להיות מאוהב

[lightflake]

להיות מאוהב

הייתם פעם מאוהבים ממש דלוקים עם מישהו/י ?
יש כאן מישהו שלעולם לא היה מאוהב ?
מי שהיה מאוהב (אם הוא עוד זוכר פחות או יותר מה זה) יודע שאתה מסתובב כמו על ענן
מאושר כל הזמן מכל דבר, פתאום כל הפרחים יפים וכל האנשים מחייכים גם כשהם לא מחייכים
פשוט כל הזמן נעים לך, יש בזה משהו מאוד חזק
אבל... כפי שכל מי שהיה אי פעם מאוהב יודע... זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן ... התחושה הזאת
לאט לאט מתגלים דברים באדם השני שהמאוהבות הזו תלויה בה שלא כל כך מסתדרים עם איך שדמיינו את זה ואנחנו חווים מין התפכחות כואבת שכזו (או שלא, זה בכל אופן החוויה שלי מכל הנושא)

אבל הדבר הזה, שמספיק להסתכל כמעט על כל תחום בתרבות האנושית כדי לראות כמה הוא חזק ומשפיע ומניע את האנושות, הדבר הלא מוגדר הזה, האם הוא חייב להיות תלוי בגורם חיצוני (אדם אחר) ?

אולי אפשר סתם להיות מאוהב ככה כל הזמן ? או שזה חייב להיות חוויה זמנית ?

קשה להשאר אדיש לנושא הזה ובכל זאת אני מכיר אנשים שטוענים שהם פשוט לא יודעים בכלל מה זה להיות מאוהבים ושהם מעולם לא חוו את זה....
מה הנסיון/מסקנות שלכם ?

 

[פרעה10]

אהבה...

אהבה אינה תלויה בדבר ....זה טבעינו האמיתי ....אור ואהבה

 

[ינוקא1]

שאלה מצויינת.

בגדול , הכל זה עניין של תדרים.

אצל אדם רגיל , תודעתו היא בתדר הפיזי רגשי , שזהו תדר מהיר וחיצוני יחסית , והשינוי חל עליו בעוצמה רבה.
לכן ההתאהבות לא מחזיקה מעמד זמן רב.

אך אצל אדם מואר , תודעתו מרוכזת בחלקים היותר "רוחניים" שבאדם.
עיקר כח ההתאהבות שלו אינו מרוכז באובייקטים הפיזיים , אלא "ההתאהבות" שלו היא בהתבוננות בהוויה ובמושכלות.

מכיוון שהתדרים הללו איטיים ועמוקים הרבה יותר , הוא יכול להיות בהרגשה של "התאהבות תמידית".

מה שכן, התאהבות כזו שונה מאוד ממה שאנחנו רואים כ"התאהבות" רגילה.

 

[ינוקא1]

באופן כללי

אהבה זה דבר כל כך מענג כי זו הרגשה של אחדות.
אחדות זהו גן העדן שנפלנו ממנו.

אלא שכפי שכתבנו - אחדות במישור הפיזי היא אחדות בתדר חיצוני שאיננו מתקיים זמן רב , וככל שהתדר עמוק יותר האחדות היא יותר "רוחנית" ומתקיימת.

(ממליץ על "התקדשות" של הייך כדי להבין נושאים אלו לעומק).

 

[lightflake]

מי זה כתב*נו* ? אני לא הבנתי אף מילה

 

[ינוקא1]

כתבנו = כתבתי.

ואם לא הבנת , לא נורא.

 

[הקוסמת הורודה2]

כן... אבל לא חוויתי את זה באופן בריא בעבר

וגם לא טרחתי לממש את זה יותר מידי.
וטוב שכך. בין אם התאהבות היא פיזית או רגשית ( אצלי יותר רגשית פחות פיזית),
זה קצת כמו סם. אני לא כל כך אוהבת להרגיש מכורה אז לא חושבת שזה כל כך בריא.
כלומר אולי אם זה עם הפרטנר הנכון זה טוב. אבל לצערי אין אפשרות לדעת על ההתחלה
והתחושות האילו די כמו רוצח שקט לטווח הארוך.
מסקנה אל תהיו מאוהבים. או שאולי זה לא בריא להרגיש יותר מידי חזק רגשות כאילו
אני מעדיפה אהבה רוחנית שהיא לא אובססיבית ולא ממכרת קצת כמו שיש לי עם חברות מסויימות.
אולי אחרי שזה יהיה נכון אני אסכים להתמכר מידי פעם אבל רק אם אני אדע שזה בוודאות האדם
הנכון אחרת אני אעדיף רוחניות מרוממת ולא התמכרות רגשית. כי זה נורא להרגיש ככה
מהבחינה הזו אני נוטה לחשוב נכון לעכשיו שיותר טוב לי אהבה עם אמיניים כי הם יותר יתנו לי את הרגשי והרוחני

