להתחיל מחדש

להתחיל מחדש

אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים, להפסיק להתבעס כלכך כל בוקר מחדש מעצם העובדה שאני צריכה לקום עכשיו ,להתקלח ,להתלבש, להתאפר, (נתעלם לרגע מכל ענין אירגון הילדים באמצע), לצאת אל הפקקים ולהדחף שם אנושות, להגיע אל המקום הזה שנקרא עבודה רק בשביל להכנס למרוץ מטורף של לחץ ואין סוף בלגנים על הראש. מה שמועצם מעבר ליכולת הספיגה שלי עקב שעות ארוכות עד מאד של עבודה. זה מוריד אותי ביגון שאולה. החלטתי שאני הולכת להתייחס מעכשיו אל העבודה שלי בהכרת תודה. אני מרימה את הראש בבוקר עם להאמץ לחשוב אחרת. אומרים שזה עובד . ללכת עם התחושה שאני מודה למקום הזה שמעסיק אותי, אני מודה לו על כך שאני יכולה לחיות בעזרתו, ואני נותנת ברצון רב את כל כולי כדי להצדיק את התמורה הזו. אני לא יכולה לומר לכם שזה מצליח ב-100 אחוז. זה כמובן אפשרי לי יותר כשאני עומדת בפני הימים היותר קצרים שלי, אבל אני גאה לספר שככה לסרוגין זה עובד לי ומאפשר לי להגיע בחיוך במקום הכעס (אשכרה כעס יש לי שם) שהיה מנת חלקי הבלעדית בתקופה האחרונה. ותודה שהגעתם עד הלום.
 

רקאסה

New member
חשיבה חיובית

אני מאמינה גדולה בחשיבה חיובית. ימים רבים התעוררתי בבוקר, מדביקה חיוך דבילי על הפרצוף, מבטיחה לעצמי שהיום יהיה יום נפלא. לפעמים זה עוזר. מאחלת לך שהימים יעברו בחיוך.
 

hrabba

New member
עלמה, תלמדי אותי איך?

איך את עושה את זה? דווקא אני שצריכה לדעת להעריך כמה כל בוקר בקוטר..... בכל אופן, אני מקנאת בך על היכולת ואוהבת אותך מאד
 
זה נורא פשוט לעשות, זה רק

לא ממש תמיד מצליח. תאמיני לי אין כאן בכלל מקום לקנאה, הרבה קושי מצטבר הביא אותי למקום של אין ברירה, התחלתי להרגיש שאו שאני יוזמת משהו הגיוני או שאני מתחילה לעשות שטויות, ואז הצלחתי לשכנע את עצמי לשכנע את עצמי. וזה עוד רחוק מלעבוד ממש, בנתיים זה רק כמה נקודות אור קטנות.
 

hrabba

New member
תודה, שיהיו הרבה יותר נקודות אור

אוליורק אולי כדי להתחיל את היום בתקווה לכמה שיותר כאלו? אני עוד לא מצליחה אבל אולי?
 

פּרפרית

New member
אני כמו נועה

תמיד אופטימית וכמעט תמיד קמה עם חיוך
מן יצור כזה. ולאמר את האמת, על כל המכשולים של החיים שלי ויש ה-מ-ו-ן כאלה "הצלחתי" להתגבר אך ורק בגלל האופי המוזר הזה שלי. ובלי לדרוך על אף יבלת, אני מממממאוד אוהבת את העבודה שלי!!! וגם את השכר שבא בצידה...
 
נהפוך הוא

אף יבלת לא נדרכה כאן, זה ברור לי שלא חייב להיות ככה, אולי זה יעשה לי פעם איזה סוו'יץ. ושרק ימשיך לך לאין קץ.
 

לא ליטה

New member
שטיפת מוח עצמית ../images/Emo98.gif

האמת היא שבאמת קשה מאוד להתחיל עם המחשבות החיוביות האלה על הבוקר. אני פשוט החלטתי על ויתור חלקי - לא מתעקשת לאהוב את הרעיון של עבודה בשלב של היציאה מהמיטה ומהבית, אבל איפשהו במהלך היום, רצוי עוד לפני הצהריים, אני תופסת את עצמי לשיחת מוטיבציה קטנה שכוללת תזכורת על מצב האבטלה במשק ועל תאריך התיצבות המשכורת בבנק. ובכלל, משתדלת לענות לעצמי על כל קיטור - רגע אחרי שאני מטפסת על הקירות מגיע ה"אבל" וה"לא יורקים לבאר ששותים ממנה". בהגיון זה די קל להשתכנע, בהרגשה קצת פחות, אבל כמו שאמרתי - שטיפת מוח אינטנסיבית של שנים... ושתמיד תהיה לנו עבודה לקטר עליה
 

hrabba

New member
כן,

זה בערך ה שאני עושה, מזכירה לעצמי כמה קשה היה לפני ואומרת שהנה עוד מעט משכורת והללואי ותהיה לנו תמיד עבודה לקטר עליה... אוהבת אתכם
 
אז ותק של שנים אין לי בעניין

כי אף פעם, אבל ממש ממש מעולם לא הרגשתי כלכך חרא בלקום וללכת לעבודה, מה שמשאיר אותי במחשבה שהכל מקורו בתוך הקומבינציה הנוכחית , אז אולי כשאהיה גדולה, והילדים כבר לא יהיו תלויים על צוארי (מצד שני לא יהיו שם כבר מזונות, ולא אוכל לעבוד פחות)....לא לא אין פתרון באופק. רק שכנוע עצמי פתטי. לא, לא יום טוב לי לדון על עבודה,ניפצתי באחת את כל תאוריות אמש. באאאאאאאאההההההההה.
 
