להתייאש מהשילוב?

ימימה

New member
אנחנו הסברנו בכיתה ג'

כשהגענו לביה"ס שבו הוא לומד היום. בהתחלה לא נאמר כלום לילדים, רק הוסבר להם שיש לו סייעת. להורים אני הסברתי בכמה דקות באסיפת הורים בראשית השנה - ביקשתי מהמורה מראש אישור לדבר והסברתי מה הקשיים ואיך אפשר לעזור, כדי שכשהילדים יגיעו הביתה עם שאלות, ההורים ידעו לכוון אותם נכון (למשל שהוא לא מפגר - להפך, הוא מאד חכם). תמיד הדגשתי ואני עדין מדגישה את החוזקות שלו בצד הקשיים. אחרי חודש-חודשיים ראינו שמתחילות לעלות שאלות - המורה והסיעת דיווחו על כך (למה הסייעת כותבת במקומו, למה מוותרים לו ובטח היו גם שאלות פחות נעימות שלא הגיעו אלינו, כמו למה הוא עושה פרצופים וכו') ואז עשינו הכנה למחנכת וביקשנו שתסביר להם. נתנו לה את כל הרקע שיכולנו ותשובות לשאלות אפשריות, וגם כאן ביקשנו שתדגיש צדדים חזקים שלו. היא בעיקר ענתה על שאלות שלהם. (הייתי מעדיפה מישהי מקצועית, אבל באותו הזמן זה לא היה זמין לנו, אז השתמשנו במה שהיה. בכל מקרה אני גם מאד ממליצה לפנות לעמליה עמית, הייתי בסדנה שלה לילדי בית ספר והיה מדהים, גם אם היא לא תוכל לעשות את הסדנה יש לה הרבה רעיונות מעולים איך לעשות את זה.) בכל אופן, מאז ועד היום (כיתה ו') לא היה אירוע של אלימות כלפיו. הם משתדלים לשתף אותו כשהם יכולים, אומרים לו שלום בבוקר גם אם הוא לא אומר להם ובסה"כ מאד נעים לו בכיתה, גם אם אין לו חברים ממש מלבד אחד.
 
דווקא יש מה לעשות

לדרוש שיעלו שעות סייעת במיידי הוא חייב שסייעת תהיה שם כל הזמן, רק ככה אפשר לעצור אלימות נגדו או לספק לו הסברים במקום שמה שילדים אומרים לו זה לא כל כך נורא ולעזור לו לפרש את המצבים האלו במקום. אני בעד שסייעת תהיה לא סמויה ואני גם בעד להסביר לילדים על הבן שלך ועל הקשיים שלו. זה לא נכון שהם יציקו לו יותר בעקבות זה, אם זה יעשה בצורה נכונה (את יכולה להתייעץ עם עמליה עמית, היא מעבירה סדנאות כאילו) זה יכול רק לעזור. חינוך מיוחד לא יעזור לו בהרבה. אתגר לימודי בטח שלא יהיה שם. אלימות יש גם בכיתות תקשורת, גם שם ילדים פוגעים אחד בשני, אם הילד ממש לא מבין סיטואציות חברתיות אז כיתת תקשורת רק תצמצם חשיפה שלו למצבים שהוא לא מבין והוא ימשיך לא להבין אותם עוד הרבה זמן. בשילוב אם הוא יקבל תיווך נכון כל הזמן מסייעת הוא לאט לאט יתחיל לפתח הבנה של מצבים חברתיים.
 
את יכולה לשלוח לה מסר דרך הפורום

עמליה עמית זה גם הניק שלה פה בפורום, היא כותבת לפעמים
 

Navva

New member
השאלה אם בנך מודע לאבחון שלך?

כי בני לא ובמס' פעמים שניסינו לגשש אם להסביר גילינו חוסר מוכנות/בשלות/פתיחות אצלו. אז במצב כזה לא ניתן להסביר לכיתה.
 
רק עכשיו ראיתי שהשרשור ארוך...

