להתחתן או לא-זו השאלה.

puma141

New member
להתחתן או לא-זו השאלה.

חחחח ככה כתבתי בגוגל, והגעתי למשהו מעניין..
רעיון מעניין שהייתי שמחה לדעת מה קוקניק אומר על זה.......:)
תגידו אתם מה דעתכם.


מכאן:

א. אדם מקבל את בן / בת זוגו לפי מצבו בעולם – האם הוא בתהליך של תיקון או עדיין רחוק? האם הוא כבר הבין את התובנות שבשבילן ירד לעולם? האם הוא מממש את עצמו או עדיין לא? לפי זה, יכול להיות שיזווגו לו בינתיים מישהי אחרת שתעזור לו לעשות את התיקון ולהיות ראוי לבת זוגו האמיתית. ולכן "קשים זיווגים לפני הקב"ה" כי לפעמים הוא צריך לזווג לאדם, בגלל מעשיו השליליים, בת זוג של מישהו אחר, שתהיה אליו "מרשעת" עד שיתעורר ויבין.


ב. אחד מתלמידי הרב מרדכי שיינברגר שאל באחד משיעוריו – אני בן אדם טוב, מקיים מצוות, למה אשתי כזו מפלצת? אולי הייתי צריך להתחתן עם מישהי אחרת? ענה לו הרב על דרך דוגמא – איך מתנהגת אימא לילד שמתחיל לאכול אוכל רגיל? באותה מידה שהיא דואגת לתת לו מאכלים מסויימים ולא אחרים, מועכת, מרסקת ומאכילה בכמות מדוייקת עבורו – כך הקב"ה שלח לך, באותה מידת דיוק – את אשתך, תחושתך מושפעת מחוסר יכותך לקבל את האמת וחוסר רצונך לראות את התיקון ולהשתנות. ביום שתבין את זה ותתייחס לכל מה שהיא עושה כתיקון שנשלח אליך – אז תבין עד כמה בחרו אותה מבין מיליארדי נשים במיוחד עבורך.


המסקנה הנובעת היא פשוטה – גבר ואישה הם חלקים הופכיים, ובכדי להשלים האחד את השניה – הם צריכים לתקן את האגו שלהם או את מידותיהם: כעס, גאווה, תאווה, קנאה ועוד. כל העבודה הרוחנית של האדם נמצאת דווקא בבית, בין כותלי ביתו, ורק לאחר מכן ביחסו לשאר העולם. ולכן, מרגע שסיים האדם להתלבט ובחר – מרגע זה בת זוגו היא היא התיקון שלו.
האם תיתכן טעות? הרי גירושין הם מותרים? התשובה תעצבן את הקוראים אך לא תיתכן טעות. אם הקב"ה זיווג ודאג שמבין כל כך הרבה גברים ונשים תיפגשו דווקא האחד עם השני ותתאהבו – סימן שיש ביניכם עבודה כל שהיא. אין מקריות בעולם על פי היהדות. אם הגענו לידי גירושין, זה נובע - או מכך שאנחנו לא עושים את התיקון כמו שצריך או, וזה גם ייתכן – שסיימנו את התיקון ועכשיו אנחנו ראויים לקבל את בת הזוג האמיתית.





אם כך, לסיכום דברינו, מסתבר שהשאלה ששאלנו בהתחלה - "איך אדע שזה אכן הזיווג שלי?" בכלל לא רלוונטית ונובעת מהאגו ששואל – האם היא מספיק טובה עבורי? במקום לשאול האם אני מספיק טוב עבורה.
למה לא רלוונטית? כי האדם אף פעם לא יגיע לידי תשובה מספקת בעניין. אין בכוחו להגיע. אלא, ייטיב עם עצמו אם יבין שהגיע לעולם כדי לעשות עבודה, בכל רגע ורגע, עם כל אדם ואדם סביבו ושהזוגיות שלו עם פלונית נועדה לעזור לו בדיוק בתיקון שלו ולכן גם הזוגיות היא עבודה (טוב לא צומח בה מעצמו, אם לא זורעים ומשקים ומטפחים) ולכן, יפסיק להתלבט, יכניס עצמו למוסד הנישואין ויתחיל לעבוד.
 

