SnapDragon
New member
להרגיש, כמו אגם רוגע.
24.06, זאפה הרצליה. הופעה של הבנאי-סניור. הבלחתי פה לפני שלושה חודשים (פייי, מפחיד כמה מהר הזמן עובר), בהופעה ראשונה שהגיעה בהפתעה בשבילי, זאת שהתקיימה במרכז ברודט. וכבר כשנגמר - חיכה טעם של עוד... ההופעה התחילה עם "חלומות אחרים". מאיר הקדים ואמר שהוא הולך לדבר הרבה. "מזהיר אתכם, אני יצור דברן. יש כאלה..". מיד אח"כ המורל הורם עם "כמה אהבה". מאיר דיבר קצת על האלבום האחרון, וביצע את "שמע קולי", בביצוע מאוד מכווּן ומתכוון. ואת "שלום לך דודי" - כולל נפנוף שלום מוחשי בסוף השיר (
). נדמה שהקהל פחות התחבר לדיסק ה"מקורות" האחרון, ויותר לשירים הגדולים והטובים. אז הגיעה "איילת חן" - אחד השירים האהובים עליי. הופעה קודמת שהייתי - במרכז ברודט, כאמור, מאיר פתח איתו וזה היה מוקדם מידי, ללא שהות להסתגל לשיר היפה הזה. הפעם, הוא בא בדיוק בזמן. ומשם, איך מאיר עובר לפסנתר? פשוט מאוד. הוא מצביע על עצמו, ומחווה על הפסנתר בתנועות ידיים מבולגנות ללא אומר. 1+1 = היידה סדר בקשות שירי פסנתר של הקהל ! "ירושלים". הוא אמר עליו משהו כמו "ירושלים נכנס לפלייליסט. the last of them. יותר קשר למלהכנס לפלייליסט של גלגלצ" (מצטערת אם לא זוכרת וזה קצת הוצא מהקשרו). "השיר הבא לא מוכר" - "גשם". אחרי כמה תווים ומילים, הוא עצר והתחיל שוב. "אני אוהב את זה ככה. זה כאילו לא התחלת לעולם. משהו כזה..." ואז הוסיף "זה קורה, זה קורה..". יותר מאוחר מאיר הואיל בטובו להסביר למה הוא מתחיל מחדש כל פעם, לפחות ב-4 שירים. הוא סיפר שמקליטים את ההופעה הזאת. ואני שואלת : האם זו תחילתו של דיסק הופעה ? משמח אפילו רק לחשוב על זה..
השיר הבא: "כמו ציפור". ולאחר כבוד: "לך אלי" - "איזה שיר אהבה"... פתאום, התפתח דיון על הכובע שלו - נדמה שתמיד השיחה נסובה על זה בסופו של דבר!
היה קונצנזוס, אז הוא הרים אותו קצת. וזה טוב, כי חוץ מהסיבה הברורה של קשר-עין, ככה בתמונות ראו לו קצת עיניים. "שער הרחמים". איזה שיר יפה..השתתפות גדולה של הקהל בשיר הזה. אחריו, מאיר כיוון את המפוחית עם הגיטרה. ואז שואל, כאילו לעצמו (בדיעבד, שמתי לב שזה הוזכר גם בסיקור ההופעה בפ"ת) "מי הראשון שדיבר על כיוון גיטרה"? אח"כ, כשהבינו שהוא באמת שואל, ענו לו מהקהל 'משה רבינו' ושאר ירקות תנכיים. לאחר כמה ניסיונות ניחוש, מאיר ענה: קארל מרקס. סתם. מה לקארל מרקס ולגיטרה..." (שאגות צחוק). "ומה ענה לו איינשטיין על זה? - בוא ננגן יחד.." וככה התחיל לו "ליצן רחוב". אחריו הגיע "בעולם הזה". בשלב הזה שני אנשים מהקהל קמו ויצאו לעשן. מאיר התלוצץ: "למה הם הלכו? הם יהיו חסרים לי"... אבל הלצות לחוד וכבוד לחוד. ואולי זה המקום להתייחס למקום-ההופעה עצמו. עד כה הייתי רק בהופעות בזאפה ת"א, ופעם ראשונה שהרחקתי עד להרצליה. המקום מרווח וגדול יותר, אך נדמה כאילו רוב העיסוק הוא האוכל, בשונה מת"א. וזה לא רק אופי המקום, אלא גם אופי האנשים..חלקם קמו ויצאו לעשן באמצע (ולא רק הזוג ההוא), חלקם לא חזרו בכלל. הייתה גם קבוצה של חברה שצחקו פתאום בקול באחד השירים השקטים...וזה מאוד צרם לי. מדובר בקהל בוגר.. מאיר אמנם התלוצץ על זה, אבל זו דרכו. אם כבר, זה הוכיח רק את העובדה שזה לא חמק מעיניו. לתשומת לב העוסקים בדבר.. כמובן שהיו אנשים, במיוחד הבחור המשורר-בקולות שישב לידי, שהיו כל-כולם בהופעה, ונהנו. ובהחלט היה ממה..אז בואו נחזור לעניין. אח"כ זכינו לביצועים של: "מקהלות עם", "דומינו", "אליה" המהמם! ו"איימי". ואז הגיע "וביניהם", כמובן עם ה-קוואנטה לה מרה וה-טוויסט שלו, שאני מוכרחה לציין שלעולם לא ימאס לי מזה! עם תנועות הידיים המטורללות קמעה (היה לנו דיבור על זה בפורום של אביתר, באחת ההופעות האחרונות מישהי העירה שלאביתר יש תנועת-תוף מרים דמיונית, ולא יכלתי שלא לקשר ולצחוק על זה - האם זה גנטי?!
