להתמודד

להתמודד

תחושה לא טובה מועקה חוסר שקט עצבנות התפרצויות של כעס להסגר בתוך עצמי השיא היה אתמול שהרגשתי שאני לא יכולה להתמודד עם זה לבד שאני לא מבינה אך נכנסתי למעגל הזה ואני לא מצליחה לצאת ממנו. אני שתמיד כולם אומרים עלי, את חזקה, אנחנו לא דואגים. אני באמת חזקה אני נופלת וקמה וכל פעם יותר גבוה הרגשתי שאני נופלת לתהום ולא מצליחה לטפס בחזרה הילדה הלכה לישון נכנסתי לאינטרנט יצאתי הרגשתי ריקנות כזאת ופתאום הכל יצא החוצה התחלתי לבכות הרגשתי שאני לא סוחבת את זה לבד חייבת מישהו לידי עכשיו זאת תחושה שאני לא מכירה, תמיד בצערי אני אוהבת להיות לבד, ועכשיו הייתי צריכה איתי מישהו התקשרתי לחברה והיא מייד באה והתחלתי לדבר והיא עזרה לי להבין אולי היכן אני נמצאת לא יודעת אם זה הכל אבל עכשיו כשזה קצת יותר ברור לי זה יותר קל אף פעם לא הייתי לבד ואני גרושה שלוש שנים מהיום שהתחלתי בהליכי גרושים היה איתי מישהו ואח"כ מישהו אחר ועד לפני שלושה חודשים מישהו ועכשיו אני בפעם הראשונה צריכה להתמודד עם הלבד שלי . ולהתמודד עם מישהו שלא רוצה לעזוב ולהחליט אם אני יכולה לנסות להמשיך היא אמרה שברגע שאני אחליט לכאן או לכאן יהיה לי יותר קל אני חושבת שהחלטתי להיפגש ולדבר האם אני יכולה לקבל אותו כמו שהוא האם זו התפשרות עם עצמי אולי בריחה מהתמודדות אני לא יודעת ואת זה אני לא יכולה להחליט
 

ophra

New member
לימונית יקרה....

לא מכירה את הפרטים והסיפור המדויק אבל התחושות שאת מתארת מוכרות וידועות... וכמה טוב לך שיש לך חברה שכל מה שצריך זה להרים אליה טלפון והיא מיד מתייצבת...
בעניין הדילמות וההתלבטויות, רציתי רק להגיד דבר אחד. מנסיון שלי ושל חברות שעברו תהליך דומה קשה מאד באמת להשלים אותו (את התהליך) בלי איזושהי תקופה של לבד זה עוזר ל"התנקות" זה עוזר להתחברות ולתקשורת עם עצמך להיות "עסוקה" כל הזמן במערכות יחסים זה נעים וטוב אבל זה גם "מפספס" משהו... אז כאמור - אני לא יודעת את הפרטים ובטח לא יכולה לייעץ לך מה לעשות בעניין הזה רק רציתי לתת לך עוד נקודה למחשבה ודרך נוספת להסתכל על הדברים
 
../images/Emo140.gif ואני..

(את רואה ולמרות הגיל שאת מזכירה לי) גרושה קצת יותר והפעם הזאת לא הייתה הפעם הראשונה שהייתי תקופה מסויימת לבד, ובלי שום קשר עדיין היה קשה , אולי הכי קשה. גם לי יש רגעים של הלבד הזה, כמו נדנדה פעם למעלה פעם למטה, פתאום יש משהו שחודר אל החיים ונותן לחייך ונותן תקווה או משהו אחר טוב, ופתאום גם הוא יכול להעלם ואולי נעלם... ואז שוב קשה ואז שוב לבד ולא נעים כל כך, אבל ההשלמה של הלבד היא זאת שנותנת את הכוח לצאת ממנו ולקום ולעלות אט אט מעלה. מקווה שלא תרגישי ככה עוד ומאחלת לך לשנה הבאה שתמצאי את הדבר הזוגי הנכון ותהיי מאושרת ושמחה ממני מזל
 

*יערית

New member
לימוני....

בכל פעם מנסה..איך בחרת את השם שלך?
הלבד הזה....אותי אישית מפחיד..כן מודה ומתוודה מפחיד ביותר, כבר סיפרתי כאן בעבר על הלבד שכ"כ רציתי אחרי ששנתיים היה לי חבר וזה מיד בא לאחר הגרושין ואז הכרתי את הבן זוג הנוכחי והרגשתי שאני חייבת חופשששששששששששששששש להיות לבד!!! וגם ההזדמנות הזו לא היתה,אז אני יכולה להבין את זה שנמאס לך לך וקשה ברגעים שהכי רוצים מישהו וזה לא בנימצא...ובמיוחד שהתרגלנו להיות לבד,עשית טוב שהתקשרת לחברה טובה,עשית טוב שהוצאת זאת מהבטן, ועכשיו מה שנותר לך זה באמת לחפש את הזוגיות מחדש! זה קשה לשאת בכל לבד! קשה! לא מדובר על גידול ילדים ,בית וכו´.... נפשית כשאין מישהו לידך לחלוק בכל כאב,חשש,שמחה,וכל השאר. מאחלת לך הרבה הרבה כוחות לשנה החדשה, וכמובן שהאושר יתדלפק על סף ביתך! שנה טובה!
 
