להלשין?

[אפרתש]

להלשין?

לבתי יש חבר טוב, שנמצא אצלנו לפחות פעם בשבוע. בדרך כלל, אחד מאחיו הגדולים לוקח אותו הביתה. מעבר לחברות בין הילדים אין כל קשר בין המשפחות, ובודאי שאין כל קשר עם האחים הגדולים (לנו אין ילדים בגילם. אני בקושי יודעת איך קוראים להם). הבעיה היא ש א. בבית מותר להם לשתות רק מים ב. יש לכולם רגישות לגלוטן, ככה שהתפריט אצלם בבית מותאם לענין. בכל פעם שהם מגיעים, הם דבר ראשון מבקשים מיץ פטל. דבר שני מנסים "לסחוב" לנו אוכל. לפעמים כשאנחנו רואים אותם מתקרבים לקופסת העוגיות או לקופסת הלחם אנחנו אומרים "אתם יודעים שזה לא טוב לכם", אבל הם מנצלים רגע שאנחנו לא רואים - וסוחבים. חוץ מזה שהחוסר נימוס הזה מרגיז אותי (לפלח אוכל אצל חברים של האח הקטן?), וגם עצוב לי עליהם, איזה חסך הם נמצאים (שבוע שעבר הם פילחו כמה עוגיות עבשות שהיו בדרך להיזרק לפח...), יש לי קצת יסורי מצפון. אם הקמח עושה להם רע, נגרם להם נזק. לגבי הפטל - ממש אין לי כוונות להתעמת איתם. אין לי כוונות להתעמת איתם בעצמי - אני לא אחסום בגופי את המטבח בפני ילדים בני עשר. אבל לדבר עם אמא שלהם? מפעם לפעם היא תופסת אותם עם איזה מאפה ביד, וצורחת עליהם. כמו שאתם מבינים - זה לא עוזר.

 

[א אוהל]

אולי תקני קמח נטול-גלוטן

ותאפי משהו שיהיה להם מותר "לגנוב"? התיאור של האמא צורחת עליהם והעובדה שהם כל כך נואשים לפטל ולדברי מאפה שוברים את לבי

 

[נעה גל]

אם אני לא טועה אפשר לקנות עוגיות

מוכנות כבר (לא הייתי מצפה מאפרתש שתתחיל לאפות נטול גלוטן). אם את לא מוצאת כאלה - אני הייתי דואגת להכניס את העוגיות לארון גבוה, מחוץ להישג ידם. אני מניחה שזה מה שהיית מצפה מהורי חברים של הבת שלך אם לבת שלך היתה אלרגיה לדבר מאכל, לא? לדעתי, יש חברים ששווה קצת להתאמץ עבורם. לגבי המיץ פטל - אני הייתי אומרת לאמא שיש אצלכם מיץ כל הזמן (בלי הלשנות) וקורה והילדים שותים (מכיוון שלא מדובר ברגישות, לא נראה לי שכאן את צריכה ממש להתאמץ).

 

[לאה_מ]

הבעיה היא לא עם החבר.

היא עם האחים שלו שלפעמים באים לקחת אותו.

 

[נעה גל]

אז יותר פשוט, לא?

לא לקנות עוגיות נטולות גלוטן פשוט לדאוג שהעוגיות הרגילות והמיץ לא יהיו בחוץ כשהחבר מגיע (בהנחה שכל פעם שהוא מגיע עלולים האחים לבוא לקחת אותו). הוא בטח לא נמצא אצלם יותר מפעם-פעמיים בשבוע, נכון?

 

[לאה_מ]

ספק אם זה יעזור.

מן הסתם, מוצרים מקמח נטול גלוטן יש להם בבית. את צודקת, זה באמת שובר את הלב, אבל רוב הסיכויים שגם אם אפרת תקנה או תאפה עוגיות מקמח נטול גלוטן, הם עדיין ירצו משהו שאסור להם. אני לא בטוחה מה הייתי עושה. אולי בהזדמנות לשיחה עם ההורים אומרת משהו ששמתי לב שלגדולים קשה מאד להתמודד עם עניין הגלוטן. לא הייתי "מלשינה" על ה"סחיבות". אגב, מה עם הבן הצעיר? איך הוא מסתדר עם המגבלות באוכל?

