להיות לבד......

[hrabba]

להיות לבד......

הניחומים....... אני דווקא מזדהה עם זה

 

[noa128]

בואי נגיד שעם זה יותר קל להזדהות

ולי גם יותר קל להאמין, פשוט כי הצבעים יותר ריאליים, התבעים והנימה. זה באמת לא כמו בלינק הקודם שכולו חגיגה, שמחה ו"אושר ותופינים" כפי שהיא מגדירה - שיר הלל ללבד.... ואולי זה הזמן לשאול - אז אם כולנו יודעים ויודעות שיש קסם בלבד, וש"חופשי זה לגמרי לבד" - מהו סוד קסמם ופריחתם של אתרי ההיכרויות, והפיק אפ ברים, וערוצי הקליקה ותוכניות השידוכים - הרי אם זה המשקל האמיתי של ה"סינגליות" - לא דחוף לסיים אותה, ומוטב לזרום, יבוא עכשיו - יופי, יבוא אחר כך - גם יופי, לא?

 

[kisslali]

תראי נועה יש ויש ויש ויש

קודם כל תבדילי בין סיבוב א' לב' או ג' או ד' לעניין זה. אם יש או אין ילדים ובענין זה הכי חשוב, בני כמה הם. דבר שני, בת כמה את. דבר שלישי, תלוי איך היה פרק א' למה הוא התפרק ואיך זה קרה. דבר רביעי, הוא ההבדל מהותי מאד בין אשה/גבר שיש להם סיפוק, תעסוקה והגשמה עצמית לבין כאלה שמתקיימים, לא תורמים לעצמם או לסביבתם והכי גרוע לא מייצרים כלום. כאמור להגיד "סינגליות" זה משהו שמקיף כ"כ אפשרויות שזה פשוט לא רציני לדבר על זה. ובואי אני אתן לך כמה דוגמאות: חברה א': בת 32, תואר שני, מדשדשת בלחפש התחלה של קריירה בתחום שלמדה, עדיין חיה על חשבון ההורים, דירה שכורה ומכונית, די שמנה ולא מטופחת (למרות שהיא קונה בגדי מעצבים), מערכת יחסים רצינית והרסנית אחת ויחידה שהסתיימה בגיל 22 בערך. בחורה חכמה אבל חסרת ידע כללי בסיסי ביותר יושבת מולי ואומרת לי בשיא הרצינות שהיא עם בחור אשכנזי בחיים לא תצא, היא גם לא חושבת שיש לה מה לחפש אצל אחד שאין לו תואר ראשון לפחות, ואם הוא לא מסודר במקום עבודה אז חבל על הזמן. חברה שניה: בת 39, תואר שני ובאותו מצב כמו הקודמת מבחינה מקצועית וכלכלית, רק שאין לה מכונית. נראית כמו מליון וחצי דולר - גם מטופחת בטירוף וגם חתיכה שחבל"ז, לפני שלוש שנים התחילה רומן עם זה שהיה אהוב נעוריה והתחתן עם מישהי אחרת. מוכשרת יפה וממורמרת פחד, גם היא אומרת שלמרות שהוא לא אשכנזי (אבל רופא שיניים מצליח) אין לה מה לחפש אצל: לא אשכנזי, חסר תואר, חסר עבודה ואם גרוש אז רק בלי ילדים. חברה שלישית: בת 28, בדרך לדוקטורט במסלול ישיר, מבריקה, נראית כמו פח אשפה מכל בחינה, אומרת תמיד שהכי עדיף כורדי חסר השכלה או ממון שעוסק בתחום הבניה. זה שבחיים לא היה בן זוג לא מדאיג אותה במיוחד. חברה רביעית: בת 28, רו"ח שעובדת באחד המשרדים הכי גדולים בארץ, מאד מצליחה ומאד מבוססת מהבית, נראית לא משהו, מתלבשת כמו סבתא שלי אבל בבגדים יקרים גם. גם היא לא תצא עם פחות מרו"ח/רופא/מהנדס/עו"ד וכמובן רק אשכנזי כי היא רומניה. כל אלה מבלות ימים כלילות באתרי הכרויות, SO? את רוצה להגיד לי שהן מחפשות בן זוג או אולי יהיה זה יותר נכון להגיד שהן משלמות מס שפתיים לכך שחברתית הן אמורות לחיות בזוג ולמרות שזה לא הדבר הכי חשוב להן בחיים הן עושות כאילו זה כן... נסחפתי? ללי

