להתחזק בתפילה
צריך שיאמין האדם בתפילתו תמיד, ולא ייתן לשום מחשבה לגרום לו להיחלש מן התפילה, אפילו שהמחשבה הזו היא לכאורה אמיתית, כגון שחושב בליבו: 'מי אני, בריה שפלה וחשוכה שאתפלל לפני מלך רם ונישא' וכיוצא בזה. על זה כותב ה"תולדות יעקב יוסף" בשם הבעל שם טוב זצ"ל: פעמים שברוב ענוותנותו של האדם, שאומר מה אני ומה חיי שתתקבל תפילתי ואפעל ישועה, הוא מתרחק מעבודת השם יתברך, כי מצד שפלותו אינו מאמין שהאדם בתפילתו גורם לשפע לכל העולמות וגם המלאכים ניזונים בזכות תפילתו, ואילו היה מאמין בכל זה כמה היה עובד את השם בשמחה וביראה מרוב כל, והיה נזהר בכל אות ותנועה לאמרה כראוי. עכ"ל. היצר הרע יודע שכל מלחמתו היא למנוע את האדם מלהתפלל, ולכן הוא מתלבש בענוה פסולה שכל עניינה הוא לגרום לאדם להיחלש מהתפילה, אין זה מדרכי הענוה כלל להיות עצוב ומיואש, אלא אדרבה - ענוה אמיתית אמורה להביא את האדם יותר ויותר לשמחה ואמונה, כאשר יודע: 'אני אמנם כלום, ולא מגיע לי כלום, ודווקא זה מה שמזרז אותי ומעורר אותי לבקש הכל מה' ברחמים ובתחנונים, שייתן לי מבוקשי במתנת חינם'. והראיה היא ממשה רבינו עליו השלום, שעליו נאמר (במדבר יב ג): "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד מִכּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה". משה רבינו בודאי החזיק עצמו לאין ולאפס, אבל כשעמד להתפלל הוא התפלל בלי סוף וכל דבר שרצה קיבל מה', כי ביקש תמיד רק מתנת חינם: תרחם עלי ותיתן לי במתנת חינם...הנה אנו רואים שענוה מביאה לידי תפילה ולא ההיפך. ודע, שסגולת כח התפילה להתקבל אפילו מרשע. יש פעמים אדם אשר נחלש מהתפילה מכיוון שרואה שהוא עדיין לא עשה תשובה, ואם כן כיצד תתקבל תפילתו? צריך שיסיר מחשבה זו ויתפלל כבן אל אביו, שהרי הקדוש-ברוך-הוא בעצמו קראנו בנים, כמו שכתוב (דברים יד): "בנים אתם לה' אלוקיכם". ואם תאמר, שמא אנו נקראים בנים רק כאשר אנו מתנהגים כבנים? על זה אמר רבי מאיר (קידושין לו): בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, שנאמר (ירמיה ד): "בנים סכלים המה", וכן )דברים לב): "בנים לא אמון בם", וכן (ישעיהו א): "זרע מרעים בנים משחיתים", וכן (הושע ב): "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי..." לכן, אפילו אדם רשע מרושע שעוד לא התחיל בכלל לעשות תשובה, אבל יש לו בעיה מסוימת והוא מתפלל עליה – הוא יחזור מתוך כך בתשובה. כי הוא יתחיל לצעוק מעומק הלב אל בוראו, ויאמר: 'ריבונו של עולם! יש לי בעיה, ואני יודע שאני רשע מרושע, אבל אני לומד קל וחומר ממשה רבינו: ומה משה רבינו שהיה קודש קודשים וביקש מתנת חינם, אני שאני רשע מרושע בודאי שאני צריך לבקש אך ורק מתנת חינם...' וכך יעמוד ויאריך בתפילה ויצעק באמת: 'ריבונו של עולם! תעזור לי! תרחם עלי באופן שגם תושיע אותי וגם תחזק אותי, שתהיה ישועתי כפולה - גם הישועה עצמה שאני צריך וגם בכך שאתחזק לראות שאתה שומע תפילה ועל ידי זה תתחזק אצלי האמונה...' וכמובן שאדם שרואה שפעל ישועה בתפילה זה מחזק אותו מאוד מאוד באמונה, ואז גם עולה על דעתו שבתפילה הוא יכול לבקש מה' שייתן בליבו לעזוב את דרכו הרעה ושיעורר אותו לתשובה ויטהר ליבו מערלת העוונות וכו', וכך ממילא הוא גם חוזר בתשובה שלמה.