תודה חמודה

אני הרבה הרבה יותר בסדר עכשיו גם מתכננת טיול עם הבת שלי בסוכות וגרניום לימוני זה הברקה של רגע שיח שגדל בפתח הבית שלי שיח מאוד חזק עם פרחים סגולים קטנים בעל ניחוח של לימון ועל כן שמו. נקרא גם גרניום רפואי כי יש לו תכונות רפואיות יש השותים תה מחליטת עלי גרניום לימוני הברקה של רגע אבל אם חושבים על זה דיי דומה לי.
 

*יערית

New member
אהבתי את תשובתך../images/Emo13.gif

ותראי ...את נושמת חוזק
יהייה בסדר אני בטוחה!!!!!!!!!!! שיהייה לכם טיול מהנה יחד...תישמרו על עצמכן.
 
גרניום

את יודעת,המשפט - "את חזקה" מאוד מוכר לי אבל חזקה אין משמעו כל הזמן לחייך,חזקה אין משמעו שאסור לך לכאוב,חזקה לא אומר שאסור לך לבכות וגם לחזקות יש רגעים של ריקנות... להיות חזקה זה לפעמים גם להודות בכאב, להיות חזקה זה גם לבכות ולכעוס, זה גם להיות מתוסכלת. החוזק הרבה פעמים נובע מהמקום בו אנו יודעים לומר רגע,עכשיו כואב,עכשיו לא נעים,מהמקום בו אפשר להודות בחולשה. את יודעת,הרבה פעמים משווים חוזק לברזל,אבל ברזל מחליד ונשבר. ואני אומרת שהחוזק שלי הוא חוזקו של עץ,נע עם הרוח ,לא מתנגד. איני יודעת מה לומר על הקשר שלך,כיוון שרק את יודעת אם הוא נכון לך, או לא רק מי שמסרב לעזוב,לי אישית מריח לא טוב... בכל מקרה ,אל לך לחשוש מהלבד כי הלבד יכול להיות טוב עשרת מונים על ביחד לא נכון. מעבר לכך,רק עם הלבד תוכלי להביןמה בעצם את רוצה,מה נכון לך ומה מתאים. בכל מקרה את הרי יודעת שאנחנו כאן ולא נעזוב אותך נכון?
 
ניצת../images/Emo51.gif

המילים שלך גרמו לי ...לכמה דמעות בעיניים וזה כי נגעת בי את כנראה אישה מיוחדת יש משל ידוע על חוזקו של העץ, רק לא זוכרת בדיוק ואולי מישהו מכיר נדמה לי שהוא מדבר על הערבה הבוכיה ועוד עץ אחר...הערבה הבוכיה היא החזקה כי הענפים שלה גמישים ולא נשברים להבדיל מהעץ השני. הכבוד הוא שלי להיות כאן בפורום.
 
בבקשה יקירה עם המון ../images/Emo23.gif

מעניין,כהמשלתי עצמי לעץ חשבתי דוקא על דקל קוקוס , אין לי שמץ של מושג מדוע בעצם,אולי משום שגדל באזורים סובטרופיים בתנאים קשים,אך הוא צומח לו לגובה ,לא נשבר,נע ברוח , שורד את החם ומניב פרי - קשה בחוץ אבל מי שמגיע לליבה זוכה לטעום את הטעם. כשאת מדברת על הערבה הבוכיה ,פתאום זה נשמע גם כן מתאים,ובכל אופן אם מישהו מכיר,מישהו יודע , נשמח לשמוע את המשל. גרניום רק תדעי לך שאני מתה על הריח הלימוני הזה,ובכלל לא ידעתי שיש לו שימוש,חוץ מאשר למולל את עליו בין אצבעותי ולהריח (כן,פרחים וריחות הם הסטיה שלי
).
 

