"להיות ברגע" כתרגול

[s i s u]

גם המודעות נעלמת ואז יש רק מה שיש, שזה אחד והכל.

זה אומר שאנחנו יותר גדולים מכל העולם, כי כולו בתוכי.
אני חווה את זה שוב ושוב...

 

[פרעה10]

כל העולם מצביע עלייך ....מודעות שמודעת לעצמה ....

המודעות זו את ...את אינך נעלמת .....יש דיווח שכל העולם בתוכך ...מי זה שמדווח ...? ....מי זה שער לכל העולם שמצביע עליו ..?..העולם הוא בתוכך אמת ....הוא מצביע עלייך ....המודעות שמודעת לעצמה ....אור ואהבה

 

[s i s u]

טעיתי בניסוח- האני המודע נעלם, לא המודעות.

כוונתי כמו במשפט "הידוע והיודע הופכים לידיעה" או האוביקט והסובייקט מתמזגים לאחד
&nbsp
ידיעה/מודעות זהה ל"מה שיש", רגע, קיום, מקור, הווה, הוויה, מציאות, אלוהים, נוכחות וכו
&nbsp

 

[פרעה10]

אמת ...כאשר מי שאנחנו חושבים את עצמינו נעלם ....

מופיע מה שאנחנו באמת .....טבעינו האמיתי .....הקבוע ...הבלתי משתנה ....מודעות שמודעת לעצמה ...אור ואהבה

 

[s i s u]

 

[ינוקא1]

מעולם לא התחברתי לספרי אקהרט טולה.

כשלימדתי קצת צ'י גונג , הייתי מלמד להיות ברגע בכך שהייתי מבקש לעצום עיניים בזמן ביצוע התנועה , ושואל שאלות :

"האם אתה מרגיש את היציבה שלך ?"
"האם אתה מרגיש את המנח של כפות הרגלים על הקרקע ?"
"האם אתה מרגיש את המרכז שלך ?"
"האם תוכל לבצע את התנועה באופן נכון יותר מעכשיו ?"

וכו' וכו'.

לסיכום :

אנחנו ברגע , כאשר אנחנו מפנים את המודעות שלנו למה שקורה הרגע.
והדרך הכי טובה להפנות את מודעותינו למה שקורה ברגע , היא לשאול שאלות.
פשוט וקל.

 

[בן טל-שחר]

השאלות שהצגת כדוגמה - מצויינות; והשיטה שהזכרת (שאלות) - גם.

זה שחתמת בסוף ב"פשוט וקל" יכול להיראות כאילו אתה תלמיד שלי - לעתים קרובות אני אומר זאת בסופה של הדגמה (ואז, כשמנסים לעשות זאת, מגלים שיש עוד דרך מסויימת לעבור בטרם יהיה זה "פשוט וקל").

זה שכתבת "הדרך הכי טובה להפנות את מודעותינו למה שקורה ברגע היא לשאול שאלות" - מסיר חשד כזה, מאחר וסביר להניח שתלמיד שלי, אחרי כל מה שעבר אצלי, לא ימהר להגיד על משהו בפסקנות, "זאת הדרך הטובה ביותר", אלא אם כן הוא אומר זאת כדי לחולל רושם מוגדר אצל השומע.

 

[ינוקא1]

אני מניח שאני גם תלמיד שלך

מבחינה מסוימת , אני תלמיד של כל מי שנמצא בפורום.
(אפילו של לייטפלייק).

לגבי "הדרך הטובה ביותר" - אתה צודק , ולמען הפוליטיקלי קורקט הייתי צריך לכתוב "הדרך הטובה ביותר שאני מכיר".

ובכל זאת , לא אהיה פוליטיקלי קןרקט , ואומר כי הדרך הטובה ביותר להפנות מודעות היא "לשאול שאלות"

הפירוש של "שאלה" זה "הפניית מודעות".

יכולה לצורך העניין להיות שאלה "לא מילולית" והיא עדיין "שאלה".
כי שאלה זו הפניית המודעות.

 

[בן טל-שחר]

"תכלס - מישהו אי פעם הצליח להתעורר ככה ?"

אקהרט טולה אכן מכוון להתעוררות אולם כל מגע איתו הינו הצלחה.
לא רק התעוררות מלאה.
אפילו אדם נעשה מודע קצת יותר למרחב הפנימי העצום שבו, הנה כבר מצבו השתפר בדרך כזאת או אחרת.

ממליץ לצפות בראיון המעניין הזה עם אקהרט:
https://www.youtube.com/watch?v=zkAH2R3BNkg

וספציפית לעניין הודעה זו, לצפות החל מהדקה ה-15:31.

 

[s i s u]

מרתק. בסוף כשעשיתי פאוזה בוידיאו גיליתי משהו מופלא

גיליתי את עיניו של אקהרטולה- כמו של תינוק!
עירני וחי ושמח.
איזה יופי!
&nbsp

 

[בן טל-שחר]

הבחנה נהדרת

רק תינוק יכול לזהות תינוק

לחיי העצמי האמיתי

 

[בן טל-שחר]

הצלחה

פגשתי גישה זו אצל מגוון בני-אדם.

