JILSER
Member
להיות מלכת יופי
שלום,
שמי אנה ואני צ'כית משכונת מגורים בפאתי פרג.
אנחנו הצ'כיות ידועות בעולם כבחורות יפות, אלוהים חן אותנו בגוף תמיר ורזה ובפנים סלאביות שבדרך כלל נחשבות ליפות.
אבל מה לעשות, לצערי ההורים שלי העניקו לי בירושה פנים מוארכות ולא יפות בלשון המעטה וגוף לא שמן ולא רזה אבל די חסר פרופורציות.
רוב חברותי היו בחורות בין נאות ליפות ואני נאלצתי להשלים עם כיעורי, למזלי אלוהים חנן אותי בחוש הומור שאפשר לי לקחת בקלות את כיעורי ואפילו זימן לי בחור חתיך שרק אלוהים יודע מה הוא מצא בי, שכן היה יכול בקלות לבחור באחת מחברותי היפות והנחמדות מאוד.
הייתי כמובן הבחורה הכי מכוערת בשכונה, רק אחותי הייתה יותר מכוערת ממני.
בתחילה זה הפריע לי אבל במשך הזמן שמתי לב שהעובדה שאני חריגה רק מושך אלי יותר תשומת לב וניסיתי לנצל את זה לטובתי.
לא הייתי צריכה להקדיש זמן לאיפור או תסרוקות מיוחדות כי לא היה לזה שום סיכוי לשפר את צורתי החיצונית.
פעם נסעתי עם הורי לעיר סמוכה והכרתי שם בחורה שהייתה מכוערת כמעט כמוני, אולי קצת פחות, אבל כל פעם שהייתה מחייכת היה פרצופה מתעוות לחלוטין ונותן לה מראה של מכשפה, היא הייתה צוחקת המון ומכל שטות וזה נראה איום ונורא. למרבה תימהוני גם החבר שלה נראה טוב, לא ממש חתיך כמו שלי אבל בהחלט נראה טוב.
נהיינו חברות וגם בני הזוג שלנו מצאו נושאי שיחה ותחביבים משותפים.
גם לאחר שחזרתי הביתה נשארתי בקשר עם הבחורה, טולי שמה, ומידי פעם היינו נפגשים לבילויים משותפים. כמעט בכל מקום שהלכנו אליו היינו מושכות תשומת לב, שכן לא נראו כל כך הרבה מכוערות כמונו.
יום אחד ארגן עיתון היתולי מקומי תחרות יופי למכוערות. הם אמרו שכל עשר המועמדות הסופיות יזכו בפרס.
התייעצתי עם טולי על השתתפות בתחרות והחלטנו בהסכמת חברינו ללכת על זה. הגענו למערכת העיתון להירשם ביום שקבעו לנו.
נדהמתי, היו שם כמאה בחורות, כל אחת יותר מכוערת מהשנייה, המשותף לכולם היה שלכולם היה גוף חסר פרופורציה, רחב במקומות שצריך להיות צר ולהפך, ולחלק מהן היה ראש כמעט בגודל הגוף.
לא האמנתי שבצ'כיה יש כל כך הרבה מכוערות, שכן אם תעברו ברחובות פרג או קרלו ויוארדי תראו כמעט רק חתיכות ובחורות יפיפיות אחת אחת.
לאחר שמילנו שאלון וחתמנו על הצהרה שאנחנו מאשרות לעשות בתמונות שלנו מה שהם רוצים (להוציא אותנו יותר גרוע אין אפשרות) נכנסנו לחדר גדול למיון.
מתוך המאה נותרנו ארבעים, כל השאר היו מכוערות אבל הגוף שלהן היה סביר ואפילו חתיכי לעיתים. הבנו שאספו את כל המכוערות מרחבי המדינה.
קיבלנו כל הבחורות שהגיע לשלב הזה שבוע להתכונן לשלב הבא. נאמר לנו לנסות ולהיות חתיכות יותר או לפחות אסטטיות, למרות שלרובינו זאת נראתה משימה כמעט בלתי אפשרית.
אחרי שבוע הגענו לשלב הבא, הכיעור חגג ואפילו הכינו לצוות השופטים שקיות הקאה. מתוך הארבעים היו צריכים לבחור עשרים מועמדות סופיות. זאת הייתה משימה די קשה כי לכל אחת היה כיעור מסוג אחר. אני עברתי די בקלות לשלב הבא אבל טולי כמעט נשרה כי כשלא הייתה מחייכת היא נראתה סביר, אבל לשמחתנו היא חייכה הרבה וכל חיוך כזה החזיר אותה לרשימה הסופית......
