להצדיק את המשכורת
היא ישבה במשרד. שעת בוקר מאוחרת (תמיד איחרה בבוקר אחרי פיזור הילדים בגן הסיינטולוגי ובית הספר לאומנויות), קפה נטול גדול בלי קצף של ארומה, כמובן, מונח מולה. הדליקה את המחשב וגם סיגריה ראשונה וחשבה למי להתקשר. בחוץ ירד גשם. הו, כמה שהיא אוהבת גשם. הרומנטיקה, טיול בזוגות מתחת למטריה (היא אף פעם לא עשתה את זה כי תמיד דאגה שהפן יהרס) הסוודרים החמימים שבעצם מסתירים את הפיגורה הנשית שלה אז מה בדיוק יש לאהוב? ריח האדמה שאין בעיר הגדולה...סממנים של חורף. נקודות ציון חורפיות שלקוחות מסרטים ישנים של בוגארט. כמה היא אהבה את החורף. חיפשה במחשב למי צריך לחזור....צריך להראות הספק מינימלי בעבודה לא?, מצאה שם. חייגה. אחרי שלושה צלצולים הוא ענה. המחליף של ההוא אותו היא רצתה. בעצם יותר טוב. אין היסטוריה של הצקות טלפוניות. הסבירה במילה וחצי מי היא, מה היא. והוא קטע אותה בפתאומיות שקצת הרגיזה (איפה הנימוסים שלך? כשליידי מדברת תשתוק!!) ואמר "תתקשרי אלי אחר כך" וניתק. כוס אמא שלך חשבה לעצמה והחליטה שהגיע הזמן לעשות הפסקה. בעודה עושה פיפי משעמם, בוהה בדלת הסגורה מולה ונשענת עם מרפקיה על ברכיה החשופות נזכרה שלפחות השמוק ההוא ממקודם השאיר מספר נייד. עכשיו היא תציק לו יופי. שעות אחרי החליטה להתקשר אל הוד רוממותו הסנוב בשנית. צריך להראות הספק. חייגה לנייד. תוך שניה הוא ענה. היא קלטה שהיא על ספיקר ושאלה "עכשיו נח?" נח מאוד, הוא ענה, ואני כולי שלך, על הכביש, רק את ואני. דברי. והיא דיברה. בהתחלה הסבירה לו את מטרת השיחה, דיסקסו עבודה, שום דבר רציני ולאט לאט הוא התחיל לגלוש לשאלות אחרות. שאלות חודרניות, שאלות חטטניות שלא היו עיניינו ועדיין, הוא באמת מתעניין. על אמת. וסיפר גם קצת על עצמו, היהיר הזה. בעיקר על כמה הוא חתיך וכמה הוא נפלא. ואיזה מתנה הוא למין הנשי. כוס אמא שלו חשבה בפעם השניה היום. אני אראה לו מאיפה משתינה אישה עם שני סטים של שפתיים ורודות. שניים יכולים לשחק את המשחק הזה. זרקת כפפה – אני מרימה!!! "אתם הגברים כולכם אותו חרא. בטוחים שאתם פשוט מציאה ובפועל חצי מכם אפילו לא יכולים למצוא את הדגדגן. חתיכת כפתור קטן שתקוע לו במרום שפתינו, בין רגלינו, ומחכה שתמצאו אותו כבר. כמה אנחנו יכולות לעשות "כאילו". אתם כולכם אותו חרא". "יקירתי, אם היית יודעת על הדגדגן שלך חצי ממה שאני יודע על הדגדגן שלך – היית גומרת כאן ועכשיו". ומודה – לשמע מילותיו באמת וכמעט גמרתי. גלים של חום זרמו לאורכי ורוחבי, ישבני התכווץ, הרגשתי את שרירי הכוס מתהדקים סביב עצמם, דוחפים את השפתיים החוצה. מתחילה להתנפח מעונג התבלבלתי בדיבור – הוא ניער אותי והפר את האיזון הכל כך חשוב בחיי, היתכן והוא יכול להיות האחד שיבוא ויגאל אותי מעצמי? הרגשתי לחות מענגת בין רגלי, עצמתי את עיניי ומתחתי את צווארי הצידה, מדמה אותו גבוה וחסון, גוף של מכון כושר, לוק של אל יווני, עומד מאחורי ונושף בעורפי "אני כאן בשביל הדגדגן שלך, בשביל לעשות לך נעים". מרגישה אותו נוגע לא נוגע. הלחות בין רגלי הופכת דביקה... "את שם?" הוא שאל. כמו מטומטמת מילמלתי שנפל לי העט ונעלמתי לרגע וכן אני כאן. רוצה לשבת על השפופרת ולדחוף אותך עמוק לתוכי אני כאן. אתה זר ואנחנו מדברים 20 דקות כולה אבל בוא תזיין אותי אני כאן. "הדגדגן שלי אומר לי שיש דברים שצריך לגלות לבד. אם אתה כזה גורו – אשרייך. אולי