אצלנו יש גם אחד כזה
הילדים שלי באותו גיל (חודש יותר). הבת - אוהבת להיות עצמאית, ומתלבשת לבד, כולל כיווני בגדים ובימים האחרונים (זהירות, שוויץ) אפילו, לאחר תמריץ קטן, תהליך הקימה עבר לאחריותה, והיא בעצמה קמה, פושטת פיג´מה, מתלבשת, (הבגדים מוכנים מראש. חידוש של הימים האחרונים. מוצלח מאד. בארון היא לא מגיעה לכל המדפים) וגם בוחרת גרביים ונועלת נעליים. מה שנשאר לנו זה רק משאף (אסטמה...) וצחצוח שיניים, שמבחירה שלנו נשאר באחריותנו. זה זירז משמעותית את כל תהליך הקימה וצמצם עימותים באופן מדהים (עד כה, היא אמנם רצתה לבד, אבל השתהתה כל כך בביצוע, שאי אפשר היה שלא לזרז אותה כל הזמן. וזה לא עניין של לקום רבע שעה קודם: כל שעה שקמים היה לוקח לה יותר זמן. זה לא בכוונה, היא פשוט חולמת ועוסקת בעוד מליון דברים)). אחיה, לעומת זאת, לא ממש מעוניין להתלבש לבד. גם הוא מסוגל לכך ללא ספק (למעט דברים קשים במיוחד). בימים האחרונים הוא לפעמים כן עושה את זה (בעזרה שלנו או של אחותו - כיוונים של בגדים, וכדומה), כנראה בעקבותיה, אבל בדרך כלל הוא מעדיף שאנחנו נעשה את זה. לדעתי, זה חלק מהבחירה שלו בתינוקיות שמתבטאת בעוד תחומים. מאד חשוב לי להבהיר לו שאני מאמינה שהוא יכול (הוא טוען שהוא לא יכול). לפעמים אני עושה איתו הסכמים של "אתה את זה, אני את זה". לפעמים, מראה לו שהוא מפסיד מחוסר העצמאות (אני מתחילה להלביש לו חולצה, והוא רוצה קודם מכנסיים. אני אומרת לו, שאם אני מלבישה, אני קובעת את הסדר. אם הוא רוצה לקבוע את הסדר שיתלבש לבד.) ולפעמים גם מלבישה אותו בעצמי (אבל דורשת שיתוף פעולה. לדעתי, זה מינימום. אני לא מוכנה להאבק איתו על הלבשת מכנסיים כשהוא מסתובב לכיוונים אחרים ועסוק בדברים אחרים). מעבר לחוסר העצמאות, כשאני מלבישה אותו, יש לזה נטייה להפוך למאבק מתמיד - שבו אני זו שדורשת את ההתלבשות (למרות שאם אציע לו ללכת לגן בפיג´מה, הוא יבכה מרה, כלומר הוא רוצה שילבישו אותו). אגב, זה קורה גם בשבתות, כשאין שום לחץ להתלבש.