קראתי 3 תגובות והגבתי... את מוזמנת ליצור איתי קשר: 0526-522029
 

TikvaBonneh

New member
קיבלת הרבה עצות טובות

אכן יש עוד הרבה דברים שאת יכולה לעשות כדי לפתור את הבעיות ביחסים עם הילדים בכיתה. כל הדברים האלה דורשים השקעה כספית ולוגיסטית נכבדה. מנחת שילוב פרטית לוקחת לפחות 150 ש"ח לשעה. להוסיף שעות סיוע יהיה על חשבונך, לא מאמינה שישנו לילד דרגת תפקוד מהיום למחר, וגם אם ישנו תקבלי 24 שזה לא מספיק בכיתה ד. רציתי להעיר גם שלשתף את הכיתה זה לא התפקיד של המורה. אצלנו בתיכון היועצת עשתה את זה, ובחטיבה עמליה עמית עשתה את זה בצורה נפלאה. דברי איתה היא עושה את זה בהתנדבות. והנה מה שלא יעצו לך בקשר אליו: -הבן שלי מרחף בשיעורים, כי מאוד קשה לו להבין מלל, והמורים לא מספיק מעלים את הכל על הכתב. מנסיוני הבעיות האלה רק מחמירות ואין להן פיתרון בחינוך הרגיל. בחינוך המיוחד צורת הלימוד היא שונה ויותר מותאמת לילדים בספקטרום. אני מבינה שבינתיים הילד שלך מצליח לפצות על הקושי שלו בעזרת האינטיליגנציה.
 

dina199

New member
הבעיה כאן זה לא תפקיד מי להסביר.

הבעיה שהמחנכת מסרבת בכלל ומעדיפה לשמור על סודיות. אם היא היתה מסכימה, כבר היו מוצאים מי יסביר.
 

Navva

New member
יש פה בעיה עם הכיתה

אוירה של אלימות ויחס כזה לצד החומרי בבית אינו חיובי עבור אף ילד. נושא האלימות חייב התערבות, במקרה הזה ההורים חייבים להיות המיצגים של הילד מול ביה"ס. אם צריך תדברו עם המחנכת או מנהל/ת ביה"ס. מי מעבד עם בנך מצבים בכיתה ובכלל? בביה"ס עם בני (גם בכיתה ד') עובדת מורת שילוב שמתמחה בלקויות תקשורת, העיסוק העיקרי הוא ניתוח מצבים, ומהם המסקנות ומה עושים במקרים דומים בעתיד. לאחרונה הסתבר שהוא חשב שכל מה שאחרים עושים לו זה בכוונה, גם אם משהו סתם נתקל בו, ומה שהוא עושה זה בלי כוונה.הנושא לובן עם מורת השילוב + הסייעת, בנוסף גם דיברנו על כך בבית. כיצגד עובדת איתו מנחת השילוב? אצלינו השיטה נקראצ "האנציקלוםדיה החברתית". לפני שכשבועיים הוא נתן מכה לילדה שלא רצתה לתת לו ספר. שאלתי אותו אם הוא עשה זאת בכוונה אז הוא טען שכן (הוא קיבל עונש כמו כל ילד בכיתה). כנראה שהאסימון התחיל לרדת לאט. מה שאומר שניתוח המצבים הזה לו להבין מצבים, גם אם זה לאחור. ויכול לצמצם במידת מה מצבים דומים בעתיד. לדעתי נדרשת פה התערבות. אם המחנכת לא עוזרת יש יועצת, מנהל ואפילו פסיכולוגית ביה"ס, ורצוי להגביר את המעורבות של המתי"א, אם צריך גם מי שמעל למנחת השילוב. לעיניין השילוב הסמוי. אף פעם לא אמרו לילדים בכיתה כי בני מאובחן במה שמאובחן. אבל הסיעות תמיד היו איתו אבל גם עזרו לילדים אחרים. עיקר העבודה שלהן בהפסקה. לא קמתי באספת הורים מול כל הההורים, אבל כשצריך, אני מסבירה באופן שמתאים למי שעומד מולי.
 