נשלח כמה מהחבר'ה אליך לקורס דגדגנים 101. בכל מקרה אני מסודרת, תודה" שיקרתי. "אני שמח בשבילך" ענה ה SOB בקול של מדריך מחוצ'קן בצופים. "אני הגעתי ליעדי. תודה שהנעמת את דרכי. תשלחי לי הצעה במייל". וניתק. פעמיים הוא ניתק עלי!! חוצפה!! חצוף!!! מעניין אם הוא כזה שתלטן גם פייס טו פייס. בעודי מניחה את השפופרת/ויברטור בחזרה במקומה אני קולטת שבלי משים יד שמאל שלי בתוך מכנסיי. ככה סתם עושה נעים בפלומת השיער הגזוז בקפידה. נזכרת בגברים בחיי שעסוקים מרבית מזמנם בגירבוצים אני חושבת לעצמי – עכשיו גם אני אגרדג. נעלתי את דלת משרדי, הגנבתי שלוק מהקפה - נטול, גדול, בלי קצף ועכשיו גם בלי טיפת חום – והופ לביזנס. פתחתי את הריץ' רץ' כדי שיהיה נח ליד, הורדתי טבעות שלא יתלכלכו, העפתי מבט בשפופרת הדוממת והרשיתי לעצמי תוך נעילת לסתות (בכל זאת עובדים פה עוד אנשים) לענג את הדגדגן החמוד שלי. הרטיבות הציפה אותי ונמרחה על כף ידי. הרחתי וטעמתי את אצבעותי מדי פעם, תוך כדי זהירות לא ללכלך את המכנס (בכל זאת לא נעים...מספיק הריח שיהיה בחדר, לא צריך גם דוגמיות מפלילות) ודימיינתי אותו, מפעיל את קסמיו המדוברים בפני כל על הכפתור שלי. אחרי שנהגתי בבייבי שלי כאילו אני איזה ראפר שחור באליפות מיקסים, פיסקתי את רגלי, הבטתי מטה, והתנצלתי יפה בפני הנפוח הקטן הזה שלא אוכל להביא אותו לשיא. אין את התנאים האידיאלים תירצתי לעצמי. עוד לק אחד של שתי אצבעות רטובות בשביל שיהיה טעם טוב בפה והריץ' רץ' נסגר, ואיתו הלא זיון המדהים שלא היה לי עם אדם שלא הכרתי עד לפני חצי שעה ושבעצם עדיין לא מכירה.....................אבל מחר אני אמורה לשלוח לו אי מייל...............המשך יבוא
היא ישבה במשרד. שעת בוקר מאוחרת (תמיד איחרה בבוקר אחרי פיזור הילדים בגן הסיינטולוגי ובית הספר לאומנויות), קפה נטול גדול בלי קצף של ארומה, כמובן, מונח מולה. הדליקה את המחשב וגם סיגריה ראשונה וחשבה למי להתקשר. בחוץ ירד גשם. הו, כמה שהיא אוהבת גשם. הרומנטיקה, טיול בזוגות מתחת למטריה (היא אף פעם לא עשתה את זה כי תמיד דאגה שהפן יהרס) הסוודרים החמימים שבעצם מסתירים את הפיגורה הנשית שלה אז מה בדיוק יש לאהוב? ריח האדמה שאין בעיר הגדולה...סממנים של חורף. נקודות ציון חורפיות שלקוחות מסרטים ישנים של בוגארט. כמה היא אהבה את החורף. חיפשה במחשב למי צריך לחזור....צריך להראות הספק מינימלי בעבודה לא?, מצאה שם. חייגה. אחרי שלושה צלצולים הוא ענה. המחליף של ההוא אותו היא רצתה. בעצם יותר טוב. אין היסטוריה של הצקות טלפוניות. הסבירה במילה וחצי מי היא, מה היא. והוא קטע אותה בפתאומיות שקצת הרגיזה (איפה הנימוסים שלך? כשליידי מדברת תשתוק!!) ואמר "תתקשרי אלי אחר כך" וניתק. כוס אמא שלך חשבה לעצמה והחליטה שהגיע הזמן לעשות הפסקה. בעודה עושה פיפי משעמם, בוהה בדלת הסגורה מולה ונשענת עם מרפקיה על ברכיה החשופות נזכרה שלפחות השמוק ההוא ממקודם השאיר מספר נייד. עכשיו היא תציק לו יופי. שעות אחרי החליטה להתקשר אל הוד רוממותו הסנוב בשנית. צריך להראות הספק. חייגה לנייד. תוך שניה הוא ענה. היא קלטה שהיא על ספיקר ושאלה "עכשיו נח?" נח מאוד, הוא ענה, ואני כולי שלך, על הכביש, רק את ואני. דברי. והיא דיברה. בהתחלה הסבירה לו את מטרת השיחה, דיסקסו עבודה, שום דבר רציני ולאט לאט הוא התחיל לגלוש לשאלות אחרות. שאלות חודרניות, שאלות חטטניות שלא היו