להלן ההוכחות
הברורות ל"חיסול ישראל", על ידי ה"מתונים" ברשות, מצביעות על העיוורון של יוזמי "אוסלו", שיוביל גם לכישלון "ז' נבה" כדי להעריך את הסכם ז' נבה, יש לפענח תחילה את המקורות לכישלון הסכם אוסלו, ולאוסף הדברים של ה"מתונים" בהנהגה הפלשתינית. למשל, ערפאת שמימן את הטרור וממשיך להחזיק תחת חסותו את ראשי הטרור, או ערפאת שאמר לאנשיו: "תשמעו למה שאני אומר לכם ישירות או להוראות הכתובות, לא לנאומים בחוץ", או נאומו במאי94', במסגד ביוהנסבורג "נקיים את אוסלו כפי שמוחמד קיים את ההסכם עם קורייש" (הסכם אחיזת העיניים עם השבט היהודי), או אמירתו של פייסל חוסייני: "אוסלו כסוס טרויאני", או אבו-מאזן: "כשנגמור לקבל (את האדמות) ידבר התותח". ב-12.2.96 אמר ערפאת בשטוקהולם, באוזני 40 דיפלומטים ערבים: "אנחנו באש"ף נרכז את כל המאמצים להעמקת הפילוג בחברה הישראלית. תוך חמש שנים יהיו בפלשתין 5 עד 7 מיליון מאחינו. בכוונתנו ליצור תנאים בהם חיי היהודים בפלשתין יהיו בלתי נסבלים" (העיתון הנורבגי "דאגן", 16.2.96, " מעריב" 22.2.96). כך גם הטלוויזיה הפלשתינית: "היהודים הם היהודים. אם ליכוד או עבודה. . . צריך לשחוט אותם ולרצוח אותם, כדברי אללה. . . אסור לרחם על היהודים בכל מקום ובכל הארץ - הרגו אותם, תרצחו אותם בכל מקום. . ." (13.10.00). ובהזדמנות אחרת: "היהודים מתאפיינים בשחצנות, יהירות. . . חוסר נאמנות ובגידה. . . אללה הפך אותם לקופים ולחזירים. . . השבח לאללה שקילל את אויבינו קללות עד ליום הדין" (1.11.02). פייסל חוסייני נחשב למרטין לותר קינג של הרשות הפלשתינית. בראיון בעיתון המצרי "אלערבי", לפני מותו, אמר: "לו ארה"ב וישראל היו סבורות, בימים בהם נחתם הסכם אוסלו, שהתנועה הלאומית פלשתינית ערבית - היא סוס עץ המכונה יאסר ערפאת או אש"ף, הם לא היו פותחים בפניו את שעריהם המבוצרים ולא היו מכניסים אותו לתוככי חומותיהם". לאחר שהודה שהסכם אוסלו הוא סוס טרויאני, מבהיר חוסייני מהם גבולות המדינה הפלשתינית: "מן הנהר ועד לים". אבו-מאזן הבהיר בהרצאה בעזה, ביולי 2002: " ישראל ביצעה את הטעות הגדולה בחייה כאשר חתמה על הסכם אוסלו. . . ". ובהרצאה נוספת: "זהו (אוסלו) הבסיס היחיד (ליחסים) בינינו לבין ישראל. כאשר הוא יסתיים תסתיים גם ההצדקה ליחסים או לשותפות בינינו. . . חוץ מהתותח". מדוע האזרח הפשוט לא ידע? האם ייתכן שהשיח הציבורי בישראל פוליטי במהותו - גם על חשבון המהות? הלוואי ואתבדה, אבל קשה להאמין שהעולם יתפכח אלא לאחר שיהיה מאוחר. כמו צ'מברליין בהסכם מינכן. כמו ראשי יהדות גרמניה, שהגנו על שמו הטוב של היטלר קודם לשואה. כמו שורת מדינות שהיו ואינן, פרקים לא מפוארים בהיסטוריה האנושית, המפוענחים בספרה של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת". בטקס החתימה שהתקיים בז' נבה, נשא נשיא אוניברסיטת בית-לחם דברים בשם ערפאת: "אנו קוראים לממשלת ישראל לבנות גשרים של אמון ואחווה בין העמים. . . אנו ממשיכים להושיט את ידינו אליכם במטרה להשיג שלום לילדינו ולילדיכם. . . אנו מבטיחים לכולכם שאנו עדיין מחזיקים בעלה הזית". עלה הזית באוסלו ונאומי ערפאת על מדשאות הבית הלבן עלו לנו באלף ומאתיים הרוגים. בכמה יעלה לנו עלה הזית החדש? ושמעון פרס קבע לא מזמן, בנאום באוניברסיטת תל-אביב: "ערפאת ראוי לפרס נובל לשלום. . . זנח את הטרור" ( "מעריב" 23.9.03). הישראלי , אם כן, שהיה צריך להיות "אור לגויים", הולך ותופס את מקומו כשוטה הכפר.