 

[החתולה השחורה]

חובתך כמארחת, גם

אם האורח הוא "רק" ילד קטן, להגיש כיבוד שהאורח אכן יכול להתכבד בו. לא היית מגישה אוכל לא כשר לאורח דתי, נכון? פעם שאלתי כאן שאלה "הפוכה": מה לעשות אם מארחים את ילדיי בצורה שלא מוצאת חן בעיני, כמו למשל להגיש להם ג'אנק-פוד. עשי חיפוש תחת שמי, והכותרת "הוראות שימוש". הקונסנזוס בדיון ההוא היה: תבליגי. בקשר לפטל: לא נראה לי שאת צריכה להלחם בילדים, אם ההורים שלהם לא הצליחו במשימה. תאמיני לי שהמשימה אפשרית. קורה שמציעים לילדים שלי ממתק, והם יענו:"לא, תודה. אכלתי היום הרבה סוכר-זה מספיק" והם רק בני 5, כך שגם בני 10 היו יכולים לעשות זאת, אם הם היו מפנימים את המסר מהבית. אין זה תפקידך לחנך ילדים של אחרים.

 

[ליליה והגמדים]

לא צריך אפילו לאפות

יש לקנות. אני לא רואה בזה חוסר נימוס דווקא - אלא מצוקה אמיתית של ילדים. השאלה מי היא האמא שלהם - כזו ש"תעניש" אותם אם תתייעצי איתה, או שתשתף פעולה במציאת פתרונות?

 

[מאיו]

אני דואגת שיהיו מאכלים מותרים

כמו במבה, בייגלה נטול גלוטן, דובונים, וכמובן פירות ועוגיות נטולות גלוטן. בצורה כזו חברתו של אור יכולה להתארח ואני מגישה מה שמותר. בקשר לאחים- אני הייתי דואגת שכל מה שאסור לא יהיה בהישג יד. בקשר לשתיה- לכל משפחה יש הרגלים משלה. אין שום סיבה לא לתת להם פטל.

 

[אפרתש]

אתן כולכן נחמדות מדי

אל הילדים, לא אלי

יש אצלנו לא מעט עוגיות במקום נגיש, נראה לי מוזר להחביא אותן בימים שהילד הזה בא, מתוך מחשבה שאולי אחיו הגדולים יגיעו לקחת אותו. "להיערך" לקראת ביקור? האמא מטלפנת "הוא יכול להיות אצלכם שעה?" אנחנו רצים לטהר את המטבח ... שלשום הם סחבו לחם. אצלנו הוא מונח בקופסא על שולחן האוכל. גם את הלחם אני אמורה להחביא לפני בואם? וכשהוצאנו את המים מהמקרר כדי להכין פטל, בקושי דחפתי את האף שלהם החוצה ממנו, הם כלכך רצו לדעת מה יש בו. ככה שאני מנחשת שגם אם אחביא את העוגיות ואת הלחם, הם יתנפלו על המקרר. את האח הקטן, האורח של בתי, כמובן שאנחנו מכבדים בדברים שמותר לו. ובתי אוכלת מה שהוא אוכל, כדי לא לפתות אותו. ותאמיני לי - יש לנו מבחר שמתאים לכל דיאטה שהיא. כל אחד ימצא אצלנו מספיק דברים. לגבי כשרות - עד כה לא נתקלנו בבעיות. שומרי הכשרות שאנחנו מכירים הצליחו בחינוך הילדים. הילדים מקבלים מה שמוסכם על הוריהם, ולא מבקשים (או לוקחים) דברים אחרים. אז פניתי אליכם בשאלה, ולא אהבתי את התשובות... אאמץ את עצת לאה, המקלה עימי - אני אגיד לאמא שלהם שנראה לי שקשה להם. אולי גם היא מגזימה (אם הם כל הזמן סוחבים אוכל עם גלוטן, אולי זה לא כלכך אסור להם?). ואתן לה לחשוב על פתרון.