ebi83

New member
אהבתי


 

puma141

New member
נכון?:) מה שממש מעניין ונעים לדעת

זה שבעצם בכל דבר שקורה לך-הכל לטובה! לא חשוב מה..
בהתחלה הדברים הרעים שקורים לאדם נראים קטסטרופליים, אבל בהמשך אתה מבין שהכל
לטובה..
אז נכון, יש את החכמולוגים שיבואו ויגידו עכשיו שמי שמאמין-אלו אנשים חלשים שמחפשים חיזוק
ובלה בלה בלה..
אז...הם כל כך טועים! חחחח ובעיני?
רוב האנשים הבאמת חזקים מאמינים. יש להם את האומץ להאמין במשהו שהוא מעבר ליכולת
ההבנה הרוחנית, של אלו שלא מאמינים..*הכל תלוי בנקודת המבט*
ולא שזאת תחרות, ממש לא! איש הישר בעיניו יעשה, באמת:)
אבל שלא יסיקו מסקנות נמהרות לגבי החכמה הצרופה הזאת בעיני.......
 

ebi83

New member
בדיוק זה


סוג של- מה שלא הורג מחשל


רק מהצד האופטימי של המתרס שטוען כי "אין מעמידים אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו". אשכרה אתה יכול לעשות הכל ולהתמודד עם הכל.

ממש אהבתי את האמירה על גירושין- או שויתרת, או שסיימת את התיקון שלך ואתה מוכן להמשך האופטימי והורוד
 

mri10

New member
ברור שזה כך.

רק שכמו בשאר הדברים הגדולים של החיים.

הבעיות הן ביישום,ובביצוע.

מבחינת ההשקפה היהודית,הדברים הם כפי שכתבת.
 

puma141

New member
לא הבנתי איזה יישום את מתכוון..

מודעות זה היישום...מה עוד?
 
העמידה בנסיון.


אם הבנתי את כוונתו של mri.
ההתמודדות מול המקרים שבאים עלינו.
 

FineSilverMan

New member
לא מסכים עם זה

השאלה היא לא האם היא טובה מספיק בשבילי, או האם אני טוב מספיק בשבילה, אלא האם אנחנו מתאימים.
יכול להיות שיש מישהו שמתאים לה יותר ויש מישהי שמתאימה לי יותר... אבל כך נשארים במוד של חיפוש ללא הפסקה...
אם אחד מצא אחת וזה עובד. אם כיף להם ביחד, אם הם רוצים לבלות, משיכה וכו', קדימה, להתחתן.
לא בהכרח שיש עניין של תיקון באמת.
 

puma141

New member
אתה רואה את זה מתקיים במושגים ובנקודת המבט

שלך..:)
אבל יש מצב שזה אותה גברת בשינוי אדרת..

ויש עוד מצב לצערי-שיש אנשים שבעצם לא מתעוררים לעולם.....
נשארים זומביים ותקועים בד' האמות שיצרו לעצמם.

אתה ואני משוחחים ביננו, אתה מבין את דעתי אני מבינה את שלך,
אבל בעצם בתוך השיח הזה ישנה נקודת מוצא של שנינו, כל אחד מכיוונו הוא..
חיבור או לא חיבור=הוא שם, בנקודת המוצא הזו...בעיני.

תחשוב גם, שבאותה נקודת מבט נסתרים להם ה"הגדרות" שלנו למה זה מתאימים או לא מתאימים.
בעיני מתאימים זה לא זה שאנחנו לא רבים, או לא זה שאנחנו יכולים להבין אחת את השניה בלבד.
זו נוחות.

בעיני מתאימים, זה הרבה הרבה מעבר...
זה החיים. זה שמחה. זה פירגון טוטאלי-עד כדי...תתפלא? אפילו ביטול עצמי..

ואל תזדעקו לי עשיו בקטע פימיניסטי של- "מה פתאום ביטול עצמי".
כי הכוונה שלי היא נתינה. נתינה מרצון ומאהבה:) וזו זכותי המלאה וזה בא בגאווה גדולה..
אני מדברת על סיטואציות מסויימות, על לבוא ממקום של נתינה בעיקר..

ואולי בפסיקה אחת אני חוזרת לפוסט שלי- האם אני טובה מספיק עבורו:)
במלוא הצניעות.
זו פילוסופיה שלימה! מכיוון שאם אני מגיעה למצב שאני שואלת אם אני טובה מספיק עבורו-
זה לא בא ממקום של ביטול, זה בא ממקום אוהב במיוחד.

הבנת אותי?
 

mr browen

New member
כתוב יפה , אהבתי את ההגדרה -

פירגון עד כדי ביטול עצמי מתוך נתינה...

נותן הרבה על מה לחשוב
 

puma141

New member
תודה.