maxsias

New member
האלון וקני הסוף

על גדת נהר צמחו קני סוף ולידם אלון גבוה, אשר תמיד היה נוהג בקני הסוף, שכניו, לפגוע. "אתם דקים וחלשים", היה לועג להם בקול, "ואנכי, אתם רואים, אילן חזק, עבה, גדול". ויום אחד החלה רוח, אשר הפכה לסערה, נשפה, נשבה בכל הכוח ובדרכה הכל עקרה. גם האלון, זה הגבוה, שאת עצמו חזק חשב - הוא לא עמד אל מול הסער ונעקר על שורשיו. ורק לקני הסוף, מוזר, בעצם לא קרה דבר. וכשנסחף אל תוך המים, אותו אלון עקור קרא: "כיצד זה, קני הסוף, גלו לי, נצלתם מין הסערה ?" "מול סערה", הם השיבו, "אין שום סכוי להתמודד. אבל אתה זקוף נצבת אל מול הרוח, מתנגד. אנחנו, שגמישים הננו, אנו פעלנו כראוי. כלומר, ידענו כי מול סער - עתים להתכופף רצוי..."
 

amigor

New member
maxsias ../images/Emo45.gifעל כך נאמר

יד שאינך יכול לגדוע, בסוף תנשק אותה. עמי
 

אורלי41

New member
מזדהה איתך בכל מילה ומילה../images/Emo140.gif

|אם חוזרים אז חוזרים לפורום... והנה דעתי בנדון
קודם כל תקופת החגים היא תקופה שאינה קלה לכל הפנויים והפנויות או יותר נכון אלו שהם/הן ללא בן/בת זוג. זו התקופה בה מרגישים את הנפילה האיומה. ואני מכירה את זה היטב ממרומי עשור השנים בהן אני גרושה...(כן כן עשור שנים כצפור דרור)
אבל בכל שנה ושנה כשיש את אותה המולה סביב המתנות והקניות לחג אני חשה את אותה תחושה של הלבד.. משפחה...ילדים .. זה עדיין לא אותו הדבר. משהו חסר באותו דבק שנקרא תחושה של משפחה שלמה. אבל אין מה לעשות... זה מחיר החופש. באשר לנקודה השניה עליה כתבת או נכון יותר אותו משפט מרגיש וקשה כל כך את חזקה... את תסתדרי.. קטן עליך.. אוףףףףףףףף כמה מרגיז המשפט הזה... כשאני מרגישה באותם רגעים קשים ובאמת קשים אותם אני עוברת כרגע.... כשאני מגיעה לאותה נקודה בה אומרת..."די....זהו ......לא יכולה יותר למשוך... אין לי כח מרימה ידיים..." מיד מגיעים אותם "חכמים"
ואומרים....."את חזקה את יכולה לשרוד את תעברי את זה...." בא לי לשים להם איזה
או
במקום להבין ולגלות הבנה ישר עם אותם משפטים מרגיזים.. רק אנחנו אשמות יקירתי... כי "הרגלנו" את הסביבה שאנחנו חזקות ואנחנו שורדות ואין מה שישבור אותנו.... וזה לא פייר........ גם לנו מותר לבכות.......גם לנו מותר להשבר ומה שרוצים זה כתף... זה חיבוק.......זה ליטוף של עידוד... האם הבקשה מוגזמת??????? שנה טובה מתוקה ומלאת אושר וחוזק.... ואהבות ואולי איזו כתף חזקה ונאמנה לשנה החדשה...
אולי איזה
שנשען עליו..
 

amigor

New member
אשאל שאלה אולי היפוטטית משהוא

יש בינכן שלא מוכנות להודות ולהיות אובייקטיבים לתלאות החיים, ותמיד מנסות להראות אופטימיסטים אורלי הגדירה מצב של פעמים של די, חוסר אונים בצורה אוביקטיבית. כששואלים אותי מה נשמע אני אומר רע לי, יש לי אובר בבנק, את ילדיי לא ראיתי, ועוד.. הרי נאמר, אין שוטה מזה הסבור שהוא משטה בזולתו כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו וכל משפחה אומללה - אומללה בדרכה. אני מבקש סליחה מראש!
עמי
 
עמי תלאות החיים ,עניין אחד הם

ואופטימיות היא דבר שני. גם אם קשה לפעמים גם אם יש לעיתים מצב של חוסר אונים גם אם המינוס בבנק חוגג עדיין אין זה אומר כי יש להיות במרה שחורה. אופטימיסט אינו עוצם עיניים, אופטימיסט פשוט רואה את חצי הכוס המלאה רואה את הניצוץ הקטן של הטוב בתוך הג´יפה ומאמין שמחר תזרח השמש. ניצת תמיד,תמיד מוחה דמעה כשחיוך קטן מתחיל לבצבץ. יום טוב איש.
 
תלאות החיים......

התעוררתי ליום חדש המשקפי שמש היו כבר על העינים (על האף) אבל השמש לא חדרה עדיין ולא חיממה את פניי ואת גופי הבוקר קמתי ליום יפה נעים וטוב ואכן האופטימיות עדיין כאן למרות התלאות למרות הכל וכי יש ברירה אחרת לחיות את החיים? אז עוד מעט אולי עוד קצת יבצבץ לו גם חיוך קטן ואולי יביא אחד יותר גדול בהמשך....
 
למעלה