להרוג את שלגיה

[קורות חיי]

להרוג את שלגיה

בעיקבות שיחה שהייתה לי עם אסנת הבוקר, החלטתי לשתף אתכן בתוכן ההצגה שלי, אני עומדת לספר לקהל את הסיפור המוכר "שלגיה" מזוית חייה של האם החורגת, בסיפור המקורי היא הוצגה כרעה, מעוניינת רק בעצמה וביופיה,מוכנה להרוג את מי שעומד בדרכה,אנוכית, שאפתנית, גאוותנית וקרה מבחינה ריגשית. אני שאלתי את עצמי- מה הביא אותה להיות כזו? האם באמת הפחד מזיקנה? האם יופיה של שלגיה איים עליה כל כך שהייתה מוכנה להרוג אותה? האם חוסר היכולת שלה להיות אמא לבת חורגת נבע מחוסרים שחוותה בעצמה בחייה? האם מערכת היחסים של שלגיה ואבא שלה היו חסומים בפניה והיא הרגישה שמקומה ניגזל? אסנת הציע לי להעלות את השאלה הזו כאן. מה דעתכן?

 

[שירה1973]

נשמע מרתק, בהחלט

כפי שכבר אמרתי כשהעלית כאן את הנושא לפני כן. תמיד מעניין בעיניי לבחון משהו מוכר מזווית ראייה קצת שונה, זה שופך אור אחר לגמרי על התפיסה שלנו וההתייחסות. אם אנחנו מדברות רק על ההצגה - אז בוודאי שאין בי שום אמביוולנטיות, הנושא מעניין מאד וללא ספק ההצגה תהיה מרתקת. אם אני לוקחת את הנושא הזה קצת הלאה ומרחיבה אותו, יוצאת החוצה מתוך עולם האגדות ועוברת אל המציאות שלנו, אז אני כבר קצת יותר בבעיה. אני אסביר למה אני מתכוונת. הרבה פעמים אנחנו קוראים על מקרים של רצח, אונס, התעללות בילדים/נשים/בעלי חיים או כל מקרה אחר של אלימות, ובהרבה מקרים העיתונות מלאה לאחר מכן בפרטים אודות סיפור חייהם העגום של מבצעי אותם מעשי אלימות. למעט מקרים באמת נדירים (כדוגמת רעי חורב, למי שזוכרת את הסיפור: ילד שמנת מבית טוב, מחונן ומוכשר, אמו עובדת סוציאלית, וכך סתם ביום בהיר הוא רצח ללא כל סיבה בחור שעבר בדרכו), כמעט תמיד האנשים שמבצעים את אותם מקרי אלימות יש נסיבות חיים עצובות, וכמעט תמיד גם להם יש הסטוריה של אלימות - רק מהצד שהתעללו בו. בכל פעם אני קוראת את הכתבות האלה ושואלת את עצמי: נו, אז מה ??? האם בגלל שלמישהו היה חוסר המזל להיוולד עם נתוני פתיחה לא מוצלחים, האם בגלל שנסיבות חייו היו עגומות וקשות, האם בגלל שהוא עצמו אולי ספג התעללות וחווה קשיים בילדותו - האם זה מצדיק את שעשה בבגרותו כלפי אחרים ? התשובה שלי היא חד משמעית - לחלוטין לא. יתכן שזה עשוי להסביר (במעט) אבל כמובן לא להצדיק, כי אין הצדקה.

 

[הילה בסגול]

איום

אני חוככת בדעתי על הסוגיה הזו מאז שיחת הטלפון שלנו הבוקר. אני נזכרת באשתו של אבא שלי... היא לא היתה מכשפה אבל גם לא פיה טובה. אולי בעצם האם החורגת חשה באיום כזה או אחר ? ייתכן והיופי של שלגיה אינו דווקא חיצוני אלא מהמקום שיש לה משמעות וקיום בארמון קרי בחייו של האבא/בעלה של האם החורגת ?

 

[א י ו ש י]

מכירה את הספר קסמן של אגדות?

של ברונו בטלהיים הספר שופך אור על כל אותן האגדות עליהן גדלנו מזוית אחרת מציג אותן מבחינה פסיכולוגית, ממש לא ברמת הסיפור. ספר מאוד מעניין.. אני לא זוכרת מה כתוב על שילגיה אבל למדנו על כך קורס בלימודים (הייתי בהתמחות ספרות ילדים) על דמות האישה. יש את הנערה הצעירה, יש את האמא האישה הבשלה ויש את האישה הזקנה (מכשפה בדר"כ) כולן עוברות את המעגל הזה בחיים מילדות-זקנה. יחסי אמא- בת ועוד.... אני אנסה להיזכר היכן קראתי ואיפה יש לי חומר על כך מאוד מעניין אגב על אותו משקל אומרים שהלבנה (ירח) מסמל את האישה. כשהיא בננה זאת הילדה בצעירותה, אחכ כשהיא גדלה ובסוף ירח מלא את הזקנה מאוד מעניין....