 

[לאה_מ]

../images/Emo24.gif

 

[נעה גל]

את יודעת לאה, אני חושבת על זה כבר

כמה ימים ואני בכלל לא בטוחה שיש דרך עדינה להגיד לאמא את מה שאפרתש רוצה להגיד מבלי להכניס אותה למגננה. בואי נגיד את זה ככה: לא בטוח שאני הייתי רוצה לשמוע ביקורת סמויה מאנשים על האופן בו אני מחנכת ילדי.

 

[נעה גל]

אנחנו גם אופות בעצמנו 5 סוגי עוגיות

לפחות פעם בשבוע (לשומרי כשרות, נטולי גלוטן, רגישי סוכר וכו'), הסינר שלנו תמיד נקי וכשבן זוגנו מגיע בערב מהעבודה, אנחנו רצות לקראתו בפנים מחייכות (ומאופרות!). כאלו אנחנו.

 

[אפרתש]

../images/Emo6.gif

 

[כוכביתי2]

יש לך מושג, או דרך לברר

במה בדיוק מבתטאת הרגישות לגלוטן? לדעתי יש הבדל גדול אם הרגישות מתבטאת "רק" בכאב בטן שהם מרגישים לאחר שאכלו מוצרים המכילים גלוטן, לעומת רגישות שמתבטאת באיזשהו נזק מצטבר שאינו מורגש על ידם. אם הנזק הוא "רק" כאב בטן חולף, ואין השפעה לא מורגשת ו/או מצטברת, הייתי מניחה לזה ומתייחסת לזה כאל בעייתם של הילדים. יאכלו - יהיה להם כאב בטן - "בעיה שלהם". הם כבר מספיק גדולים להבין את הקשר.

 

[א אוהל]

אם יש להם צליאק זה מתבטא בדימומים

במעי. הדבר לא מורגש הרבה פעמים על ידי החולה עצמו אבל כמובן גורם לנזק מצטבר.

 

[אפרתש]

רעיון טוב

דימום במעי נשמע מפחיד. אם זה משהו כזה, אני כמובן אעשה מאמץ יותר גדול למנוע מהם את הקמח. מסכנים. נגה שאלה אותי "מה אסור לי לאכול?" (לחבר אחד אסור קמח, לחברה אחרת אסור סוכר, עוד חברה לא אוכלת במבה ....) ואמרנו לה שהיא קיבלה גנים נפלאים - אנחנו אוכלים הכל!

 

[sibi]

את מחפשת מישהו רע? אז הנה:

אני בכלל לא מבינה מה עושים ילדים זרים במטבח שלך או בתוך המקרר שלך. הכי פשוט זה להכריז ש"אצלנו לא לוקחים לבד מהמטבח או מהמקרר. אם רוצים משהו אפשר לבקש".

 

[החתולה השחורה]

צר לי שנפגעת מהתשובות, הכוונה

היתה טובה. ניסיתי לעזור, לא לרמוז שאת מגישה אוכל לא כשר לאדם דתי. מכיוון שהייתי בטוחה שאת מגישה אוכל כשר לאדם דתי, עשיתי את ההשואה לחולה צליאק. השורה התחתונה היתה זה לא תפקידך לחנך ילדים של אחרים, כלומר, האחריות איננה עליך. גלוטן גורם נזק מצטבר לחולה צליאק, גם אם הוא לא חש בזה, ומגדיל את סיכוייו לסרטן המעי, כך שנראה לי שאין לך ברירה, אלא לדווח להורים, גם אם הם יגיבו בצורה קשה.

 

[אפרתש]

לא נפגעתי

ולא חשתי שאת מאשימה אותיץ ולענות לך ולסיבי ביחד - זה לא שאני מגישה אוכל שאינו מתאים. הם לוקחים. בפעם הקודמת יצאתי מהמטבח כדי לגשת לבתי התינוקת שהחלה לבכות בסלון. ואז אחד מהם פרץ למטבח בריצה, לקח פרוסת לחם, ורץ איתה לגינה ... מאז ששמתי כאן את השאלה נפגשתי עם אמא שלהם כמה פעמים, אבל היא תמיד היתה עצבנית מאיזושהי סיבה. אני מחכה להזדמנות שאפשר יהיה לדבר איתה.