להתאכזב
פעם היתה לי בעיה, הייתי בוטחת מהר מידיי בבני אדם היום יש לי את הבעיה ההפוכה- אין לי ציפיות מבני אדם ואין מה לדבר על לבטוח בהם, בני אדם מאז ומתמיד רק אכזבו אותי ואז הכרתי אותו, בחור נאה, אינטיליגנט, ולא היו לי ציפיות ובטח לא כאלו של קשר רגשי אבל לאט לאט הוא בנה בי משהו שגרם לי להאמין בו מאוד (אני רק רוצה לציין שאין כאן בכלל עיניין רגשי, הוא לא הבטיח שום דבר רגשי, וגם לא ציפיתי, לא זו הנקודה....הכל היה נורא ברמה אישית אך לא רגשית) הרגשתי כאילו אני יכולה לעצום עיניים ולבטוח בו, דבר שלא קרה לי המון זמן.... אבל תמיד היה לי את הפחד שעוד רגע גם הוא יאכזב אותי ב3 ימים האחרונים זה קרה, קרה בגדול.... הוא הצליח לאכזב אותי...אולי זה הכל בראש שלי ובאמת העבודה גוזלת את כל זמנו, אבל אני מרגישה שבין כל טירוף העבודה הוא יכול היה למצוא 5 דקות ביום להקדיש לשיחה איתי....ועצוב לי שהוא לא עושה את זה... ולא עצוב כי אני אוהבת אותו, עצוב כי היו לי ציפיות...
פעם היתה לי בעיה, הייתי בוטחת מהר מידיי בבני אדם היום יש לי את הבעיה ההפוכה- אין לי ציפיות מבני אדם ואין מה לדבר על לבטוח בהם, בני אדם מאז ומתמיד רק אכזבו אותי ואז הכרתי אותו, בחור נאה, אינטיליגנט, ולא היו לי ציפיות ובטח לא כאלו של קשר רגשי אבל לאט לאט הוא בנה בי משהו שגרם לי להאמין בו מאוד (אני רק רוצה לציין שאין כאן בכלל עיניין רגשי, הוא לא הבטיח שום דבר רגשי, וגם לא ציפיתי, לא זו הנקודה....הכל היה נורא ברמה אישית אך לא רגשית) הרגשתי כאילו אני יכולה לעצום עיניים ולבטוח בו, דבר שלא קרה לי המון זמן.... אבל תמיד היה לי את הפחד שעוד רגע גם הוא יאכזב אותי ב3 ימים האחרונים זה קרה, קרה בגדול.... הוא הצליח לאכזב אותי...אולי זה הכל בראש שלי ובאמת העבודה גוזלת את כל זמנו, אבל אני מרגישה שבין כל טירוף העבודה הוא יכול היה למצוא 5 דקות ביום להקדיש לשיחה איתי....ועצוב לי שהוא לא עושה את זה... ולא עצוב כי אני אוהבת אותו, עצוב כי היו לי ציפיות...