 

[הילה בסגול]

הלבנה = אישה

נכון מאוד איושי גם בעבודה שלי הלבנה מוצגת בשלושת מצביה על פי שלושת המצבים של האישה. אני מאוד אוהבת את ההקבלה הזו ותמיד כשאני מציגה אותה היא מתקבלת בחיוך ואהבה וקבלה שלמה. כמעין גאווה להקבלה הזו אשמח אם תיזכרי קצת ותשתפי אותנו - מעניין מאוד.

 

[המונשרי]

../images/Emo29.gifמחזוריות הלבנה

ומחזור האשה ( להלן הבט נוסף). הגבר ,כמדומני, משול לחמה

.

 

[הילה בסגול]

זה לאו דווקא היבט נוסף המונשרי

זה בעיקר ההיבט שלושת המחזורים של הלבנה בהתאמה לשלושת המחזורים של האישה הנערה - זו שעדיין לא קיבלה וסת ומכאן עוד לא מימשה. האמא - המממשת הזקנה - מימשה. ואכן כן תכונות השמש משולות לתכונות הזכר, הגבר.

 

[בוחרת לצמוח]

אולי מה שעיצב את התנהגותה היו

תחושת החמצה של הנעורים, של היופי, התום והטוב האולטימטיביים שקורנים מבפנים החוצה? או אולי שנאה עצמית וביקורת עצמית מתמדת על כך שאין בה את אותו הטוב והתום? אולי בשלגיה היתה אהבה עצמית אמיתית, שהיתה כל כך חסרה בה, והיוותה סוג של זריעת מלח מתמדת על פצעיה? אולי תחושת קנאה צורבת באהבה שהרעיף אביה של שלגיה על שלגיה, אהבה לה היא לא זכתה בנעוריה מאביה שלה?

 

[קורות חיי]

מרתק לקרוא את דבריכן, אני שואלת

את עצמי, האם שלגיה הוא משהו חיצוני או משהו פנימי? האם היא נאבקת בדברים מבחוץ שמפריעים לה ומאיימים עליה או במשהו שמתחולל בנפשה פנימה והוא רוחני יותר מאשר פיזי. בהצגה אני מעלה את נקודת יחסי אימהות בנות כולל יחס של האמא החורגת והאמא שלה עצמה.

 

[המונשרי]

פעם שמעתי את המשפט:

"אין אנשים רעים- ישנם אנשים שרע להם". וזה תופס לגבי אמה של השילגיה. לא אלאה בהסבר מפורט יותר - כי את רב ההשערות היטבת לנסח בעצמך...

 

[שירה1973]

אני חייבת לציין

שכולכן כפי הנראה הרבה יותר סלחניות ונחמדות ממני....

אין אנשים רעים ? יקירותיי, בסיפור האגדה המקורי מסופר כי האמא שלחה צייד להרוג את שלגיה, וכדי לוודא שהוא אכן עשה זאת, היא ציוותה עליו להוציא את הלב שלה מתוך גופה (!) ולהביא אליה בחזרה את הלב. פעם נתקלתי בגירסה של האגדה הזו (לא יודעת אם היא המקורית או לא) ובה נכתב עוד, שהצייד שריחם על שלגיה כמובן חס על חייה אבל הרג איזו שהיא חיית בר והביא לאם החורגת את הלב של החיה והיא - מתוך אמונה שזהו לבה של שלגיה, בישלה ו א כ ל ה אותו (!) אז אתן עדיין חושבות שאין אנשים רעים ...? לדעתי יש גם יש... זה לא סותר את הדיעה שגם לאנשים רעים יכולות להיות סיבות משלהם לעשות דברים, אבל אם לא היתה בהם נטייה לרוע - הם פשוט לא היו עושים את הדברים הללו, למרות הכל. בוודאי שיש אנשים שרע להם, למי מאיתנו לא רע לפעמים. אבל האם כל אחד מאיתנו מוצא פתרון למצוקות שלו בכך שהוא מתעלל באחר באופן כל כך אכזרי ?...

