להעיר או לא להעיר?

מזאלונה

New member
להעיר או לא להעיר?

שוב שאלה בענייני שינה.... הילדה שלי בת תשעה חודשים. במשך היום היא נמצאת בבית עם אבא ומהצהריים היא איתי בבית. בזמן האחרון היא "עושה שרירים" בזמנים בהם היא צריכה ללכת לישון, גם כשהיא עייפה מאוד. היא לא מוכנה לשכב במיטה ולהרדם, ואין לי בעיה עם זה שהיא נרדמת בהנקה או בידיים, אבל כל סדר היום שלה השתבש - היא גוררת את שנת הבוקר עד לצהריים, את שנת הצהריים עד לאחר הצהריים וכמובן ששנת הלילה לא מתחילה לפני 11, מה שמביא לכך שלי אין רגע לנשום בערב, שלא לדבר על זמן פנוי להתעמל, לנוח או לאכול. האם נראה לכם הגיוני להעיר אותה בבוקר בשעה סבירה, להעיר אותה משנת הבוקר כדי שלא תמשוך אותה לצהרים ולהעיר אותה משנת הצהרים כדי שלא תמרח את כל אחר הצהרים במיטה? חשבתי לנסות את השיטה במשך כמה ימים ולראות האם היא תחזור לסדר היום שלה כפי שהיה בעבר, והיה מאוד נוח עבורנו ובעיקר, לדעתי, טוב בשבילה.
 

ענתש

New member
כשאצלינו היתה תקופה כזו פשוט עשינו

לה ג'ט לג... הערנו אותה יותר מוקדם בבוקר. זה היה די קשה לנו (התעוררנו בשש וחצי ונכנסנו לפעילות) אבל זה עבד, שעות השינה זזו אחורה ואני אישית הייתי מוכנה לשלם בהתעוררות מוקדמת יותר תמורת שעות חופשיות בערב.
 

אלדורית

New member
נשמע לי שהיא בתקופת מעבר

של צמצום מספר הפעמים שהיא ישנה ביום. יכול להיות שבקרוב תספיק לה תנומה אחת במשך היום. כמו התקופה שבה הם מוותרים על שנת היום לגמרי, תקופת המעבר היא קצת "משוגעת" מבחינת השעות. בניגוד לענתש (וכנראה בגלל שאני ישנונית מושבעת בבקרים) לא הייתי קמה מוקדם במיוחד כדי להעיר אותה, וגם לא הייתי מקצרת לה את משך השינה כשהיא כבר ישנה. הילדות שלי לא אוהבות שמעירים אותן, וכשהן כל כך קטנות גם אין עוד צורך בכך. אם כבר, הייתי מנסה לדחות את מה שהיה שנת הבוקר עד שהיא תהפוך לשנת צהריים ממש (כלומר להעסיק אותה כך שלא תרדם ב-11, נניח, אלא יותר לקראת 12-13), ומדלגת על מה שפעם היה שנת הצהריים והפך עכשיו לשנת אחה"צ, ואז מקדימה את שנת הלילה. כל זה עד כמה שאפשר למשוך אותה (למשל במשחק, בארוחה, באמבטיה) בלי להציק לה. נראה לי שאם היא ממילא "עושה שרירים" בהתנגדות להשכבה, יהיה לך יותר קל ליישם את השיטה הזאת. בכל מקרה נראה לי שזה יסתדר מעצמו. ענין נפרד: למה אין לך זמן לעצמך בערב? את מגדלת אותה לבד? זאת בעיה שאפשר לפתור באופן ישיר: אם אין לך בן/בת זוג שנושאים בנטל הגידול איתך, את יכולה לגייס מישהו אחר מהמשפחה או ביביסיטר בתשלום שיעזרו לך לפנות קצת זמן (הכרחי) לעצמך.
 

מזאלונה

New member
יכול להיות בגיל כל כך מוקדם?

