 

[cונונימית]

בדיוק היום דיברתי על כך עם חברה

חברה שנעלמת לי לרוב ופתאום הופיעה לביקור - מפתיע לגמרי... היום בדיוק אמרתי לה, שאני הפסקתי להתקשר לחברות, כי יש לי תחושה שאני רודפת אחרי הקשר, ורק אני זו שיוזמת ושומרת (לא רק איתה, אלא בכלל), אז אני מודיעה חגיגית, ע-י-פ-ת-י, לא מתקשרת יותר, מי שרוצה אותי יודע היכן למצוא אותי נקודה. נורא קל להגיד אני עסוקה / אני מלאה / אני השד יודע מה, כולנו עסוקים לכולנו ילדים, אפשר להפריש כמה שניות פעם בכמה זמן ל"שיחת קשר". כיום החברה שלי משתנה, זה יותר חברויות גן וחברויות של הורים של,,,,הקשרים הותיקים עם כל הצער, פשוט מתפוגגים להם,,, וזה לא שבודקים מי מתקשר יותר או בא יותר, ממש לא, אלא זה מי מתקשר/שומר/בא ומי בכלל לא. כמה חבל

 

[עולם ו מלואו]

ואל תשכחו "קארמה"

לכל קשר יש סיבה כל קשר תורם לנו משהו וברגע שאין לו יותר מה לתרום אז.... הוא מתפוגג גם אם קשה לנו עם זה כנראה שאין יותר מה לתרום אחד לשני/ה

 

[Mילק שייק]

חוויתי בגידה של חברה../images/Emo10.gif מבינה אותך מאוד../images/Emo201.gif

האכזבה היא כל כך גדולה, דווקא משום העובדה שיחסתי חשיבות כל כך גדולה לחברות שלנו....ודווקא ברגעים הכי קשים בחיים שלי, היא העדיפה לסובב את הגב. אבל דווקא אז, גיליתי מי כן אוהב אותי ולמי אני באמת חשובה. וזה שווה יותר מהכל.והכי הכי גליתי,שהחברה הכי אמיתי וכנה שלי....זו אני אני עצמי

לך, היה את האומץ להעלות את רגשותיך על הכתב, לי אפילו את זה לא היה אומץ לעשות

ולכן,לא אמרתי לה מה אני מרגישה,ופשוט התרחקתי והחברות נעשתה צוננת ומרוחקת.אני בטוחה שהיא שמה לב,אבל מכוון שהיא יודעת שהיא היתה חראית{סליחה,כן?} היא לא מעזה לדבר איתי על זה..... אם הייתן חברות טובות,ההרגשה הזאת תישאר לך בלב לעד....אבל רק ככה תדעי להבא לסנן ולתת את הלב שלך בערבון מוגבל. זה מה שאני עשיתי בכל אופן. לאב יו

 

[נסיכה קטנטנה]

אויי... גם אני נפרדתי השנה מחברה כזו..

אין מה להצטער. מי שלא יודע להעריך חברות אמיתית לא שווה להיות חבר שלך !!! תזכרי את זה תמיד, חוצמזה יש לך פה מספיק חברות חדשות ותמיד אפשר לצרף..

 

[שירי ל]

מהצד השני-

מתקשה מאוד לשמור על קשרים עם חברות. סדר היום שלי כל כך עמוס וגדוש שלשבת ב-10 בלילה ולקשקש בטלפון פשוט מתיש אותי. אני גרה בשכונה קטנה שבה כולם מכירים את כולם וכל יציאה מהבית כרוכה במפגשים חברתיים קשקשת ורכלת, מס' פעמים בשבוע נפגשים עם המשפחה - אחותי והילדים, האחיות שלו והילדים- כולנו בני אותו גיל ובשביל שיחות יותר מעמיקות ואישיות יש לי חברות באמת נפלאה עם בעלי, אני לא אוהבת את הקונספט של לדבר עם חברות על בעלי לטוב ולרע מתוך כבוד אליו ויודעת שזה היינו הך מצידו. לקיים עוד קשרים שצריך לטרוח בשבילם במיוחד זה לא פחות ממכביד עלי בשלב זה של החיים. אני יודעת שאיבדתי ככה כמה חברות ממש ממש טובות אבל אני פשוט לא יכולה לעמוד בציפיות שלהן. נראה לי לא לעניין להשאיר את האיש עם כל הילדות ולצאת לשבת במסעדה עם חברות, אם כבר אני משקיעה זמן ואנרגיה לוקחים בייבי סיטר ויוצאים יחד. יכול להיות שבשלב אחר בחיים זה יחזור אלי הכיף הזה של חברות ואולי אנסה לחדש כמה קשרים אבל כיום - כמנהלת עסק משלי עם 3 ילדים שאחת מהן תינוקת אני פשוט לא מסוגלת להקדיש לזה זמן.

 

[עולם ו מלואו]

חברות היא באיכות ולא בכמות