צריך שיאמין האדם בתפילתו תמיד, ולא ייתן לשום מחשבה לגרום לו להיחלש מן התפילה, אפילו שהמחשבה הזו היא לכאורה אמיתית, כגון שחושב בליבו: 'מי אני, בריה שפלה וחשוכה שאתפלל לפני מלך רם ונישא' וכיוצא בזה. על זה כותב ה"תולדות יעקב יוסף" בשם הבעל שם טוב זצ"ל: פעמים שברוב ענוותנותו של האדם, שאומר מה אני ומה חיי שתתקבל תפילתי ואפעל ישועה, הוא מתרחק מעבודת השם יתברך, כי מצד שפלותו אינו מאמין שהאדם בתפילתו גורם לשפע לכל העולמות וגם המלאכים ניזונים בזכות תפילתו, ואילו היה מאמין בכל זה כמה היה עובד את השם בשמחה וביראה מרוב כל, והיה נזהר בכל אות ותנועה לאמרה כראוי. עכ"ל. היצר הרע יודע שכל מלחמתו היא למנוע את האדם מלהתפלל, ולכן הוא מתלבש בענוה פסולה שכל עניינה הוא לגרום לאדם להיחלש מהתפילה, אין זה מדרכי הענוה כלל להיות עצוב ומיואש, אלא אדרבה - ענוה אמיתית אמורה להביא את האדם יותר ויותר לשמחה ואמונה, כאשר יודע: 'אני אמנם כלום, ולא מגיע לי כלום, ודווקא זה מה שמזרז אותי ומעורר אותי לבקש הכל מה' ברחמים ובתחנונים, שייתן לי מבוקשי במתנת חינם'. והראיה היא ממשה רבינו עליו השלום, שעליו נאמר (במדבר יב ג): "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד מִכּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה". משה רבינו בודאי החזיק עצמו לאין ולאפס, אבל כשעמד להתפלל הוא התפלל בלי סוף וכל דבר שרצה קיבל מה', כי ביקש תמיד רק מתנת חינם: תרחם עלי ותיתן לי במתנת חינם...הנה אנו רואים שענוה מביאה לידי תפילה ולא ההיפך. ודע, שסגולת כח התפילה להתקבל אפילו מרשע. יש פעמים אדם אשר נחלש מהתפילה מכיוון שרואה שהוא עדיין לא עשה תשובה, ואם כן כיצד תתקבל תפילתו? צריך שיסיר מחשבה זו ויתפלל כבן אל אביו, שהרי הקדוש-ברוך-הוא בעצמו קראנו בנים, כמו שכתוב (דברים יד): "בנים אתם לה' אלוקיכם". ואם תאמר, שמא אנו נקראים בנים רק כאשר אנו מתנהגים כבנים? על זה אמר רבי מאיר (קידושין לו): בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, שנאמר (ירמיה ד): "בנים סכלים המה", וכן )דברים לב): "בנים לא אמון בם", וכן (ישעיהו א): "זרע מרעים בנים משחיתים", וכן (הושע ב): "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי..." לכן, אפילו אדם רשע מרושע שעוד לא התחיל בכלל לעשות תשובה, אבל יש לו בעיה מסוימת והוא מתפלל עליה – הוא יחזור מתוך כך בתשובה. כי הוא יתחיל לצעוק מעומק הלב אל בוראו, ויאמר: 'ריבונו של עולם! יש לי בעיה, ואני יודע שאני רשע מרושע, אבל אני לומד קל וחומר ממשה רבינו: ומה משה רבינו שהיה קודש קודשים וביקש מתנת חינם, אני שאני רשע מרושע בודאי שאני צריך לבקש אך ורק מתנת חינם...' וכך יעמוד ויאריך בתפילה ויצעק באמת: 'ריבונו של עולם! תעזור לי! תרחם עלי באופן שגם תושיע אותי וגם תחזק אותי, שתהיה ישועתי כפולה - גם הישועה עצמה שאני צריך וגם בכך שאתחזק לראות שאתה שומע תפילה ועל ידי זה תתחזק אצלי האמונה...' וכמובן שאדם שרואה שפעל ישועה בתפילה זה מחזק אותו מאוד מאוד באמונה, ואז גם עולה על דעתו שבתפילה הוא יכול לבקש מה' שייתן בליבו לעזוב את דרכו הרעה ושיעורר אותו לתשובה ויטהר ליבו מערלת העוונות וכו', וכך ממילא הוא גם חוזר בתשובה שלמה.