המילה "ביטול עצמי" בעייתית:) היא כמעט תמיד תבוא בקונוטציה למשהו לא טוב.
כדי להבין את המשמעות האמיתית של זה, צריך באמת לבוא מהמקום שאתה כתבת על זה.

אז תודה שוב.
 

mr browen

New member
הכל שאלה מאיפה זה בא -

האם זהו "ביטול עצמי" שנכפה על אדם או כזה שהוא עושה בעצמו.

ושניהם קשורים מאוד לאגו....
אחד לאגו הפנימי של אדם - כאשר הוא בוחר לשים את עצמו בצד לרגע , ועליו להיות שלם עם החלטתו
ולאגו שמשתקף החוצה - כאשר אדם נחשף לתכתיבי/ביקורת הסביבה על התנהגותו

ואם כבר אגו------- הוא אמר את זה טוב יותר ממני (תמונה)
 

FineSilverMan

New member
מבין אבל לא מסכים

אני לא רוצה להיות בזוגיות עם מישהי שנותנת מעצמה עד לביטול העצמי...
זה מדכא אותי.
פירגון זה לא נתינה.

התאמה היא לא לא ריב...
אנשים יכולים לא להתאים ולא לריב.
סטייל אל ופגי באנדי...

ההתאמה, מבחינתי, היא שכיף ביחד, כאשר אחד רואה את השני וחיוך דבילי נסוך על פניו, כי הוא מתגעגע...
 

puma141

New member
חחחח כן צפיתי את זה, לכן הייתי

קצת זהירה בכתיבה שלי....

אנחנו חוזרים לנקודת המוצא, נקודת הראיה הכללית, הגישה...:)

גם אני לא הייתי רוצה אהבה שמביאה אותי או את הצד השני לביטול עצמי.
אבל אני קצרה ביריעה ובזמן, מלהסביר.
מעבר לעובדה שאולי התדרים שלנו מאוד רחוקים בקטע הזה..אז ממילא נחזור כל אחד לנקודה שלו-לא יודעת.

פירדון זה לא רק נתינה, אבל זו בהחלט יכולה להיות גם נתינה.

ההתאמה שתיארת במשפט האחרון שלך, טובה ונכונה להתחלה.
לעומת מה שתיארתי אני-שזו השקפת עולם, לחיים-בתקווה ארוכים ושלמים:)
כי מנסיוני-החיוכים הדביליים הופכים באמת לדבליים שאין מאחוריהם כלום בסוף, בטח לא מה שהיה בהתחלה..
 

FineSilverMan

New member
טוב, לא מסכים

אלון עידן כתב קטע נהדר:
http://www.haaretz.co.il/magazine/theword/.premium-1.2034248

אנשים אומרים: “כשצריך, אני גם יודע לפרגן”. או: “כמו שידעת להעביר ביקורת, תהיה מספיק הוגן לפרגן”. או: “תפרגן, מה יש?” או: “תפרגן, מה כואב לך?” או: “הביא 19 מנדטים, צריך לפרגן לו”. או: “אני לא מתווכח עם 45% רייטינג, צריך לפרגן להם”.

ואנשים באמת מפרגנים. כל הזמן מפרגנים. עד כדי כך מפרגנים, שיש כאלה שאפילו מפרגנים לעצמם ‏(“פירגנתי לעצמי טיול ספונטני לרומא”/”פירגנתי לעצמי לאפה שחבל על הזמן”‏).

מה שטוב בלפרגן זה שאין בזה שום דבר רע. כשמפרגנים, כולם מרגישים מצוין: גם המפרגן וגם המפורגן. זה נהנה וזה אינו חסר. ודווקא משום שכולם מרוצים, עולה חשד כבד של הונאה. גם ביחס למילה - שהשתלטה על השפה העברית ומיצבה עצמה כמגדירה הממלכתית של הביקורת החיובית - אבל בעיקר ביחס למצב הנפשי הלאומי שהיא מייצגת.

הסיבה לכך שכולם מפרגנים קשורה לעובדה שפרגון הוא לא מחמאה. במובן העמוק, פרגון הוא ההפך ממחמאה. מחמאה או ביקורת ניתנות ביחס לאובייקט: אם שמעת שיר טוב, תאמר שהשיר טוב; אם קראת ספר רע, תאמר שקראת ספר רע. לעומת הביקורת, פרגון מופיע בדרך כלל ביחס לסובייקט ‏(בן אדם‏) ולא ביחס לאובייקט ‏(יצירה, פעולה‏). כלומר, אנשים מפרגנים לאנשים, ולא לפעולות או ליצירות של אותם אנשים.