עיניינו ועדיין, הוא באמת מתעניין. על אמת. וסיפר גם קצת על עצמו, היהיר הזה. בעיקר על כמה הוא חתיך וכמה הוא נפלא. ואיזה מתנה הוא למין הנשי. כוס אמא שלו חשבה בפעם השניה היום. אני אראה לו מאיפה משתינה אישה עם שני סטים של שפתיים ורודות. שניים יכולים לשחק את המשחק הזה. זרקת כפפה – אני מרימה!!! "אתם הגברים כולכם אותו חרא. בטוחים שאתם פשוט מציאה ובפועל חצי מכם אפילו לא יכולים למצוא את הדגדגן. חתיכת כפתור קטן שתקוע לו במרום שפתינו, בין רגלינו, ומחכה שתמצאו אותו כבר. כמה אנחנו יכולות לעשות "כאילו". אתם כולכם אותו חרא". "יקירתי, אם היית יודעת על הדגדגן שלך חצי ממה שאני יודע על הדגדגן שלך – היית גומרת כאן ועכשיו". ומודה – לשמע מילותיו באמת וכמעט גמרתי. גלים של חום זרמו לאורכי ורוחבי, ישבני התכווץ, הרגשתי את שרירי הכוס מתהדקים סביב עצמם, דוחפים את השפתיים החוצה. מתחילה להתנפח מעונג התבלבלתי בדיבור – הוא ניער אותי והפר את האיזון הכל כך חשוב בחיי, היתכן והוא יכול להיות האחד שיבוא ויגאל אותי מעצמי? הרגשתי לחות מענגת בין רגלי, עצמתי את עיניי ומתחתי את צווארי הצידה, מדמה אותו גבוה וחסון, גוף של מכון כושר, לוק של אל יווני, עומד מאחורי ונושף בעורפי "אני כאן בשביל הדגדגן שלך, בשביל לעשות לך נעים". מרגישה אותו נוגע לא נוגע. הלחות בין רגלי הופכת דביקה... "את שם?" הוא שאל. כמו מטומטמת מילמלתי שנפל לי העט ונעלמתי לרגע וכן אני כאן. רוצה לשבת על השפופרת ולדחוף אותך עמוק לתוכי אני כאן. אתה זר ואנחנו מדברים 20 דקות כולה אבל בוא תזיין אותי אני כאן. "הדגדגן שלי אומר לי שיש דברים שצריך לגלות לבד. אם אתה כזה גורו – אשרייך. אולי נשלח כמה מהחבר'ה אליך לקורס דגדגנים 101. בכל מקרה אני מסודרת, תודה" שיקרתי. "אני שמח בשבילך" ענה ה SOB בקול של מדריך מחוצ'קן בצופים. "אני הגעתי ליעדי. תודה שהנעמת את דרכי. תשלחי לי הצעה במייל". וניתק. פעמיים הוא ניתק עלי!! חוצפה!! חצוף!!! מעניין אם הוא כזה שתלטן גם פייס טו פייס. בעודי מניחה את השפופרת/ויברטור בחזרה במקומה אני קולטת שבלי משים יד שמאל שלי בתוך מכנסיי. ככה סתם עושה נעים בפלומת השיער הגזוז בקפידה. נזכרת בגברים בחיי שעסוקים מרבית מזמנם בגירבוצים אני חושבת לעצמי – עכשיו גם אני אגרדג. נעלתי את דלת משרדי, הגנבתי שלוק מהקפה - נטול, גדול, בלי קצף ועכשיו גם בלי טיפת חום – והופ לביזנס. פתחתי את הריץ' רץ' כדי שיהיה נח ליד, הורדתי טבעות שלא יתלכלכו, העפתי מבט בשפופרת הדוממת והרשיתי לעצמי תוך נעילת לסתות (בכל זאת עובדים פה עוד אנשים) לענג את הדגדגן החמוד שלי. הרטיבות הציפה אותי ונמרחה על כף ידי. הרחתי וטעמתי את אצבעותי מדי פעם, תוך כדי זהירות לא ללכלך את המכנס (בכל זאת לא נעים...מספיק הריח שיהיה בחדר, לא צריך גם דוגמיות מפלילות) ודימיינתי אותו, מפעיל את קסמיו המדוברים בפני כל על הכפתור שלי. אחרי שנהגתי בבייבי שלי כאילו אני איזה ראפר שחור באליפות מיקסים, פיסקתי את רגלי, הבטתי מטה, והתנצלתי יפה בפני הנפוח הקטן הזה שלא אוכל להביא אותו לשיא. אין את התנאים האידיאלים תירצתי לעצמי. עוד לק אחד של שתי אצבעות רטובות בשביל שיהיה טעם טוב בפה והריץ' רץ' נסגר, ואיתו הלא זיון המדהים שלא היה לי עם אדם שלא הכרתי עד לפני חצי שעה ושבעצם עדיין לא מכירה.....................אבל מחר אני אמורה לשלוח לו אי מייל...............המשך יבוא