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1879794&r=1&skip=1
שלום,
שמי אנה ואני צ'כית משכונת מגורים בפאתי פרג.
אנחנו הצ'כיות ידועות בעולם כבחורות יפות, אלוהים חן אותנו בגוף תמיר ורזה ובפנים סלאביות שבדרך כלל נחשבות ליפות.
אבל מה לעשות, לצערי ההורים שלי העניקו לי בירושה פנים מוארכות ולא יפות בלשון המעטה וגוף לא שמן ולא רזה אבל די חסר פרופורציות.
רוב חברותי היו בחורות בין נאות ליפות ואני נאלצתי להשלים עם כיעורי, למזלי אלוהים חנן אותי בחוש הומור שאפשר לי לקחת בקלות את כיעורי ואפילו זימן לי בחור חתיך שרק אלוהים יודע מה הוא מצא בי, שכן היה יכול בקלות לבחור באחת מחברותי היפות והנחמדות מאוד.
הייתי כמובן הבחורה הכי מכוערת בשכונה, רק אחותי הייתה יותר מכוערת ממני.
בתחילה זה הפריע לי אבל במשך הזמן שמתי לב שהעובדה שאני חריגה רק מושך אלי יותר תשומת לב וניסיתי לנצל את זה לטובתי.
לא הייתי צריכה להקדיש זמן לאיפור או תסרוקות מיוחדות כי לא היה לזה שום סיכוי לשפר את צורתי החיצונית.
פעם נסעתי עם הורי לעיר סמוכה והכרתי שם בחורה שהייתה מכוערת כמעט כמוני, אולי קצת פחות, אבל כל פעם שהייתה מחייכת היה פרצופה מתעוות לחלוטין ונותן לה מראה של מכשפה, היא הייתה צוחקת המון ומכל שטות וזה נראה איום ונורא. למרבה תימהוני גם החבר שלה נראה טוב, לא ממש חתיך כמו שלי אבל בהחלט נראה טוב.
נהיינו חברות וגם בני הזוג שלנו מצאו נושאי שיחה ותחביבים משותפים.
גם לאחר שחזרתי הביתה נשארתי בקשר עם הבחורה, טולי שמה, ומידי פעם היינו נפגשים לבילויים משותפים. כמעט בכל מקום שהלכנו אליו היינו מושכות תשומת לב, שכן לא נראו כל כך הרבה מכוערות כמונו.
יום אחד ארגן עיתון היתולי מקומי תחרות יופי למכוערות. הם אמרו שכל עשר המועמדות הסופיות יזכו בפרס.
התייעצתי עם טולי על השתתפות בתחרות והחלטנו בהסכמת חברינו ללכת על זה. הגענו למערכת העיתון להירשם ביום שקבעו לנו.
נדהמתי, היו שם כמאה בחורות, כל אחת יותר מכוערת מהשנייה, המשותף לכולם היה שלכולם היה גוף חסר פרופורציה, רחב במקומות שצריך להיות צר ולהפך, ולחלק מהן היה ראש כמעט בגודל הגוף.
לא האמנתי שבצ'כיה יש כל כך הרבה מכוערות, שכן אם תעברו ברחובות פרג או קרלו ויוארדי תראו כמעט רק חתיכות ובחורות יפיפיות אחת אחת.
לאחר שמילנו שאלון וחתמנו על הצהרה שאנחנו מאשרות לעשות בתמונות שלנו מה שהם רוצים (להוציא אותנו יותר גרוע אין אפשרות) נכנסנו לחדר גדול למיון.
מתוך המאה נותרנו ארבעים, כל השאר היו מכוערות אבל הגוף שלהן היה סביר ואפילו חתיכי לעיתים. הבנו שאספו את כל המכוערות מרחבי המדינה.
קיבלנו כל הבחורות שהגיע לשלב הזה שבוע להתכונן לשלב הבא. נאמר לנו לנסות ולהיות חתיכות יותר או לפחות אסטטיות, למרות שלרובינו זאת נראתה משימה כמעט בלתי אפשרית.
אחרי שבוע הגענו לשלב הבא, הכיעור חגג ואפילו הכינו לצוות השופטים שקיות הקאה. מתוך הארבעים היו צריכים לבחור עשרים מועמדות סופיות. זאת הייתה משימה די קשה כי לכל אחת היה כיעור מסוג אחר. אני עברתי די בקלות לשלב הבא אבל טולי כמעט נשרה כי כשלא הייתה מחייכת היא נראתה סביר, אבל לשמחתנו היא חייכה הרבה וכל חיוך כזה החזיר אותה לרשימה הסופית......
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1879794&r=1&skip=1