להתייאש מהשילוב?

[אמא חמסה]

אוהבת את הגישה שלך!

ומצד שני, אפשר גם להיעזר בסרטונים קיימים או בספרים קיימים, כדי למצוא צורות איך להסביר.

 

[אימא של יוסף]

בוודאי, אנחנו עובדים על זה, יחד עם הילד.

 

[schlomitsmile]

הנה כמה דברים שאולי תוכלו להשתמש בהם לפחות בתור השראה

http://www.youtube.com/watch?v=bbnppZp6jxA http://www.youtube.com/watch?v=xiv6lAqag_E http://www.youtube.com/watch?v=RFfAWYJGAKI

 

[אימא של יוסף]

מקסים! בול מה שהייתי צריכה!

תודה רבה!

 

[schlomitsmile]

את יכולה להציץ בקישורים שלנו, בסעיף 'סרטים', אולי תמצאי שם עוד דברים שיתאימו

 

[אימא של יוסף]

חלק כבר ראיתי

אבל אעבור על זה שוב. תודה!

 

[יוזיק1]

יש למישהו את הפרק של ארתור בעברית?

 

[עמליה עמית]

חחחח... זה ספר על הבן שלי ששולב בכיתה רגילה..

אני מאוד ממליצה... זה ספר שלדעתי נותן כוח...

 

[אמא חמסה]

באמת?

ספר מאוד יפה, ועוזר מאוד להסביר, למרות שגם אצלי זה לא ממש אחד לאחד.

 

[עמליה עמית]

תסתכלי על השמות וגם על ההקדמה...

דניאל עמית, אמא עמליה, אפרת היתה אז המשלבת שלו... דניאל לא הסכים להכניס שמות בדויים לסיפור... ואכן עזרנו לזוהר להבין מה זה שילוב וממש כתבנו את הספר יחד איתה... היא אישית אדם רגיש ביותר ומגוייסת לטובת כולנו. היא התחילה לכתוב את הסידרה על קבלת השונה, כמו רן השמן והילד הממושקף, ודניאל מאוד אהב את הספרים שלה, הוא כתב לה מכתב שהוא חושב שקבלת השונה, זה לא רק בקרב הילדים הרגילים, אלא גם ילדים מיוחדים...וסיפר לה לדוגמא שהוא אוטיסט... ומאז הסידרה שלה הפכה להיות מעורבת גם עם ילדים עם נכויות... אני חושבת שהספר מקסים ומסביר היטב את הקושי בקבלת השונה ואיך השונה לבסוף מנצח על הבערות... בזמנו נהגתי לתת את הספר במתנה לכל ילד שיש לו יום הולדת... חחחחח אני חושבת שהם הרוויחו.

 

[אמא חמסה]

מצטערת, לא שמתי לב...

וגם אני מצטרפת להמלצה על הספר ובכלל, על כל הספרים של זוהר אביב. הסדרות שלה מאוד אהובות על הילדים. אין ספק שהיא יודעת לכתוב.

 

[imashelo]

