להתמודד איתכם!!!!!

Silence angelic

New member
להתמודד איתכם!!!!!

נכון שחלק מהחיים זה להתמודד עם ההורים נכון-הם חלק בלתי נפרד נכון-אין הרבה ברירות, הרי זו משפחה. אבל לעזאזאל!!!!!!!!!!!!!!!! נמאסתם. חלאס. אני לא צריכה אותכם, אתם מתקרצצים לי על החיים ודיי, מתה לעוף ממכם. אבל זה רק הם, המועקה הזו של אנשים סביבי, מן מטרד כזה. מטרד של..-רק לבד יהיה לי שקט. יהיה לי טוב. אז עדיף להתנתק ולהסתגר כדי שלא יגידו כלום, כדי לא להתמודד עם כלום ואף אחד. לא רוצה לטפל בעצמי. הגעתי למסקנה הזו לפני חודשים. זה לא מעניין אותי, ואם אתם חושבים שהאימרה הזו היא זעקה לעזרה-טעות בידכם! כי היא לא! כי ח-ל-א-ס!! כי זו האמת עכשיו ולא איזה פתגם שמסתתר מאחוריו משהו. אין כאן משהו מעבר... פשוטו כמשמעו- אני פרשתי!! אין לי כוחות להלחם נגדכם ואין לי כוחות להתמודד עם עצמי ועם חיי אני זורמת.............. מה שבא ליד... אני הפסקתי לקחת על עצמי כל דבר בחיים האלו. נשבר לי להאשים ת'צמי על כל דבר קטן.
 
מה קרה?

אולי תספרי מה היה? ההורים יודעים שנפגעת ככה? בסוף ההודעה שלך את כותבת שנמאס לך להאשים את עצמך בכל דבר - אני חושבת שכאן עלית על משהו מאד חשוב וטוב. להטיל את האשמה עלייך - לא עוזר בכלום. האמת היא, שלחפש אשמים באופן כללי, לא תורם לשום דבר. עדיף לחשוב על איך פותרים את העניין וממשיכים הלאה.
 

Silence angelic

New member
ההורים...

לא יודעים.. אנחנו בכלל לא ביחסים טובים. כל השנים היינו מרוחקים ועכשיו..לפתע..הם מנסים לשנות זאת. וזה מעיק ומטריד כי זה לא רגיל..כי זה מוזר..! חיבוק מהם זה משהו לא יום יומי גם נשיקה לא. האימרה "אני אוהבת אותך" לא הייתה קיימת כלל... אבל פתאום..ללא הזהרה מוקדמת הם רוצים לשנות את זה. למה עכשיו? למה פתאום? אולי הם קלטו שאני לא שמה עליהם אולי הם קלטו שאני מסתירה מהם כל הרבה דברים שהם רוצים לנסות להתקרב אולי סוף סוף הם פותחים עיניים ורואים שהיה משהו לא בסדר כאן אולי הם רואים שהילדה שלהם הייתה מקיאה וזו לא הייתה סתם תקופה שחשבו שתחלוף כי זה גיל ההתבגרות. אולי הם קלטו שהילדה שלהם מסתגרת כל השנים האלו בחדר ובוכה כי רע לה ועצוב לה. אולי הם הבינו שהיא לא באמת בסדר כמו שהם חשבו. אוף
 
הזדמנות שנייה

אני קוראת, ונפעמת. ההורים קלטו, והתחילו לשנות - וממש רואים את זה. זה לא רק דיבורים. זה נשמע לי מאד מאד משמח. התחלה של תקופה חדשה, עם חיבוקים ומילים טובות וכל מה שהיה חסר, לא? אני מבינה את ה"מוזרות" של העניין, כי זה לא מה שהיית רגילה אליו. אבל זה משהו טוב. טוב להתרגל לכזה דבר. אני בטוחה שלאט לאט המשפחה שלך תמצא את הדרך החדשה וההרגלים הישנים יתחלפו בחדשים. את רוצה שזה ימשיך, הדאגה החדשה שלהם אלייך? איך את מגיבה אליהם כשזה קורה? את מסתגרת? נותנת פידבק? מה את עושה עם המצב החדש?
 

Silence angelic

New member
אני..

רוצה ולא רוצה מצד אחד זה מציק ומעיק..מצד שני.. אני מגיבה בפרצופים כל פעם..אם היא מבקשת חיבוק אני מעדיפה שלא.. אם היא אומרת שהיא אוהבת אני נרתעת.. זה מוזר זה הזוי אני לא נותנת להם את הקירבה הזו..אולי דווקא, להראות להם שאי אפשר ככה פתאום.. לא יודעת.
 

magenta73

New member
נראה לי

שאת מפחדת שזה רק "משבר קטן וזה חולף". כלומר שהם עכשיו מתנהגים ככה, ואחרי כך יחזרו לדרך הקודמת. שפגעה בך. למה לא לתת להם את האמון שהם סוף סוף פקחו את עיניהם והבינו כי יש להתמודד בדרך אחרת, שיש לגשר, שיש לאהוב...??? במקום לקבל את השינוי הזה, שהוא בהחלט לטובה, את מתנגדת. השאלה היא למה...
 
למעלה