 

[הקוסמת הורודה2]

תוספת

כולם מדברים על זה שהם רוצים אהבה עמוקה ואני לא מסכימה כי כמה שזה יותר עמוק זה יותר
כואב אני חושבת שצריך לכוון יותר לרוחני ופחות לעמוק. רוחני זה עמוק מהסוג הקליל יותר
כלומר ככה הקשר אומנם נהיה עמוק אבל לא בצורה שמכאיבה אחר כך.
אני מקווה שהובנתי. הגעתי למסקנה שרוחני הכי נכון לי בשלב זה בחיי
והיופי שזה כן מצליח למלא. אני חושבת שהנקודת מרכז של ההתאהבות צריכה להיות רוחנית.
רגשי זה בסדר כי בכל מקרה תהיה הקשרות רגשית אבל צריך להגביל אותה.
שוב עד שיודעים שזה האדם הנכון. אני חושבת שאני יכולה לדעת אחרי זמן מסויים אבל
לא בהתחלה.
הכרתי בחורה באחד הפורומים והרגשתי אליה קשר רוחני מדהים אז נכון שזו לא זוגיות
וזו חברות אבל זה ממש ממלא ולא ממכר. וקשר כזה אני רוצה עם בחור אני חושבת
לפחות בחודשים הראשונים

 

[הקוסמת הורודה2]

לסיכום תשוקה זו תחושה בעייתית בין אם היא פיזית או רגשית

לא חושבת שזה טוב יותר מידי תשוקה בחיים בזוגיות.
ועדיף דבק רוחני על פני דבק תשוקתי

 

[lightflake]

זה באמת מתנהג כמו סם שהתלות בו היא מאוד מאוד גבוהה

ולעומת סמים אחרים (אולי הרואין זה כן ככה, זה מה שאומרים) התלות בו היא מידית מהרגע הראשון, ובעצם אפשר לומר שלפחות חלק מהקנאה לבן/בת הזוג קשורה לתלות הזו (בתוספת רכושנות מאוד גדולה, אתה חייב את הבחורה הספציפית הזאת ואתה לא מוכן לחלוק בה עם אף אחד אחר), יש לך רק "דילר" אחד בכל העולם שיכול לספק לך את הסחורה וכל הזמן נהיה חשש מה יקרה אם פתאום לא תהיה לי את "המנה", אם זה היה סם חיצוני הוא בטח היה נחשב לאחד החומרים הכי מסוכנים שיש

 

[חמניה מגורענת]

לדעתי אנחנו חייבים גורמים חיצוניים

שיהוו לנו מדד למצב האהבה שלנו, לעצמנו, לאחר, לעצמים , לעולם.. בלי גורמים חיצוניים הכל פנטזיה. כלומר, אנחנו לא תלויים בחיצוני, אלא, אנחנו מגיבים לחיצוני בשלל תחושות. המודעות לתחושות מביאה להבנה - היכן אני נמצא כרגע בהתאם למקום שאני רוצה להרגיש? ומדוע אני מרגיש כך בכלל? מדוע דווקא אדם/חפץ זה גורם לי להרגיש כך (הגיע לחיי?), מה שמוביל לשינויים בעצמי, במערכות היחסים שלי ועוד.. ולפני כל השאלות אני אמור לדעת איך אני רוצה בכלל להרגיש (או שאלו מובילים אותי לרגש הנכון שלי).

"לאט לאט מתגלים דברים באדם השני שהמאוהבות הזו תלויה בה שלא כל כך מסתדרים עם איך שדמיינו את זה ואנחנו חווים מין התפכחות כואבת שכזו "
נכון, כי כפי שכתבת, לפני שפגשת את אותו אדם, הייתה לך איזושי דמות אידיאליסטית שיצרת בדימיונך. אולי לא הייתה מודע לכך, אך דימיונך/מוח מיצר גם משאלות כמו פחדים, חששות, שגם להם יש ביטוי במציאות.
האתגר הוא להבין מה נמצא ממול ולהתמודד איתו, או דווקא להחליט נחרצות שזה לא משהו שאנו רוציםם יותר לחוות בחיינו - במודעות מוחלטת שזה היה בתודעתנו כל הזמן, ושמהיום והלאה זה כבר לא נמצא.
הסביבה החיצונית (אוהבים ושונאים), אחד מתפקידיה להעלות למודעות את האני הפנימי שלנו.