הברורות ל"חיסול ישראל", על ידי ה"מתונים" ברשות, מצביעות על העיוורון של יוזמי "אוסלו", שיוביל גם לכישלון "ז' נבה" כדי להעריך את הסכם ז' נבה, יש לפענח תחילה את המקורות לכישלון הסכם אוסלו, ולאוסף הדברים של ה"מתונים" בהנהגה הפלשתינית. למשל, ערפאת שמימן את הטרור וממשיך להחזיק תחת חסותו את ראשי הטרור, או ערפאת שאמר לאנשיו: "תשמעו למה שאני אומר לכם ישירות או להוראות הכתובות, לא לנאומים בחוץ", או נאומו במאי94', במסגד ביוהנסבורג "נקיים את אוסלו כפי שמוחמד קיים את ההסכם עם קורייש" (הסכם אחיזת העיניים עם השבט היהודי), או אמירתו של פייסל חוסייני: "אוסלו כסוס טרויאני", או אבו-מאזן: "כשנגמור לקבל (את האדמות) ידבר התותח". ב-12.2.96 אמר ערפאת בשטוקהולם, באוזני 40 דיפלומטים ערבים: "אנחנו באש"ף נרכז את כל המאמצים להעמקת הפילוג בחברה הישראלית. תוך חמש שנים יהיו בפלשתין 5 עד 7 מיליון מאחינו. בכוונתנו ליצור תנאים בהם חיי היהודים בפלשתין יהיו בלתי נסבלים" (העיתון הנורבגי "דאגן", 16.2.96, " מעריב" 22.2.96). כך גם הטלוויזיה הפלשתינית: "היהודים הם היהודים. אם ליכוד או עבודה. . . צריך לשחוט אותם ולרצוח אותם, כדברי אללה. . . אסור לרחם על היהודים בכל מקום ובכל הארץ - הרגו אותם, תרצחו אותם בכל מקום. . ." (13.10.00). ובהזדמנות אחרת: "היהודים מתאפיינים בשחצנות, יהירות. . . חוסר נאמנות ובגידה. . . אללה הפך אותם לקופים ולחזירים. . . השבח לאללה שקילל את אויבינו קללות עד ליום הדין" (1.11.02). פייסל חוסייני נחשב למרטין לותר קינג של הרשות הפלשתינית. בראיון בעיתון המצרי "אלערבי", לפני מותו, אמר: "לו ארה"ב וישראל היו סבורות, בימים בהם נחתם הסכם אוסלו, שהתנועה הלאומית פלשתינית ערבית - היא סוס עץ המכונה יאסר ערפאת או אש"ף, הם לא היו פותחים בפניו את שעריהם המבוצרים ולא היו מכניסים אותו לתוככי חומותיהם". לאחר שהודה שהסכם אוסלו הוא סוס טרויאני, מבהיר חוסייני מהם גבולות המדינה הפלשתינית: "מן הנהר ועד לים". אבו-מאזן הבהיר בהרצאה בעזה, ביולי 2002: " ישראל ביצעה את הטעות הגדולה בחייה כאשר חתמה על הסכם אוסלו. . . ". ובהרצאה נוספת: "זהו (אוסלו) הבסיס היחיד (ליחסים) בינינו לבין ישראל. כאשר הוא יסתיים תסתיים גם ההצדקה ליחסים או לשותפות בינינו. . . חוץ מהתותח". מדוע האזרח הפשוט לא ידע? האם ייתכן שהשיח הציבורי בישראל פוליטי במהותו - גם על חשבון המהות? הלוואי ואתבדה, אבל קשה להאמין שהעולם יתפכח אלא לאחר שיהיה מאוחר. כמו צ'מברליין בהסכם מינכן. כמו ראשי יהדות גרמניה, שהגנו על שמו הטוב של היטלר קודם לשואה. כמו שורת מדינות שהיו ואינן, פרקים לא מפוארים בהיסטוריה האנושית, המפוענחים בספרה של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת". בטקס החתימה שהתקיים בז' נבה, נשא נשיא אוניברסיטת בית-לחם דברים בשם ערפאת: "אנו קוראים לממשלת ישראל לבנות גשרים של אמון ואחווה בין העמים. . . אנו ממשיכים להושיט את ידינו אליכם במטרה להשיג שלום לילדינו ולילדיכם. . . אנו מבטיחים לכולכם שאנו עדיין מחזיקים בעלה הזית". עלה הזית באוסלו ונאומי ערפאת על מדשאות הבית הלבן עלו לנו באלף ומאתיים הרוגים. בכמה יעלה לנו עלה הזית החדש? ושמעון פרס קבע לא מזמן, בנאום באוניברסיטת תל-אביב: "ערפאת ראוי לפרס נובל לשלום. . . זנח את הטרור" ( "מעריב" 23.9.03). הישראלי , אם כן, שהיה צריך להיות "אור לגויים", הולך ותופס את מקומו כשוטה הכפר.