כשאמרת

לפעמים זה עוזר, הבנתי שאכן היית שם :). כולי תקווה שזה יצליח להתקבע קצת יותר. ובדיוק אותו איחול אני שולחת גם לך.
 

noa128

New member
מחזקת ידייך (וחיוכך)

כמו שאומרים "רק אהבה תביא אהבה" - יפה לך החיוך הזה, ורק טוב יבוא לך ממנו, גם אם הטוב היחיד הוא בכך שמול חיוך יחזירו לך חיוך, אז נכון שאני לא דוגמא, כי אני פריקית של "למצוא את הטוב בכל דבר" - אבל מרגיש לי רענן הגישה הזו, ואולי זה באמת מה שיעשה לך יותר טוב.. ברכות על ההתחלה החדשה
ובהצלחה, נועה.
 

פילאטוס

New member
איפה זה פוגש אותי

במקום של להסכים להיות נוכחת בחיי שלי, להסכים שאני חיה אותם, להסכים שהם בוקעים ממני וזורמים אלי, לשבת בגוף, "להגיע לכאן", להתמלא בהם כמו שספוג תופח בכיור מלא מים. אני רוצה ולא יכולה, כי מה, זה הכל? זה ה כ ל ? ואולי זה היה אחרת אם היו לי ילדים פה, שאי אפשר היה בלעדי? אבל אני הרי פה וממילא זה המסע פה, אפילו שכל הזמן נדמה לי שמישהו אחר הולך את המסע הזה ואני סתם עומדת כבר המון זמן מהצד, מסתכלת עליו ברחמים איך הוא מתאמץ כל כך, מתלכלך, נפצע, משלה את עצמו במתנות אוויר, מנפנף בידיים בכל הכוח בשביל למצוא שיווי משקל, מזדקן, בועט, בוכה. אני לא רוצה להיות הוא, לי הרי יש כנפיים אמיתיות (רק שהן רפויות בינתיים, משותקות, כי עוד לא נמצא מי שיחלים אותן), אני הרי מלכה (רק שהממלכה שלי טבעה, כמו אטלנטיס, ועוד לא הצלחתי לגלות את המקום הזה בגוף שצומחים ממנו זימים כדי שאוכל לשוב לשם), אני לא אמות אף פעם. אני שמחה בשבילך, עלמונת, אולי יום אחד אני אצטרף גם לאיש המטפס ההוא.
 

noa128

New member
זה מופלא וסותר ומוזר בעיניי

בכל פעם מחדש פילי, כשאת כותבת ומציירת את עצמך בעינייך כל כך שונה ממה שמתקבל בעין הקוראת אותך יותר מיום ויותר מיומיים.או לפחות כאן. בעיניי באמת יש לך כנפיים, ואת באמת מלכה. מלכה ירושלמית מופלאה ומיוחדת, עם ראש שאין ועוד לא מצאתי באיש, עם צבעוניות ועומק ומרחבים אינסופיים, עם התנהלות סמי-מרחפת כזו, בשקט בשקט - בין סמטאות ציוריות וחדרים אפלים. ומרגיש לי שכשתדעי איך ומה - תעשי את אותו איך ומה בדרכך המיוחדת המתאימה רק לך.
גדול נועה.
 

פילאטוס

New member
ששששש

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה. למלכה אין בית, למלך אין כתר. ושבעה ימים אביב בשנה, וסגריר וגשמים כל היתר. אך שבעה ימים הוורדים פורחים, ושבעה ימים הטללים זורחים, ושבעה ימים חלונות פתוחים - - וכל קבצנייך עומדים ברחוב, ונושאים חוורונם אל האור הטוב, וכל קבצנייך שמחים. מכורה שלי, ארץ נוי אביונה, למלכה אין בית, למלך אין כתר. רק שבעה ימים חגים בשנה, ועמל ורעב כל היתר. אך שבעה ימים הנרות ברוכים, ושבעה ימים שולחנות ערוכים, ושבעה ימים הלבבות פתוחים - - וכל קבצנייך עומדים בתפילה, ובנייך בנותייך חתן כלה, וכל קבצנייך אחים. עלובה שלי, אביונה ומרה, למלך אין בית, למלכה אין כתר. רק אחת בעולם את שבחך אמרה, וגנותך חרפתך כל היתר. ועל כן אלך לכל רחוב ופינה, לכל שוק וחצר וסמטה וגינה, מחורבן חומתייך כל אבן קטנה אלקט ואשמור למזכרת. ומעיר לעיר, ממדינה למדינה, אנודה עם שיר ותיבת נגינה, לתנות דלותך הזוהרת.
 

ש פ ר ד

New member
מה?

איש אחד הלך היום ברחוב אלנבי.סתם איש.לא בולט.לא תואר ולא הדר לו. לא. ראיתי אותו. ופתאום הבנתי מה מוזר בו. האיש הולך וצועק: "מ...ה. מ....ה מ....ה" 10 צעדים שקט מתוח ושוב: "מה..!מה..!" יצא אליו אחד מרוכלי התכשיטים אחז בצווארונו והסביר לו בלחישה עצבנית: "לא לצעוק פה.הבנת?לא לצעוק מפריע הקלינטיים" האיש התכווץ בידיו הנהן מול הפנים הסלאביות העצבניות מולו ריפה כתפיים והמשיך בדרכו 10 צעדים. "מה..מ..ה!"שאג המשוגע. מה שלומך,אשאל. ש.
 

פילאטוס

New member
רק היום בזול

סיפור משובח, ש. אז זהו, שלפעמים אני הסתם איש שלך ולפעמים אני רוכל התכשיטים (וכרגע אני כנראה הקליינטים). נועה'לה, אהבתי את ההחלקה, מצחיקונת.
 
למעלה