 

[noa128]

אהה.. קצת.. את תסלחי שעדיין מסתובב

לי הראש..

אז אם לא רציני, בואי נעשה את זה רציני - הרי יש לנו מורשת לשמור פה במקום הזה

- בואי נמקד, ואז נוכל להתקדם - וXP, צלליתה, גריפון, דולפינית, נירה וכל מי ששכחתי מוזמנים לתת גם את שלהם: בואי נבודד רגע חלק מהמרכיבים של ה"סינגליות" הכללית הזו - וננסה להתמקד. בואי נניח רגע שילדים זה לא האישיו - ילדים אפשר להביא לבד, אפשר לאמץ -והיום הרבה נשים כבר מבינות שלא חייבים לעבור "סיבוב" חיים עם גבר עם כל הקשיים הרבים וכאבי הלב הכרוכים בזה - רק כדי להביא ילד (וראי פריחת תופעת "חד הוריות מבחירה") האם את באה ל'גיד לי - שכל חבורת הבנות הזו, ונגיד, רק נגיד שהיא מייצגת, בעצם DEEP DOWN טוב להן לבד? ומסיבה זו הן מעמיסות הררי סייגים לשרטוט דמות ה-נסיך, מזניחות את מראיהן (יותר או פחות) ומתחבאות מאחורי וירטואליה? ואני שבה ומקשה - כל התעשייה הענפה של שידוכים והיכרויות ברשת ומחוצה לה - כל כולה מתבססת על הלחץ החברתי להפוך לזוגות זוגות? לא "חסרונו" של ה'חצי השני'? או אם נשאל אחרת - לבד, בבית, מול המראה - מה "דוחף" את הרווקה (מבחינתי עדיף סינגלית כי זה כולל גם גרושות ואלמנות) הישראלית לחפש לה בנזוג? נורמה? חינוך? בדידות?

 

[hrabba]

אני חושבת שקצת מכל דבר......

נורא מציק לי למשל שהחברות שלי חוגגות בת מצווה לבנות שלהן - ואני .... (וזה לא מקנאה

) נורא מפריע לי לפחות להגיע לארוע שכולם בו עם בני זוג - ואני לא אז תגידו לי מה שאת צריכה זה בעצם תורם זרע ונער לויווי, ועד פה זה נכון אבל הכי חסר לי זה החברות.חסר לי פשוט חבר טוב, וכאחת שהיה לה כזה- אז ק/שה לי להתפשר עם כל מה שהוא לא. אז למרות שבהס"כ טוב לי עם הלבד, אני עדיין מחפשת. אני יודעת מה, אני גם מוכנה להתפשר, אבל אני גם יודעת מה אני שווה (ואני חייבת לאמר, שלמרות מה שחלקכן שמעו... אני שווה די הרבה) אני חושבת שהבעיה היא בכמה להתפשר (ואני לא מדברת על אשכזני ספרדי וכולי) אלה ברמה של איש שיחה רהוט, פקח (תתפלאו אבל גם לא איכפת לי אם הוא אודודידאקט או בעל שלושה תארים באוניברסיטה. כן חשוב לי שלא יהיה מבוגר מאד, שירצה להביא ילדים לא יודעת ............זהו זה נשמע קצת כמו מודעה, אבל אני מקווה שאתן מבינות למה התכוון המשורר

 

[מחשבות ורגשות]

לא טוב היות האדם לבדו?