אין לי תשובות וממילא אין תשובה אחת נכונה

ואין פתרון מושלם. אם כבר, אני אוסיף על הקושי להחליט ועל מה שכבר כתבו כאן עם כמה נקודות למחשבה שלדעתי צריך להוסיף למשוואה. מנסיוני ומנסיונם של אחרים, קחי בחשבון שהקושי החברתי רק גדל עם השנים ככל שהילדים מתבגרים. התקשורת, כמו גם עולמם החברתי של הילדים, הופכים למורכבים הרבה יותר וגם הפערים בעולם התוכן הולכים ומתרחבים. אני מבינה שלמרות הקושי לעקוב אחר המלל בשיעורים אין לילד בעיה עם החומר הלימודי וזה מקל מאוד. אבל גם בהקשר הזה צריך לקחת בחשבון שהחומר הולך ונהיה קשה ומורכב בדיוק במקומות שממילא קשים (כהכללה) לילדים שלנו. בשנים הבאות נדרשים מהילדים פחות שימוש בנתונים כפי שהם (זכרון) ויותר ויותר יכולת עיבוד של החומר הנלמד, איסוף נתונים, ושימוש בכל אלה לצורך הסקת מסקנות ויצירת תובנות. הבן שלי נמצא עכשיו בכיתה ו' והשנה קשה לנו שבעתיים לעמוד בקצב הלימודים. למרות שאני היא זו שנושאת ברוב העומס של עיבוד החומר עבורו בשוטף והכנה לקראת בחינות, גם הוא חווה את הלחץ (מן הסתם גם דרכי) והתחושה היא שזה בולע אותנו משתלט לנו יותר מדי על החיים. בשנה הבאה הקושי צפוי להתגבר ועוד יותר בשנה שלאחר מכן ... כל זה, כידוע, כשלא כל דבר ניתן לפתור ע"י סיוע, הדרכה, התאמות והקלות. לעומת זאת, בכיתת תקשורת הילד יהיה משולב במקצועות שיתאימו לו וילמד בקצב שלו במקצועות האחרים, ויתכן שיקל עליו למצוא חברים בקבוצת השווים. אבל גם כאן יש סימן שאלה גדול והוא עד כמה הכיתה הומוגנית באופן שהילד יוכל למצוא בה את עצמו. הבעיה היא שבאמת קשה מאוד לדעת את זה מראש ולכן יש בהחלטה לעבור משום הימור. שאלה נוספת היא מקצועיותו ויכולותיו של הצוות ושל ביה"ס, וגם בהקשר הזה כמעט בלתי אפשרי לקבל מידע מלא ואובייקטיבי. אני, כמוך, מתחבטת בשאלה הקשה הזו (כל שנה מחדש) והיא כל כך קשה דווקא משום שאין תשובה אחת נכונה. בכל מקרה, לגבי השנה הנוכחית תדרשי תוספת שעות סייעת לילד. החלמה מהירה והרבה בריאות לאח הצעיר

 

[אימא של יוסף]

זה אף פעם לא יהיה פשוט

כי הדברים תמיד הרבה יותר מורכבים מכן ולא. אני אף פעם לא יודעת אם ההחלטות שלנו הם נכונות או לא.

 

[עמליה עמית]

שילוב סמוי בעייתי... במיוחד בגיל הזה.

בגיל הזה צריך לגייס את הילדים ואת צוות ביה"ס... הילדים רואים בעיה, והם לא מקבלים כלים להתמודד... מי שנפגע מכל זה, זה רק הילד. הילדים לא נפגעים, כי הם לא מבינים שהוא צריך את רגישותם ועזרתם... הם לא בשבילו כי הם חושבים שהוא "רגיל" דפוק או מוזר... ורגילים לא מקבלים הנחות. אך אם הם יבינו שיש לו קושי, ויהיו מגוייסים, השמיים הם הגבול. אם תתנו לזה שם ברור, גם הילד שלך וגם שאר הילדים ירוויחו, כי הם ילמדו להתחשב ולהיות סובלניים... האם הילד יודע מה יש לו?

 

[אימא של יוסף]

הילד יודע מה יש לו

הילד יודע להסביר את זה בכל מיני דרכים וכיוונים, לא רק בדיקלומים. הוא ממש מדהים עם הבנה עמוקה של עצמו ושל השוני שלו. לכן הוא כל כך רוצה לספר לילדים אחרים, אבל המורה לא מסכימה. את לא צריכה לשכנע אותי שזה חשוב, אני בעד עם שתי הידיים. נשאר רק לשכנע את המורה שלו. הדבר היחיד הוא שהוא רואה דוגמא שלילית אצל אחיו, בכיתה א' הוא חלה ואמרו לילדים בכמה מילים, ולא מוכנים שנסביר על המחלה, כי לטענתם זה רק להגביר אצל ילדים אחרים את החרדה. אבל הם קצת פוחדים לשחק כמו שהיו רגילים עם הבן שלי, קוראים לו "חולה", צוחקים על הלחיים השמנות שלו (בגלל הסטרואידים). אז הילד אומר לאחיו: לא שווה לך לספר, הילדים לא מבינים, זהו עניין אישי שלך. אפשר לדבר איתך אולי? הבנתי שיש לך הרבה ניסיון בזה.

 

[1אילת2]

אלהים ישמור. היכן אתם גרים?