עובדים הרבה על עיבוד סיטואציות,

רק שזה לא כזה עוזר. אנחנו יכולים לעבוד על תרשים זרימה של תגובות, ובעוד 10 דק' יהיה אותה סיטואציה ואותה תגובה לא מתאימה. זה ציינו גם מורת תקשורת וגם מטפלת רגשית וגם סייעת. בזמן אמת הוא מגיב אימפולסיבית. כמו כן הוא לא מוכן לקבל הסברים. הילד: - בטעות פגעתי בך, לא ראיתי אותך! הבן שלי: - אתה שקרן! איך יכולת לא לראות אותי! אתה תמיד פוגע בי בכוונה! הילד מבין שאין על מה לדבר והולך. הבן שלי מאוד מאוד מודע לקשיי התקשרות שלו, הוא מת לספר על זה בכיתה כי חושב שכך יש סיכוי כי ילדים יותר יתחשבו בו ולא יחשבו שהוא מוזר.
 


לדעתי, אמא של יוסף, כדאי לך לדבר שוב עם המורה על זה. אולי היא תשנה את דעתה?
 


תראי, לדעתי זה גם נורא תלוי איך יציגו את זה לילדים. אני, למשל, כשסיפרתי לבן שלי על האבחון אמרתי לו שהמון אנשים הם נכים, אבל לא קוראים לזה כך. והמון אנשים הם בעלי לקויות, רק שלא תמיד רואים אותם. לי, למשל, יש משקפיים כי יש לי לקות ראיה. ולכן אני מרכיבה משקפיים. אני יכולה להתעלם מהלקות שלי, אבל זה לא יעזור. נכון? כי אם אני לא ארכיב משקפיים אני פשוט לא אראה. ולך, בני המקסים, יש לקות חברתית. [הבן שלי היה מודע לכך שיש לו קשיים, רק לא ידע איך לקרוא להם, והשם דווקא הקל עליו]. הבן שלך מודע לקשיים, עכשיו צריך שהילדים האחרים יכירו בקשיים. אצלנו, למשל, גם כשלא היה אבחון, המורה הבחינה שהבן שלי קלמזי כזה. הכיתה הייתה מאוד צפופה וכל פעם שהבן שלי היה צריך לקום הוא היה מפיל כמה קלמרים בדרך. אז המורה אמרה לילדים: הילד הזה הוא ילד מקסים, רק קצת קלמזי [אני לא זוכרת את המילה שבה השתמשה, אז אני כותבת כך, אבל אני חושבת שאולי זה דווקא היה מגושם]. הוא לא מפיל את הקלמרים שלכם בכוונה. לכן כל ילד שמפילים לו את הקלמר - פשוט ירים אותו וימשיך בשיעור כאילו לא קרה כלום. נשמע טיפשי, אולי, אבל עבד. נכון שההצקות לא נפסקו, כי אולי הילדים הרגישו שיש משהו מעבר לזה. אבל אז אפילו אנחנו לא ידענו על זה. ולכן הסתפקנו במה שהמורה אמרה, ובזה שהם ידעו שיש לו ADHD. אני חושבת שזה שילדים יודעים - מקל מאוד. פתאום הוא סתם מוזר, אלא יש לו לקות תקשורת, וזה לפעמים יכול לגרום להם יותר לקבל אותו. חוץ מזה, אני ממליצה לילדים בכיתה לקרוא את ספרה המקסים של זוהר אביב "קסם של חבר" בסדרה "יד הפלא". בלי להכיר את בנך, אני בטוחה שהספר לא מתאים לו במאה אחוז, אבל הוא יכול לעזור לילדים להבין את הילד שלך. תקראי אותו אולי קודם בעצמך - כדי לראות אם את באמת מתחברת לספר, לפני שאת ממליצה עליו בכיתה. [אם יש להם ספריה בביתה ספר - כדאי לבדוק אם הספר נמצא בספריה או בספריה של העירייה].
 
לא מכירה את הספר, תודה!

התחלנו להכין מצגת עליו, זה לא קל. אני מחפשת הסברים עליו כך שילדים יבינו. גם אני משתמשת בדימוי של המשקפיים :)
 
יש גם סרטון בבריינפופ. + עצה:

אל תמציאי את הגלגל. כבר עשו את זה לפנייך, אז תנסי למצוא חומר ברשת או אצל עמליה עינת ובכלל.
 
את הסרטון אני מכירה, את החומר בחלקו ראיתי

חשוב לי שזה ידבר על הבן שלי יותר מאשר על כל סימני תסמונות אספרגר.
 
למעלה