 

[פּרפרית]

לי היה חשוב או אני חשבתי ש...

שלב שאחרי השלב עם הילדים היה לי חבר שאהב אותי עד כלות, הצחיק אותי, לקח אותי למקומות נפלאים, קשר קשרים עם הבנים- בעצם גידל אותם, איש נפלא! אבל...לא אהבתי אותו. היה לי טוב, וזהו. חשבתי שזה חשוב לבנים שיראו זוגיות טובה מה היא, חשבתי שאני אלמד לאהוב אותו, חשבתי שהאהבה שלו מספיקה לשננו, חשבתי... טעיתי? לא יודעת. בזבזתי לשננו את השנים? לא חושבת... יודעת דבר אחד שהפער שהיה כשנפגשנו רק צמח, וצמחה לי בלב ריקנות נוראית שלאט לאט השתלטה עלי עד שלא יכולתי יותר. וגם לי גריפון קרה מה שקרה לך, רק הפוך...

והקטע זה שהוא היה החבר הראשון שלי מגיל 16-20, ואותה סיבה שנפרדנו אז גרמה לנו שבע שנים אחרי לא להיות ביחד אחרי ה"גירושין" שלי. (עד היום אנחנו חברים טובים וזהו).

 

[צלליתה]

למה נשים מעדיפות להיות לבד

למרות ההכללה שבכותרת, אני יכולה לדבר רק בשם עצמי... זה לא שאני רוצה להיות לבד. ממש לא. אני רוצה איש לידי. לשבת לאכול ארוחת ערב ביחד, לדבר על דברים קטנים ודברים נורא חשובים, לגעת, לגעת, לגעת. אבל זה לא קרה. אולי אני מכוערת מדי, אולי טיפשה מדי, אולי עניה מדי, אולי שמנה מדי אולי רזה מדי. מי יודע. לא קרה. עכשיו אני יכולה לשבת ולילל ולומר אוי כמה רע לי כמה רע לי חיי אינם חיים, או שאני יכולה להגיד, טוב, אני לבד, יש חיים, בואי נחיה אותם. מי שרואה אותי יכול לומר איזו מסכנה היא לבד. הוא יכול גם לשאול אותי: תגידי, לא קשה לך להיות לבד? (נשבעת בעינים שלי שזה ציטוט אמיתי ומדויק). אז אני אומרת לו, לא, זה בסדר, אני בסדר. ואם הוא במקרה נגיד עיתונאי (למען האמת לא אמרתי לאף עיתונאי שטוב לי לבד) הוא יכול לרוץ ולכתוב כתבת ענק על הגרושות של היום שמעדיפות להיות לבד. אני חושבת (ופה אני חוזרת רגע להכללות גורפות) שאף איש אינו רוצה להיות לבד. הענין הוא עד כמה אנחנו מוכנים-מוכנות להתפשר. ויש הרבה שלא מתפשרים-מתפשרות. (ואכן, לא מדובר על גובה, מוצא עדתי, חשבון בנק, וכו. מדובר על מי שמתאים להיות אתו, וזהו). יותר טוב להיות לבד מאשר להיות נשואה לא טוב. תאמינו לי. הייתי שם.

 

[noa128]

מסכימה. יותר טוב להיות לבד מאשר

נשואה לא טוב, ולמרות שהנחת היסוד ב"לבד=רע" נובעת מ"יותר טוב להיות נשואה מאשר לבד", הגרושות (וחלק מהנשואות) יודעות שלהיות נשואה טוב, או באושר - זו משימה לא פחות קשה (אולי אפילו יותר) מאשר התמודדות עם לבד. אני מניחה שאלה מביאים אותנו ל"ללכת בלי ולהרגיש עם" = לחיות בזוגיות שכשהיא 'נגמרת' אפשר לפרק אותה במינימום נזקים נפשיים - וזה לטעמי, שוב, מפעל הפיס

מישו מתחבר לכל זה?