 

[הילה בסגול]

שירתי, בהמשך למה שכתבת קודם

רציתי עוד קודם להגיב ולא הספקתי גם בעיני תמוה התירוץ לכאורה שאב מכה לדוגמא היה ילד מוכה בעברו. מחד, זו הדרך היחידה אותה הוא מכיר. מאידך - אין חכם כבעל ניסיון ? הרי אתה יודע כמה זה קשה ונורא, מדוע להמשיך עם זאת הלאה. האם אין דווקא מקום לכך שמי שהיה ילד מוכה לדוגמא יגדל להיות הורה שאינו מכה ?? אנשים רעים אני לא יודעת אם זה הביטוי שאני מאמצת אבל בהחלט מסכימה שלעתים אנו נתקלים באנשים שעושים מעשים לא נעימים במיוחד וזאת בעיקר ממקום של הגנה עצמית... כבר נאמר שההגנה הטובה ביותר היא התקפה ואני חושבת שזה נובע בעיקר מחוסר ביטחון של אדם. הכי קל זה לתקוף, הלא כך ?!

 

[המונשרי]

אולי אם אחד טיפה

את דברי אהיה יותר מובנת. כוונתי במשפט הייתה שכשרע לאדם אין בו את גדלות הרוח לעשות טוב כי הוא שקוע רובו ככולו ברע שלו ( מתבוסס בסחי חייו). וכשטוב לו ליבו מתרחב ונפתח ויש לו את האנרגיות הנפשיות להיות אמפאטי, נדיב ורחום וכו'.

 

[המונשרי]

אחד = אחדד כמבן.

 

[שירה1973]

אני לא חולקת עליך כלל,

אבל בעיניי יש הבדל ע צ ו ם בין לעשות טוב לזולת (ובהחלט יתכן שכאשר למישהו טוב עם עצמו, יש לו מוטיבציה גדולה יותר להיטיב עם זולתו) לבין לעשות רע במזיד ומתוך כוונה רעה. תסכימי אתי שכדי לעשות רע למישהו, צריך ממש לתכנן זאת (כמו המקרה של אמא של שלגיה - הלא לא מדובר "רק" בהתעלמותה משלגיה למשל, או בכך שהיא לא חייכה אליה כשנפגשו שתיהן בארוחת הבוקר... שימי לב לתכנון המפורט והמדוייק שלה כדי לעשות לה רע - כדי להרוג אותה !) מסכימה לגמרי עם מה שאת אומרת, אני מרגישה על עצמי את העניין הזה בדיוק: כשאני מאושרת ומסופקת ומלאה בתוכי, זה פשוט נשפך החוצה ומקרין על הסביבה, והמוטיבציה לעשות למען אחרים גדולה בהרבה מאשר בימים שרע לי ואני מרגישה לא מסופקת. אבל מכאן ועד לרקום תכניות זדוניות של גרימת נזק ממשי לזולת - המרחק הוא רב, לא ?

 

[שירה1973]

ואני גם אחדד...

אם איני טועה, שבועת הרופאים מתחילה במילים Do no harm כלומר - ראשית - אל תגרום נזק... וכאן טמון בעיניי ההבדל. אנחנו אמנם לא רופאים ולא התחייבנו לעזור לכל מי שנמצא במצוקה, ולכן אם אין לנו מוטיבציה לעזור או לעשות טוב - אנחנו לא חייבים, אבל יש הבדל כל כך גדול בין לא לעשות טוב למישהו, לבין לעשות לו רע... זה כמו ההבדל בין התעלמות לבין מעשה אקטיבי.

 

[המונשרי]

אם מדברים על רע מוחלט וזדוני ......

הרי הצדק איתך. חבל מאד שאני לא יודעת איך להעביר קישורים . כי בדיוק נתקלתי בכתבה בנושא ספרות ילדים שעסקה בנושא :"איך איש נהיה רע". וכתבתי תשובה די מנומקת שמשום מה לא עברה...

אנסה לתמצת את עיקרי הדברים בשנית. "איך איש רע נהיה רע" - שאל ילד בן חמש. "נכון שכל התינוקות טובים? אז למה יש אנשים רעים"? הקשתה ילדה בת חמש. המשפט המצוטט מפי האל אומר: "אם פגשתם אדם בעל יצר רע, לכו ובידקו מה אירע לו בנעוריו בתהליך התחנכותו,התעצבותו שגרם ליצר שלו להיות רע. כלומר, מהשאדם חווה בנעוריומשפיע על יצרו לטוב ולרע". נכון שהכתוב מעט אנפנטילי אבל בכל זאת יש בו משהו...