), ועם קול צייצני - זה פשוט סוחף אותך ואי אפשר שלא להצטרף לשירה, בלי משים לב לכך שפלג הגוף התחתון שלך מגיב אוטומטית לצלילי הטוויסט. בהחלט הגיעו לו מחיאות הכפיים הסוערות והארוכות שהיו אחרי, מה גם שזה השיר שסיים את ההופעה, לפחות לפני ההדרן. אם אביתר ושאר מעלליו יורדים פיזית מהבמה לצורך המעבר להדרן (אביתר קורא לזה "טריק הפקתי"), מאיר רק התחבא מאחורי הפסנתר ומידי פעם הציץ אלינו. אי אפשר שלא להעריץ את השטותניקיות האינסופית המשעשעת שלו
. הקהל ביקש, והקהל קיבל : "אצלך בעולם", שעדיין זוכה לצחוקים רמים עם הערת ה"אני רוצה לשיר שיר של היהודים". אחריו הגיעה "אהבה קצרה". בדרך, השמטתי כמה פעמים שמאיר עצר והתחיל מחדש. בשביל ההקלטה, כמובן..הקהל כבר התחיל לנצל את זה וצעק לו שאין בעיה, שיתחיל מהתחלה, אבל מתחילת כל הערב! בהשראת רוח זו, מאיר קרץ לסאונדמן ולפני שהתחיל שוב, שאל: "הסרט רץ ?". "מנגינת הנדודים" - שנבצר ממני לזכור את ההקדמה היפה שמאיר פירגן לו. את השיר הזה דווקא לא הכרתי, אבל זה גרם לי לחשוב - איזו מלודיה יפה קושרת את כל השירים של מאיר. גם אם אתה לא מכיר אחד מהשירים - טעות שתתוקן מיד - אין ספק שתהנה לשמוע. ולפעמים, זה הכי משובח לגלות ככה שיר חדש. "אל תלכי מכאן" - קצת אחרי התחלת השיר, התנתק החיבור של הגיטרה. "זה כאילו פתאום הפשיטו אותך. לא באופן גס..נבהלתי" (והוא באמת נבהל). הרשמים האחרונים מההופעה נשכחו מלב (ובעיקר אבד הדף שעליו רשמתי..מה לעשות, התאים האפורים כבר לא מכילים כמו פעם), אבל כמובן - זו לא הופעה עד שאין את "כמו אגם רוגע", שהיה פשוט מדהים. לשיר הזה יש חזקה מאוד גדולה עלי. אני לא יכולה לשמוע אותו בלי לייבב. לא משנה כמה פעמים כבר שמעתי אותו.. וכאילו לא הגעתי לשלמות תחושתית עד כה, ההופעה הסתיימה עם "לב סדוק" - בדיוק השיר שפיללתי שאשמע בהופעה הזאת. מה כבר אפשר לאחל, רק לערב כזה; מוזיקה טובה, הרבה חיוכים. תודה ליסמין ולשלג על הכרטיסים ! והכי חשוב - תודה למאיר. על המילים, על המנגינה ובעיקר על התחושה שלא משנה כמה הופעות יש לו בשבוע, הוא נותן את כולו בכל פעם מחדש
. צירפתי מדגם תמונות (לא היה קל. ענייני תאורה...). תהנו !
24.06, זאפה הרצליה. הופעה של הבנאי-סניור. הבלחתי פה לפני שלושה חודשים (פייי, מפחיד כמה מהר הזמן עובר), בהופעה ראשונה שהגיעה בהפתעה בשבילי, זאת שהתקיימה במרכז ברודט. וכבר כשנגמר - חיכה טעם של עוד... ההופעה התחילה עם "חלומות אחרים". מאיר הקדים ואמר שהוא הולך לדבר הרבה. "מזהיר אתכם, אני יצור דברן. יש כאלה..". מיד אח"כ המורל הורם עם "כמה אהבה". מאיר דיבר קצת על האלבום האחרון, וביצע את "שמע קולי", בביצוע מאוד מכווּן ומתכוון. ואת "שלום לך דודי" - כולל נפנוף שלום מוחשי בסוף השיר (
