מאיר רוברך
New member
להיות (עם) חופשי בארצנו...
``להיות חופשי בארצנו``- סיסמת מר``צ בבחירות האחרונות, סיסמה שנלקחה מההימנון הלאומי, התקווה, עם השמטת חלק קטן, אך משמעותי- ``עם``, ``להיות עם חופשי בארצנו``. וחבל מאוד שמפלגה ישראלית ויהודית, לאחר יותר מ-50 שנות עצמאות העם היהודי בארצו המחודשת, לא מייחסת חשיבות לעם. אז הנה הפתעה למר``צ- העם היהודי לא חופשי בארצו. אני, כיהודי וכישראלי, לא יכול אפילו להתהלך חופשי בארצי, ואני לא מדבר רק על מקומות כמו עזה, רמאללה, וכו`, אלא על מקומות יהודיים- אני לא יכול לבקר בחופשיות בקבר יוסף, או בקבר רחל אימנו, אינני יכול להיכנס בחופשיות ליישובים יהודיים מסויימים ביש``ע שלא בשיירה או בליווי צבאי, אינני יכול לטייל בחופשיות בארצי, והגרוע שבגרועים הוא נושא ירושלים: ישנן שכונות מסויימות ואזורים מסויימים שבהם יהודים לא יכולים לנוע בחופשיות ובביטחון, ישנם אזורים שיהודים שעוברים בהם מורידים את הכיפה ומחביאים את הציציות על מנת שלא יפגעו בהם. כשהייתי בקיץ בטיילת ארמון הנציב עם קבוצת תיירים, התנכלה לנו קבוצת נערים ערבים והמצב היה קרוב לתיגרה אלימה, בשכונת מוסררה גר יהודי שבכל פעם שהוא מתקרב לשכונה הוא מחביא את הכיפה, למרות ששכניו יודעים על היותו יהודי, חבר שלי, בהגיעו לשכונת שמעון הצדיק נאלץ להסתיר כל סימן זיהוי יהודי על מנת לעבור ליד קבוצת ערבים שישבה ברחוב בשעת לילה מאוחרת. האם זהו החופש שאליו התכוונו במר``צ, ולמה על דברים אלה הם לא דיברו? כי הם האשמים בחלק ממצב קשה זה, הם וה``שלום`` הפיקטיבי שלהם, הם והפנטזיות שלהם, הם וצרות המחשבה שלהם. בזכותם חושבים הערבים שהם אדוני הארץ ומרשים לעצמם להשתולל ולהתפרע על חשבון הביטחון האישי שלנו. ישנו סיפור על חסיד אנטי ציוני שהלך עם חברו ברחובות ירושלים לאחר התפילה, עטוף בטלית, לפתע חברו, שאינו עטוף בטלית, צועק לעברו: ``אתה ציוני!!!``, האיש נדהם ושואל למה הוא חושב שהוא ציוני, וחברו משיב לו: ``היית הולך ככה, עטוף בטלית באירופה? לא, אז אתה סומך על השוטרים הציונים שיגנו עליך, בגלל זה אתה ציוני``. ואנחנו לא יכולים אפילו ללכת בכיפה באזורים מסויימים בבירתנו, ואנחנו כן ציונים, ואפילו גאים בכך, אבל אנחנו לא יכולים לסמוך על השוטרים והחיילים שלנו, כי הפוליטיקאים לא נותנים להם לפעול, פוליטיקאים כמו שלמה בן עמי, יוסי ביילין, ויוסי שריד, וכשרואים הערבים שהם עושים שטויות ולא נענשים על כך, ממשיכים הם במעשיהם ואנחנו משלמים ונענשים במקומם. צדק, צדק תרדוף. ``להיות (עם) חופשי בארצנו``, לבכות או לצחוק?
``להיות חופשי בארצנו``- סיסמת מר``צ בבחירות האחרונות, סיסמה שנלקחה מההימנון הלאומי, התקווה, עם השמטת חלק קטן, אך משמעותי- ``עם``, ``להיות עם חופשי בארצנו``. וחבל מאוד שמפלגה ישראלית ויהודית, לאחר יותר מ-50 שנות עצמאות העם היהודי בארצו המחודשת, לא מייחסת חשיבות לעם. אז הנה הפתעה למר``צ- העם היהודי לא חופשי בארצו. אני, כיהודי וכישראלי, לא יכול אפילו להתהלך חופשי בארצי, ואני לא מדבר רק על מקומות כמו עזה, רמאללה, וכו`, אלא על מקומות יהודיים- אני לא יכול לבקר בחופשיות בקבר יוסף, או בקבר רחל אימנו, אינני יכול להיכנס בחופשיות ליישובים יהודיים מסויימים ביש``ע שלא בשיירה או בליווי צבאי, אינני יכול לטייל בחופשיות בארצי, והגרוע שבגרועים הוא נושא ירושלים: ישנן שכונות מסויימות ואזורים מסויימים שבהם יהודים לא יכולים לנוע בחופשיות ובביטחון, ישנם אזורים שיהודים שעוברים בהם מורידים את הכיפה ומחביאים את הציציות על מנת שלא יפגעו בהם. כשהייתי בקיץ בטיילת ארמון הנציב עם קבוצת תיירים, התנכלה לנו קבוצת נערים ערבים והמצב היה קרוב לתיגרה אלימה, בשכונת מוסררה גר יהודי שבכל פעם שהוא מתקרב לשכונה הוא מחביא את הכיפה, למרות ששכניו יודעים על היותו יהודי, חבר שלי, בהגיעו לשכונת שמעון הצדיק נאלץ להסתיר כל סימן זיהוי יהודי על מנת לעבור ליד קבוצת ערבים שישבה ברחוב בשעת לילה מאוחרת. האם זהו החופש שאליו התכוונו במר``צ, ולמה על דברים אלה הם לא דיברו? כי הם האשמים בחלק ממצב קשה זה, הם וה``שלום`` הפיקטיבי שלהם, הם והפנטזיות שלהם, הם וצרות המחשבה שלהם. בזכותם חושבים הערבים שהם אדוני הארץ ומרשים לעצמם להשתולל ולהתפרע על חשבון הביטחון האישי שלנו. ישנו סיפור על חסיד אנטי ציוני שהלך עם חברו ברחובות ירושלים לאחר התפילה, עטוף בטלית, לפתע חברו, שאינו עטוף בטלית, צועק לעברו: ``אתה ציוני!!!``, האיש נדהם ושואל למה הוא חושב שהוא ציוני, וחברו משיב לו: ``היית הולך ככה, עטוף בטלית באירופה? לא, אז אתה סומך על השוטרים הציונים שיגנו עליך, בגלל זה אתה ציוני``. ואנחנו לא יכולים אפילו ללכת בכיפה באזורים מסויימים בבירתנו, ואנחנו כן ציונים, ואפילו גאים בכך, אבל אנחנו לא יכולים לסמוך על השוטרים והחיילים שלנו, כי הפוליטיקאים לא נותנים להם לפעול, פוליטיקאים כמו שלמה בן עמי, יוסי ביילין, ויוסי שריד, וכשרואים הערבים שהם עושים שטויות ולא נענשים על כך, ממשיכים הם במעשיהם ואנחנו משלמים ונענשים במקומם. צדק, צדק תרדוף. ``להיות (עם) חופשי בארצנו``, לבכות או לצחוק?