 

[שירה1973]

אפרופו רוע מוחלט

אני לא מאמינה שיש דברים מוחלטים, לטוב או לרע. אין אדם שהוא "מלאך" בדיוק כשם שאין אדם שהוא "מפלצת". אני אהיה מאד בוטה לרגע לצורך העניין, ואעלה מהאוב את המפלצת הלאומית שלנו כיהודים - דמייני את היטלר לצורך העניין. לא מזמן היה דיון בארץ האם להקרין את הסרט שיצא בגרמניה, המתאר את חייו של היטלר ומציג אותו בפן אנושי מאד. מדבר על כאביו, מצוקותיו, ואהבתו לבת הזוג שלו. בארץ קמה סערה גדולה והמון אנשים פשוט יצאו מגדרם מהאפשרות להציג את היטלר באופן אנושי. וזאת מהות העניין בעיניי. גם היטלר, מפלצתי ככל שהיה, היה א ד ם, ואני בטוחה שהיו בו צדדים רכים. ידוע למשל שהוא אהב מאד כלבים, והיה מתייחס אליהם בחיבה וברכות. האם זה מוחק את הזוועות שעשה לכל כך הרבה אנשים ? האם זה מבטל את היותו חסר מצפון ואכזרי במידה מעוררת חלחלה ? בוודאי שלא. אבל אני יכולה להבין את הסערה שקמה בארץ בעקבות הסרט הזה, כי בתור אנשים אנחנו מאד מתקשים להבין ולעכל מעשים כל כך מפלצתיים שנעשו בידי בן אדם, ואחת הדרכים שמקלות עלינו את ההתמודדות היא יצרת הקטגוריות האלה ל"רוע מוחלט". כלומר - אם נגדיר אותו כמפלצת אז אנחנו לא מתייחסים אליו כלל לאדם, ואז זה איכשהו הופך את העניין לפחות קשה לעיכול. אם הוא מפלצת - אז ברור איך הוא היה מסוגל לעשות זאת. הוא פשוט לא בנאדם כמו כולנו... אני מסכימה שלכולנו יש את כל מגוון התחושות, הרגשות, המחשבות. גם האדם הכי רגוע מאיתנו בטח חווה לפחות פעם אחת בחיים מצב בו מישהו כל כך הוציא אותו מכליו עד שהוא פשוט רצה להרים את היד ולהעיף לו סטירה לא פוליטקלי-קורקטית כלל...

ההבדל הוא שרובנו מצליחים להדחיק את החלקים האלה בתוכנו, ורובנו יודעים את ההבדל בין "מותר" ו"אסור", רובנו יודעים את ההבדל בין העובדה שבחלומות מותר לנו להרוג את כל מי שאנחנו רוצים וזה בסדר לגמרי, אבל במציאות זה כבר סיפור אחר. יכול להיות שמשהו באופן הגידול של אותם אנשים שלא מצליחים לעשות זאת - תרם לעיצוב אישיותם באופן הזה. מצד שני, כאן אנחנו כבר נכנסות לאחד הנושאים הכי מרתקים והכי בלתי פתורים בסוציולוגיה: סוגיית ה- Nature or nurture או בתרגום פשוט לעברית: מה משפיע יותר על אדם: תורשה או סביבה ? אני בטוחה שמי מכן שהיא אמא יודעת לספר על כך שמרגע הולדתו של התינוק - כבר אפשר לראות את קווי האופי שלו ! יש תינוקות שקטים, יש תינוקות עם טמפרמנט, יש כאלה שהם עצבניים יותר... אם כך, האם הם כבר נולדים עם אופי מן המוכן..? ומה החלק של הסביבה בעיצוב האופי של האדם הבוגר ?

 

[המונשרי]

../images/Emo9.gifתגידי שירק'ה../images/Emo6.gif

בא לך שזה יהפך לשרשור 'פלצת? כי הארגומנטים לא נגמרים פה...

 

[הילה בסגול]

תורשה או טבע ? גם וגם לטעמי

יש את התכונות עמם אדם נולד ויש את התכונות אותן הוא רוכש מהסביבה בה הוא גדל. הוא למד מסביבתו, לטוב ולרע. דוגמא של תינוק היא דוגמא נהדרת. תינוק נולד הכי טהור ונקי שרק אפשר עם שפע של אפשרויות לפניו. לואיז היי כתבה בספרה על תינוק עד כמה הוא אוהב את עצמו - הוא נוגע בגופו, מכניס את אצבעותיו לפה ואפילו מורח על עצמו צרכים. הוא אוהב את עצמו ואת גופו. הוא עדיין לא למד שזה מותר או אסור. עוד כתבה לואיז היי בהתייחס לילדים על ההתייחסויות שלהם בחיים - רבתי עם חבר/ה ? מתפייסים והכל נגמר. לא לוקחים את זה איתנו הלאה, אל העתיד. במה זה מועיל ? מתוך הספר של לואיז היי למדתי להסתכל על מעין שלי ועל ההתנהגויות שלה אם כלפי עצמה ואם כלפי חבריה. וזה פשוט נפלא. הכל נקי ופשוט כל כך בלי אינטריגות ומניפולציות ונקמות - אם כי היא גדלה, והסביבה שלה גדלה יחד איתה ורואים כבר ניצנים ולו לפחות של מניפולציה. אני כאם משתדלת להשאיר אותה במישור היפה הזה של הילדות מבחינת התנהגות סבירה.