האם היא מוותרת על שנת הבוקר בגיל כל כך מוקדם? היא נהיית עייפה אחרי שעה וחצי של ערנות בבוקר, ונראה לי שהיא עוד צריכה את השינה הזו. אני לא מגדלת אותה לבד, אבל בעלי עובד אחר הצהרים ומטפל בה בבוקר, כך שיוצא שרוב השבוע אני לבד אחר הצהרים איתה, ולכן קשה לי. אני נהנית מכל רגע איתה, אבל קשה לי עם העובדה שאין לי זמן שקט בערב אחרי שהיא הולכת לישון (מה שהיה יכול להיות אם היא היתה הולכת לישון בשעה סבירה).
 

אלדורית

New member
כן, יכול להיות!

נראה לך שהיא עוד עייפה ו"צריכה את השינה הזו" אבל היא מסרבת ללכת לישון: לי זה בהחלט נראה כמו סימן שהיא בתקופת מעבר כזאת: עוד לא לגמרי שם וכבר לא לגמרי כאן. זה יפתר מעצמו תוך מספר שבועות. זה גם לא כל כך מוקדם. שתי הבנות שלי הפסיקו לישון שנת בוקר בערך בגיל הזה. אני מבינה את הקושי שלך ומכירה אותו היטב. כאמור לכך יש פתרון טכני פשוט: אולי לא כל ערב, אבל פעם בשבוע את יכולה לנסות למצוא מישהו אחר שישמור עליה כשאת יוצאת להתאוורר. אבל אם היא כן תדלג על תנומה אחת, תקבלי גם את הערבים שלך בחזרה. באופן כללי יותר, הדסוננס הזה שבין הרצון להיות איתה הרבה (והאהבה כלפיה וההנאה מחברתה) ובין הצורך בזמן פרטי ילווה אותך בגרסאות שונות מעתה ועד עולם. הוא חלק מובנה באימהות. נסי לגלות גמישות ביחס לציפיות שלך מבתך. היא תמשיך להשתנות כל הזמן ואת תצטרכי להתאים את הציפיות שלך אליה. ביחס לדפוסי שינה: אני ממש מזדהה עם הקושי כי הבת הגדולה שלי הפסיקה לישון במשך היום לגמרי בגיל שנה וחצי, וכיון שאני זו שהיתה איתה כל היום היה לי קשה עם זה בהתחלה. אבל מתרגלים. מה נעשה? נחזיר את הסחורה? יותר קל להתרגל אם לא מנסים להאבק בזה (מאבק מועד לכישלון ממילא, שרק יגבה קורבנות משתיכן בדרך).
 
אני מאוד נגד מניפולציות בפעילות

הטבעית, כגון אכילה או שינה. אם זה מתאפשר, ואין אילוצים חזקים במיוחד, עדיף לתת לטבע לעשות את שלו. אני מעולם לא הערתי את הילדים שלי, ו"אכלתי הרבה קש" בשנה וחצי הראשונות, אבל אחר כך זה השתלם בגדול, כי הם סידרו לעצמם הרגלי שינה למופת-נושא לקנאה בקרב כל מכריי.
 
אצלנו מניפולציות לא עבדו בכלל

אז זה לא אופציה. הדבר היחיד שניתן היה לעשות, היה למשל לצאת לטיול בעגלה על שעת השינה בצהריים, ותזמון סיום הטיול לזמן שאת רוצה שיתעוררו. ככה שאם את רוצה שישנו עשרים דקות, כי יש נסיעה ארוכה בצהריים ועדיף לישון אז, והטיול נמשך עשרים דקות, הם היו מתעוררים בסוף הטיול באופן טבעי למחצה. לעומת זאת, במעון שבו היו בגיל צעיר היתה מטפלת, שאצלה הכל הלך חלק. היא היתה אישה פשוטה ולא משכילה, צעירה עם ילד בגיל של שביט ודבש. אצלה, באופן לא מוסבר בעיני ובלי שום הפעלת סמכות, הילדים אכלו וישנו בשעות קבועות, שנוחות לנו ולהם. היא אמרה לי שהיא פשוט זורמת איתם והם מבלים ביחד עד שהם מבקשים לישון, ושאם היא רוצה שישנו קודם היא עושה פעילויות מרגיעות וכל הילדים שבאחריותה מתחילים לנמנם. ראיתי את זה פעם בפעולה, זה מדהים.
 
למעלה