ריקי זו אני
Well-known member
סוף שיהיה בוע בפיסה מוכרת וידועה ברמת הגולן...
מכורה לרמת הגולן, לריח של הגולן, לנופים והמון המון לסיפורים...
הפעם את הסיפור סיפרתי אני לאוונגליסטים אמריקאים. בקשו עוד אתרים, בקשו להוסיף לתשלום ובדולרים... הלו"ז לא מאפשר למרות שהסך נאה... ואני ידועה כמי שאוהבת כסף, לפחות כמו שאני אוהבת לספר את תל א סאקי, את גדוד 53, את הג'וחדר ועד מוצב 111 והמסגד בחושניה...
כי כיום אני קודם כל סבתא...
וסבתא במשרה מלאה זה המון עבודה - בכייף.
אז קבלתי לו"ז... ונגיע למקומות לא מוכרים לישראלים, בטח לא לתיירים... - מנזרי מדבר יהודה.
כן, כן... היו ימים במערב.
כשהתלבטתי מה ללמוד, כלימוד למען הלימוד בגיל מופלג יחסית... הגעתי לחירבה מנזר מהתקופה הביזנטית, מתחת לישוב נוקדים שבמזרח גוש עציון. היה לי מדריך. אקרא לו מוחמד למרות ששמו האמיתי לא כזה...
אמר לי בעומדנו בחניה שבהרודיון, צופה אל ואדי תקוע..., בערבית, כי חשב שאני ערביה... מפה ומשם אמר לי שיש בסביבתו גם סיפורים וגם אתרים. כשישבנו על כרים שהונחו על אדמת המדבר וגמנו תה טעים טעים עם מרווה, אמר לי שאין אנשים שמכירים ויצאו בכל השנים מעט כותבי ספרים על המנזרים במדבר יהודה... ואני החלטתי שמקצוע כזה לא פופולרי יתאים לי... וכך היה.
הימור שהשתלם... גם למוחמד (שם בדוי...) ובעיקר לי.
בעודי מדריכה טיול של חיילים במצדה..., בזמן שעוד לא קבלתי תעודת מדריך..., כי זה בשלב של המבחנים... לתואר 'מורה דרך', פנה אלי שם... מדריך של קבוצה אמריקאית, שהוא מדריך ולמעשה הוא פרופסור... באיזה אוניברסיטה שם, גם הוציא כאן ספרים בהוצאת כרטא... והתעניין לדעת פרטים על כנסיות במדבר. הבחור הקשיב לי... למרות השפה. תרגמו לו. פסיכי לגמרי...
בן ערב משבט התעמרה מציע לי מקצוע... וקניתי... והנה פרופסור אמריקאי מציע לי עבודה כמורת דרך... למה שלמדתי...
קורס מורי דרך הסתיים, גם דיפלומה תואר ראשון בלימודי א"י...
מאחר שהיסטוריה צבאית עניין שמעניין אותי ברמה גבוה יחסית גם לאקדמיה... הנה ביום חורף כשהשעון שעון חורף והימים קצרים... עברנו סוג של מסע מרתק והם ביקשו עוד.
למעשה פרשתי ממקצוע המורה דרך... לאוונגליסטים ובכלל... אבל נותר הזכרון מאותו מפגש באוהל בדואי ששם אותי לאקדמיה... ואם בקופסה לא מעט שטרות מסוג $, אותם אני מלקטת באהבה ושומרת השד יודע למה...
הרי זה הכל הכל בא מההימור הקטן בחיי, כי הימרתי ובגדול גדול...
אז יבוא אינשאללה...
מכורה לרמת הגולן, לריח של הגולן, לנופים והמון המון לסיפורים...
הפעם את הסיפור סיפרתי אני לאוונגליסטים אמריקאים. בקשו עוד אתרים, בקשו להוסיף לתשלום ובדולרים... הלו"ז לא מאפשר למרות שהסך נאה... ואני ידועה כמי שאוהבת כסף, לפחות כמו שאני אוהבת לספר את תל א סאקי, את גדוד 53, את הג'וחדר ועד מוצב 111 והמסגד בחושניה...
כי כיום אני קודם כל סבתא...
וסבתא במשרה מלאה זה המון עבודה - בכייף.
אז קבלתי לו"ז... ונגיע למקומות לא מוכרים לישראלים, בטח לא לתיירים... - מנזרי מדבר יהודה.
כן, כן... היו ימים במערב.
כשהתלבטתי מה ללמוד, כלימוד למען הלימוד בגיל מופלג יחסית... הגעתי לחירבה מנזר מהתקופה הביזנטית, מתחת לישוב נוקדים שבמזרח גוש עציון. היה לי מדריך. אקרא לו מוחמד למרות ששמו האמיתי לא כזה...
אמר לי בעומדנו בחניה שבהרודיון, צופה אל ואדי תקוע..., בערבית, כי חשב שאני ערביה... מפה ומשם אמר לי שיש בסביבתו גם סיפורים וגם אתרים. כשישבנו על כרים שהונחו על אדמת המדבר וגמנו תה טעים טעים עם מרווה, אמר לי שאין אנשים שמכירים ויצאו בכל השנים מעט כותבי ספרים על המנזרים במדבר יהודה... ואני החלטתי שמקצוע כזה לא פופולרי יתאים לי... וכך היה.
הימור שהשתלם... גם למוחמד (שם בדוי...) ובעיקר לי.
בעודי מדריכה טיול של חיילים במצדה..., בזמן שעוד לא קבלתי תעודת מדריך..., כי זה בשלב של המבחנים... לתואר 'מורה דרך', פנה אלי שם... מדריך של קבוצה אמריקאית, שהוא מדריך ולמעשה הוא פרופסור... באיזה אוניברסיטה שם, גם הוציא כאן ספרים בהוצאת כרטא... והתעניין לדעת פרטים על כנסיות במדבר. הבחור הקשיב לי... למרות השפה. תרגמו לו. פסיכי לגמרי...
בן ערב משבט התעמרה מציע לי מקצוע... וקניתי... והנה פרופסור אמריקאי מציע לי עבודה כמורת דרך... למה שלמדתי...
קורס מורי דרך הסתיים, גם דיפלומה תואר ראשון בלימודי א"י...
מאחר שהיסטוריה צבאית עניין שמעניין אותי ברמה גבוה יחסית גם לאקדמיה... הנה ביום חורף כשהשעון שעון חורף והימים קצרים... עברנו סוג של מסע מרתק והם ביקשו עוד.
למעשה פרשתי ממקצוע המורה דרך... לאוונגליסטים ובכלל... אבל נותר הזכרון מאותו מפגש באוהל בדואי ששם אותי לאקדמיה... ואם בקופסה לא מעט שטרות מסוג $, אותם אני מלקטת באהבה ושומרת השד יודע למה...
הרי זה הכל הכל בא מההימור הקטן בחיי, כי הימרתי ובגדול גדול...
אז יבוא אינשאללה...