בדיוק בפער הזה, שבין האדם לבין היצירה/פעולה שלו, טמון כוחה של הונאת הפרגון. למעשה, אדם נדרש לפרגן דווקא כשאינו אוהב בהכרח את היצירה/פעולה/תוכן של האדם המפורגן. הוא נדרש לפרגן למרות, לא בגלל. כשאדם נדרש לפרגן, הוא למעשה נדרש לפעולה של עשיית טובה: הדרישה “תפרגן לו, מה קרה?” מקבילה לדרישה “תעשה לו טובה, מה קרה?”

הדרישה לפרגון היא למעשה הדרישה להעלים עין מהתוכן עצמו. כשאתה נדרש לפרגן, אתה למעשה נדרש לוותר על הביקורתיות ביחס לאובייקט. דרישת הפרגון ממוענת ללב הטוב שלך, להיותך רחמן, נדיב, מה שקוראים “מענטש”. תפקידה של הפנייה ללב הוא להפחית או להכחיד את השיפוטיות הרציונלית שלך. אתה מתבקש לחוס על היצירה או הפעולה הבינונית של המבוקר ולהתייחס להיותו בן אדם ‏(והרי כולם בסך הכל בני אדם, הלא כן?‏)

למעשה, פרגון הוא ביקורת שלילית במעטה של חמלה. המפרגן פונה לאופציית הפרגון, כשהוא לא ממש אוהב את התוכן שמציג המפורגן. זו גם הסיבה שבדרך כלל יצורפו לבקשת הפרגון ולפעולת הפרגון צימודים מילוליים אפולוגטיים כמו “מפרגן, למה לא?”/”תפרגן, מה יש?”/”קצת פרגון, מה כואב לך?” כלומר הפרגונים מופיעים כשלצדם רמזים להיותו של הפרגון פעולה כמעט כפויה.

אנשים מרבים לפרגן משתי סיבות מרכזיות: הם מאמינים שבתרבות של פרגון, קל יותר להתקיים, משום שהתוצרים שהם מנפיקים לא חייבים להיות איכותיים. במקום שבו מפרגנים כל הזמן, היצירות והפעולות מאבדות מכוחן וממשמעותן, ומפנות את המקום לטובת טפיחה כללית על השכם. כך אפשר לתחזק תרבות חלטוריסטית ‏(ישראבלוף‏) באווירה מפרגנת.

הסיבה האחרת לאינפלציה בקהילת המפרגנים קשורה לתחושת העליונות של המפרגן. ברגע שאדם חס על תוכן בינוני או שלילי שמוצג בפניו, ובוחר דווקא לפרגן לזה שהנפיק תוכן בינוני, הוא גורם לכך שהמפורגן יהיה חייב לו. הדיל הזה טוב לשני הצדדים: כעת המפרגן יודע שכל תוצר בינוני שהוא עצמו ינפיק, יזכה גם הוא בפרגון של זה שפירגנת לו, אחרת תיאלץ לחשוף את מה שאתה באמת חושב עליו.

(“יא־אללה, איזה חופר, תפרגן לך כמה ימי חופש, נראה לי שאתה מה־זה גמור”‏).
 
תמיד יש עניין של תיקון.

איך שלא תהפוך את זה תצטרך לעבוד על עצמך (ואם לא אז אתה עובד על עצמך [תרתי משמע]).


זוכר שדברתי פה על כך שאין מושג כזה 'מתואם'?
 

FineSilverMan

New member
לא מסכים עם זה

היסוד של התיקון הוא בחטא הקדמון.
סיפור ילדים, מבחינתי.
לא מאמין שזה מה שקרה, או שקרה משהו דומה לזה.
אנחנו נולדים, חיים ומתים -- לוקחים תפקיד בהצגת החיים. מעבירים מידע גנטי מהורינו לילדינו. בדרך מתבגרים, לומדים, נהנים.
אבל אין חוסר או משהו בסגנון שצריך לתקן.
 
אני, זה לא יוסף המספר.

"בדרך מתבגרים, לומדים, נהנים" - אתה מתבגר אמרת?
כיצד? בגוף, או בשכל?

"אבל אין חוסר או משהו בסגנון שצריך לתקן." - אז...מה? להבין ממך שכולם מושלמים? או שמא התכוונת למשהו אחר?
 
למעלה