 

[הקוסמת הורודה2]

אני אף פעם לא שאלתי פשוט הרגשתי

אני מניחה שאם זו תחושה טו

בה אז ככה רוצים להרגיש. וכן את צודקת לגבי השאר
וגם לא תמיד יודעים למה בדיוק משהו מעורר רגש . אני למשל מאוד מושפעת מהקול של בני אדם
ואני לא יודעת בדיוק למה קול מסויים משפיע יותר מקול אחר. ( זה אגב אצל שני המינים למרות שאני
נראה לי סטרייטית אבל יש פשוט קול מסויים של נשים שאני ממש מתאהבת בקול הזה ).
וזה גם תלוי איך אומרים את הדברים וכדומה יש המון משתנים שלא ברור בדיוק למה הם משפיעים

 

[ינוקא1]

דרך האהבה החיצונית , ניתן להגיע בסוף גם לאהבה פנימית.

 

[מגדלאור1]

להיות מאוהב...

נראה לי שזה השילוב של להיות מאוהב במישהו פלוס להיות נאהב מצידו בחזרה - שיוצר את מלוא האפקט! זאת אכן תחושה של התרוממות רוח, אבל עדיף שהתחושה הזאת לא תהיה תלויה בגורם אחד בודד. כלומר שזהו מצב שתוכל ליצור/להגיע אליו גם ללא תלות בגורם חיצוני ספציפי בפרט או בגורם חיצוני בכלל.

 

[הקוסמת הורודה2]

אבל אבל... איך אפשר?

אפילו אני שיחסית מתאהבת לא על סמך מראה חיצוני כמעט ( יחסים לאנשים מיניים כלומר אני מניחה ),
בכל זאת צריכה איזשהו סממן חיצוני- קול, אופי, אולי בכל זאת משהו מהמראה החיצוני ( עיניים משהו ).
אז נכון שהוא לא צריך להראות כאילו הוא יצא ממגזין אבל בכל זאת...
או שלא הבנתי אותך נכון...

 

[sheketz]

להבנתי ולחוויתי - אהבה כרוכה בכאב

האם הכאב הזה נובע מאשליה או אולי מהתפכחות? גם וגם.
ואולי אפשר לאהוב מבלי לחוש צער כלשהו. זה כנראה דורש
איזו שינוי פנימי.

התנאי לאהוב זה להרגיש שיש מישהו שיכול לאהוב אותך.
אולי יש מי שלא צריך את זה. אבל אני מסופק, עדיין לא פגשתי אדם כזה.
זה הסבר אפשרי לכך שאנשים אומרים שמעולם לא חשו אהבה.

 

[ינוקא1]

ראשית , אתה צודק.

שנית , דחוף לטיפול

וברצינות

:

הכאב לא נובע מהאהבה ישירות , אלא מההיצמדות שבאה איתה.

הכאב נובע מכך שברגע שאנו אוהבים מישהו , אנחנו מפחדים לאבד אותו , ומנסים לשלוט עליו - גם אם בצורה סמויה.
ומכיוון שזה בלתי אפשרי לשלוט לגמרי על אחר , אז כפי שאתה כותב - "כל אהבה כרוכה בכאב".

וזהו תרגול מצויין להתפתחות רוחנית - " לשכלל את האהבה".
להגיע לאהבה שאיננה נצמדת , אלא מבוססת על בחירה.

אינני מדבר על "נישואים פתוחים" (חלילה וחס) , אלא להגיע למצב כזה שכל אחד מבהיר מהם הקווים האדומים שלו , ולכל אחד יש את התיק שלו.
וברגע שאחד מבני הזוג רוצה להיפרד אז פשוט נפרדים יפה.
וכל עוד בוחרים להישאר ביחד - אז נשארים ביחד.

גם לגבי התנאי שלך :
"התנאי לאהוב זה להרגיש שיש מישהו שיכול לאהוב אותך."

אני לא חושב שזה נכון.
כשאני ליד עצים למשל , אני פשוט אוהב אותם.
בא לי לחבק אותם , ואם לא מסתכלים עלי אז אני גם עושה זאת

אותו דבר ליד תינוקות - יש לרובינו את החשק הטבעי לתת להם איזשהו יחס אוהב.
(גם את הדובי שלך אני מניח שאהבת , גם אם הוא לא תמיד החזיר לך אהבה ....)

התנאי לאהוב זה פשוט ....... שה

יפתח

שאתה תרגיש כל כך מאושר בעולם , עד שתהיה מוכן לחלוק את האושר שלך עם מישהו אחר

 

[דניאל גליקר]

אהבה

הדבר המוזר הוא, שאדם אוהב רק את עצמו.
האהבה לאחר מתקיימת רק כל עוד הוא נהנה לאהוב אותו.
כשהלב מתפתח, מתפתחת יחד איתו היכולת לאהוב.
היכולת להרגיש כל הזמן בשמים.
במצב הנהדר ביותר שניתן רק להעלות על הדעת.