אמא לילד מיוחד
New member
להיות שמחה או עצובה?
באמת שאתמול התבלבלתי. הדר (3.5) נמצא בגן תקשורתי מתחילת השנה. יש ילדה בגן שמתקשה יותר ממנו בדיבור וכשהוא ניסה פעם (עד שהוא יזם...) לדבר איתה היא לא ענתה. הגננת תיווכה ואמרה לו: "אתה יודע הדרי ל-ספירי (שם בדוי) קצת קשה לדבר". נודע לנו על כך דרך מחברת הקשר, הוא גם שאל את הילדה בסוף אותו יום אם קשה לה לדבר באמפתיה, מה שהיה מרגש. אנחנו בהליך גמילה מחיתולים. אתמול בערב, לא היה את הפיפי פרס שהוא הכי אוהב (מטבע שוקולד, ולא, זה לא יקרה שוב!) אז הוא התחיל לצעוק ולבכות ולמלמל לא כל כך ברור שהוא לא רוצה קינדר הוא רוצה מטבע שוקולד. ניסיתי להבהיר לו שאני מבינה אותו, חזרתי על דבריו ופתאום הוא צורח עלי בדמעות: "קשה לי לדבר אני כמו ספירי (שוב, שם בדוי), קשה לי לדבר". מה אני אגיד לכם בשניה הראשונה נחמץ לי הלב, אחר כך התחשק לי לצחוק משמחה שהוא הביע את התסכול שלו איכשהו ובתקשורתיות, אחר כך שוב התחשק לי לבכות כי קשה לו, ואחר כך פשוט לאכול אותו מרוב שהוא מתוק. הייתי חייבת לשתף. אני חושבת על זה כל היום כמה תסכולים יש לילדים שלנו וכמה אנחנו יודעים/לא יודעים עליהם. איזה חוסר אונים, אלוהים!
באמת שאתמול התבלבלתי. הדר (3.5) נמצא בגן תקשורתי מתחילת השנה. יש ילדה בגן שמתקשה יותר ממנו בדיבור וכשהוא ניסה פעם (עד שהוא יזם...) לדבר איתה היא לא ענתה. הגננת תיווכה ואמרה לו: "אתה יודע הדרי ל-ספירי (שם בדוי) קצת קשה לדבר". נודע לנו על כך דרך מחברת הקשר, הוא גם שאל את הילדה בסוף אותו יום אם קשה לה לדבר באמפתיה, מה שהיה מרגש. אנחנו בהליך גמילה מחיתולים. אתמול בערב, לא היה את הפיפי פרס שהוא הכי אוהב (מטבע שוקולד, ולא, זה לא יקרה שוב!) אז הוא התחיל לצעוק ולבכות ולמלמל לא כל כך ברור שהוא לא רוצה קינדר הוא רוצה מטבע שוקולד. ניסיתי להבהיר לו שאני מבינה אותו, חזרתי על דבריו ופתאום הוא צורח עלי בדמעות: "קשה לי לדבר אני כמו ספירי (שוב, שם בדוי), קשה לי לדבר". מה אני אגיד לכם בשניה הראשונה נחמץ לי הלב, אחר כך התחשק לי לצחוק משמחה שהוא הביע את התסכול שלו איכשהו ובתקשורתיות, אחר כך שוב התחשק לי לבכות כי קשה לו, ואחר כך פשוט לאכול אותו מרוב שהוא מתוק. הייתי חייבת לשתף. אני חושבת על זה כל היום כמה תסכולים יש לילדים שלנו וכמה אנחנו יודעים/לא יודעים עליהם. איזה חוסר אונים, אלוהים!