אני גרה ביישוב עם דרוג סוציואקונומי מאוד גבוה. בכיתה של בתי יש ארבעה ילדים שיש להם בריכה בבית. כולם גרים בוילות. לכולם יש פלאפונים. אייפון הפך להיות מוצר נפוץ בבית הספר. ואף ילד לא הולך או לא הולך לילד אחר רק כי יש לו בבית פלייסטיישן/ ווי/ בריכה / טרמפולינה/ פיליפינית. לא כך בוחרים חברים. לצערי הרב, השילוב של בני לא צלח כאן, אך לא בגלל הילדים. לקותו של בני מאוד ברורה. הילדים ניסו לשלב אותו כל הזמן. הציעו לו לשחק איתם בהפסקות, ניסו לעזור לו בשעורים. אם הוא הזמין אליו ילד הביתה מעולם לא קיבל סירוב. ילדים עם מכשיר שמיעה מסבירים לילדי הכיתה מדוע יש להם מכשירים. ילדים שאמם חולה בסרטן מסבירים מדוע אין לה שיער. הכל פתוח וגלוי. וזה מוריד את רמת האלימות, לא מעלה אותה. יצא לי קצת מבולבל, אז אנסה לסכם. הילד שלך בסדר גמור. מה שלא בסדר זה הצוות והילדים. כיתת תקשורת עשויה להראות בעינייך כאוטופיה שתפתור ומייד את מצבו של בנך. צר לי, אבל גם כיתת תקשורת מעולה (שבכלל לא קיימת אצלכם כרגע, אבל זה סיפור אחר). היא לא בדיוק החלום שלך. עצות קונטרטיות- מחר. אהיה עייפה פחות.

 

[אימא של יוסף]

תודה, נחכה למחר!

 

[1אילת2]

לטעמי, הבעיה העיקרית כרגע היא האלימות.

נשמע כאילו את לא בטוחה אם אכן מתקיימת אלימות או שהוא לא מפרש נכון את המצב. את חייבת להיות בטוחה. או שישהה בקרבת המורה התורנית, או שהיועמת תהיה בקרבתו בהפסקות או שאת תצפי בו דרך הגדר. אם יש אלימות, דרשי מבית הספר לטפל בה מיידית. אם אין אלימות צריך לעבוד עם בנך (שוב) על סיטואציות חברתיות. לגבי עבודה בכיתה: כל מקצוע לגופו. אם משעמם לו במתמטיקה, תקני לו חוברת מתקדמת. אם הוא לא מצליח לכתוב את כל מה שהמורה מכתיבה אז מתבקשי מהמורה (שהמדריכת מתיא תבקש מהמורה) את הסיכומים כתובים והוא יצטרך להדביק במחברת. אם הוא משתעמם בספורט- שיתגבר (המשך יבוא)

 

[אימא של יוסף]

את בהחלט צודקת!!

אני לא בטוחה אם יש אלימות. אדבר על דרך לעשות השגחה צמודה. לגבי שיעורים - באלו שיש שיתוף פעולה הוא מביא חוברות נוספות. עם חלק מהמורים עוד לא הספקתי להפגש (מתחילת השנה היינו עסוקים עם ההדרדרות של הקטן). זה בתכנון. בספורט בכלל לא משעמם לו

 

[1אילת2]

מה עוד.

אל תהיי משוכנעת שפירוט לכל הכיתה יפתור את הבעיה. לא בטוח שלא יכול להיות יותר גרוע. אבל זו דרך מסוימת, ואם תבחרו בה, תצטרכו להתמודד עם השלכותיה. לגבי הצוות- כן חשוב ליידע. לא רק על האספרגר של הגדול, אלא גם על המחלה של הקטן. שידעו עם מה את מתמודדת. שיעריצו אותך. שיעזרו לך. יכול להיות שכרגע את נתפסת כאמא הקרייריסטית שלא מבינה את גודל הבעיה של הבן שלה. וכיוון שאת גם עולה ישנה וגם הילדים לומדים בבית ספר דתי- הלשונות מלחשות. ברגע שידעו עולם מה הבעיה ועם מה את מתמודדת גם ההתייחסות לילד תהיה טובה יותר וזה ישפיע על הילדים. (דוגמא: המחנכת של בני מאוד סבלנית אליו. אבל כשהיא נאלצת להתמודד עם ילד אחר, לא מאובחן, אשר ניכר בבירור שבזמן השעורים הוא מרחף בעולם אחר היא צינית, קשוחה ולא סבלנית בעליל).