לא זו בלבד ש"הארה" היא סיפור מושך ומסועף, מלכודת-תודעה לכשעצמה, זהו גם סיפור הכולל בתוכו מעין "טלה-נובלה" מתמשכת, במסגרתה אנשים "מנסים להתעורר ולא מצליחים".

וואי וואי וואי, איזה חלום.

אם קוראי שורות אלה האמינו במקרה בסיפור הזה, הם מוזמנים עתה להתבונן בכך.

זה ממש משהו שאפשר לעשות בעזרתו סטנד-אפ.
מעין קטע שכזה, החוזר על עצמו שוב ושוב, אצל המאמינים בו:

"כן, כן, עדיין אינך מואר, עדיין לא הצלחתי להבין, לא הצלחתי להתעורר, לא 'תפסתי' את זה... לא 'עזבתי' את זה... אני עדיין 'מחזיק' בדבר... טרם הרפיתי..." ושאר ואריאציות של סיפור אי-הצלחה זה.

 

[lightflake]

אולי סיפור אבל

לפחות מלא כנות
וזו באמת התחלה
לא להרגיש את הגוף ולא להרגיש אנרגיות
להיות כנים עם עצמנו

 

[בן טל-שחר]

כן, כנות היא איכות מאד מהותית.

כשבנאדם מתפתח, מתפתחים בו כל מיני דברים.
ויש כל מיני תנאים.
כנות היא תנאי להתאפשרותם של דברים רבים אחרים.
זה לא אומר שבנאדם לא יכול להתפתח אם הוא לא כן מספיק.
הוא יכול להתחיל מהיכן שהוא נמצא... ולא כל הדברים מתפתחים אצל כולם בדיוק באותו סדר ובאותה מהירות.
כנות, אכן, משמעותית מאד; וכשהיא עוברת סף מסויים, דברים רבים נעשים אפשריים.

 

[נציב המים]

כנות

נראה לי שכנות עוסקת במה ש"כן" במקום במה ש"לא".
לומר "אני כן רוצה להיות מואר" שונה אולי מלומר "אני לא מואר".
הראשון מפנה את תשומת הלב לרצון, ואילו השני עוסק בתוכן שלו.
הפניית תשומת הלב למה ש"יש", מאפשרת לעתים לשחרר את מה ש"אין".

 

[lightflake]

לא בדיוק

גם "אני לא מואר" עוסק בתחושה פנימית כלשהי "לא מואר" כך שזה כן עוסק ב"יש" כלשהו, ואפשר לעבוד עם זה.
בכל אופן מה שהתכוונתי זה ההבדל בין להיות ישן ולומר "אני ישן" ובין להיות ישן ולומר "אני ער".
&nbsp
&nbsp

 

[lightflake]

ובמקום להתעסק במילים לא מובנות כמו מואר וישן

אפשר פשוט לומר "אני לא יודע" וזה יהיה הרבה יותר כנה מלומר "אני יודע"
&nbsp
&nbsp
האם זה עוסק ב"לא"? או ב"כן"? או שזה בכלל לא משנה?
אני לא יודע

 

[נציב המים]

נכון

המילים פחות חשובות, מדובר על לראות את מה שיש - אם מה שיש זה "אי ידיעה", אז ברור שזה יהיה כנה לומר "אני לא יודע".
אבל אם יש רצון להגיע למקום/מצב מסוים, אולי מועיל יותר להסתכל על הרצון (מה שיש), במקום על המקום אליו רוצים להגיע (מה שאין).
מן הסתם זה לא נכון לכל דבר ולכל מצב - בכדי להכין חביתה מומלץ להסתכל על המטרה.
אבל אם המטרה היא "להיות ברגע", אז נראה לי שעיסוק ברגעים עתידיים מדומיינים די מפספס אותה.

 

[s i s u]

קשה להיות ברגע כשמתוכנתים להיות ברגע הבא

קשה אבל אפשרי, כי זה בתכלס הכי פשוט שיש.
עד עכשיו בשביל להיות ברגע/בעצמי/במודעות מה לא עשיתי, שמיניות באוויר
רק לאחרונה הבנתי שהשמיניות זה המודעות שקיימת בכל חוויה,בזכותה עשיתי שמיניות. ואם אני רוצה להיות בה ולא בשמיוניות עלי לזכור ולחזור לשם. כלומר להיות כאן וברגע.
8888888888888888888888888888888
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[lightflake]

מה שאני אומר זה שכל עוד ישנה הזדהות עם דמות

שזה נכון לגבי כל מי שמחפש את אמת/הארה/תעוררות
אז מוטב לאותו אדם שלא ישלה עצמו ויאמר את הדברים כפי שהם, כן אני ישן, כן אני רוצה להתעורר, כן יש דבר כזה שמכונה הארה, כן אני לא מואר ורוצה להיות מואר וזה מטרה שאני שם לעצמי... זאת רק ההתחלה, לא משנה אם אלו הן אמונות ושאלו הן שגיאות, זו התחלה שמובילה אדם ללימוד/מורה/טכניקה/מדיטציה שכבר ידאגו להסיר את השגיאות הללו
האמונות השגויות האלו הן הכלי ההתחלתי ויש בו צורך רב!
&nbsp