להיות אמא

אמא 3 ב 36

New member
להיות אמא

שלום לכולן...ויישר כוח על כל מאמציכן להגשים את המטרה להיות אמא לילדים.. התחלתי בפורום של הורים לאחר פוריות ולצערי אני עוברת לפורום הזה... אני בת 36, אחרי סרטן שד וטיפולים כימותרפיים, שמה לעשות, השמידו את כל מלאי הביציות שלי ... נעשה ניסיון להחזיר את העוברים שחיכו לי שנתיים ימים אותם שמרתי לפני הטיפולים אך לצערי הניסיון לא צלח... וכעת לא נותר לי אלא לעבור לתרומת ביצית..
היו לי 3 ימים מ א ו ד קשים .. ממש יגון ורק עכשיו (ובקושי) הצלחתי להביא את עצמי לכתוב בפורום. אחת מהסיבות שאני כותבת לכן בפורום זה שהיגון הזה מכאיב לבעלי כל כך והוא לא יכול לראות אותי ככה ... האמת היא שאני מתבטאת בצורה מאוד חריפה על הכאב שלי ובעלי סובל מזה גם.קודם כל אני מעריצה אתכן, על המאמץ, הכוח, על העמידה בסבל הכרוך בנטילת ההורמונים, לעיתים כישלונות ועדיין התמקדות במטרה עד הגשמת החלום להיות אמא. אחרי שאמרתי שאני מעריצה אתכן כי זה באמת היה לי חשוב לכתוב, הייתי כן רוצה כל כך לשמוע מכן נשים יקרות, איך אתן מסתכלות על אמהות. אם אני לא טועה איילת הייתה זו שכתבה שאין דרך אחת להיות אמא... לקרוא מה שכתבה איילת היה לא פשוט עבורי... אני חייבת להגיד שבימים האחרונים מרגישה כאילו נתנו לי אגרוף בבטן.....ועדיין מאוד רוצה וצריכה לשמוע את גישתכן לאמהות... ומה זה עבורכן להיות אמא.
תודה רבה רבה לכל מי שענתה והקדישה מזמנה לעזור לי למצוא פרספקטיבה בתוך הכאב הזה...
 

kyki

New member
להיות אמא.....

התאומים שלי הגיעו אלינו דרך תרומת ביצית ופונדקאות. אני בעברי חליתי בסרטן מעי גס ועברתי כימוטרפיה והקרנות מה שכמעט גמר על השחלות והביציות.
6 שנים ארוכות ניסינו להחזיר את העוברים שהוקפאו לפני ושנגמרו ניסינו לייצר חדשים. לא הצלחהו להגיע לילד.
אחרי כאב נפשי גדול עברנו לתרומה ופונדקאות כי כבר לא היתי מסוגלת לשמוע על טיפולים.
התאומים בני שנה, לפעמים אני מזכירה לעצמי שהם תרומה. זה הדבר הכי טוב שקרה לנו בחיים. שהם אומרים אמא ומושיטים אלי ידיים, באלי לבכות מהתרגשות ואהבה.
תרומת ביצית זאת החלטה קשה וכואבת
מבחינתי זה היה או תרומה או כלום.
בהסתכלות לאחור, מצטערת מאוד שלא הגעתי לתובנות האלו לפני.
בהצלחה.
 
מבינה את הכאב


מרביתנו כאן חווינו אותו. על עצמי אני יכולה להעיד שלקח לי שנים לקבל את הרעיון. שנים שבמהלכן הרסתי לעצמי את הבריאות עם עשרות טיפולים מיותרים.
אז זה היה נראה לי מאד חשוב. היה קשה להשלים עם זה שלא יהיו לי ילדים מהביציות שלי. לא הבנתי מה זאת אמהות, ולא הבנתי עד כמה העניין הזה טפל.

מהרגע שקיבלתי תשובה חיובית בבטא, הרגשתי שהיא שלי. מקור הביצית ממש לא משנה. זה תינוק שגדל אצלך בבטן. את חווה אותו מהרגע הראשון. את הולכת לבדיקות, מחכה לראות שק הריון, דופק, מתרגשת כשאת רואה אותו באולטראסאונד. מחכה ללידה.
את אמא לכל דבר ועניין.
היום אני יודעת שגם אם הייתי מאמצת, או מביאה ילד דרך פונדקאות . הייתי אוהבת אותו באותה המידה.
האהבה מבחינתי, נוצרת מהקשר שמתרקם עם התינוק, מהטיפול בו. מלראות אותו צומח וגדל מול העיניים שלך. מלהחזיק אותו בידיים ולחבק ולנשק אותו. מלהסתכל בעיניים שלו, לחייך אליו, לראות אותו מחייך אליך ומושיט לך את הבדיים הקטנות שלו. מזה נוצרת האהבה. אני אמא לילדה. אני מגדלת ילדה. לא ביצית. העובדה שהיא לא מהביצית שלי לא משמעותית בכלל. אני אוהבת אותה בכל ליבי. נהנית ממנה בכל רגע. מקור הביצית לא רלבנטי בכלל. אם היום היו נותנים לי את האפשרות לבחור : היא או ילד בריא אחר מהביציות שלי, לא הייתי מחליפה אותה בשום ילד אחר.היא מקור לאושר ושמחה בשבילי. זאת האמהות בשבילי. הקשר שנבנה רגע אחרי רגע, יום אחרי יום. האהבה שמתעצמת מדי יום. זאת האמהות. לא הביצית.
 
ברוכה הבאה

לא יודעת לאילו מדברי התכוונת....אני כתבתי שיש דרכים שונות להיות אמא גם אם זה לא מהביציות שלך....תרומת ביצית היא רק אחת הדרכים.
המעבר לתרומת ביצית או כל דרך אחרת הוא לא פשוט בכלל, פעמים רבות מלווה בתהליך של אבל על אובדן הביציות והגנטיקה שלך....אני התקשייתי מאוד לקבל את רוע הגזרה שאין כמעט סיכוי שאהרה מהביציות שלי ולא ויתרתי. עברתי תקופת אבל ממש ממש לא פשוטה, בקושי הרמתי את עצמי מהמיטה.
והיום יכולה להגיד שעשיתי את הדבר הכי חכם בחיי. אני אמא יחידנית לפעוטה שממלאת את חיי בשימחה ובאושר
שיהיה בהצלחה,
איילת
 

לני ק

New member
על המקום בו את נמצאת עכשיו אמר

רבי שמעון בן אלעזר : "אל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו". העוברים האלה שלא נקלטו הם המת שעליו את מתאבלת, ומותר לך להתאבל עליהם עכשיו. ליתר דיוק, את צריכה להתאבל עליהם. עברת כל כך הרבה, ניצחת את הסרטן, שרדת את הזוועה של הכימותרפיה, עברת הכל וידעת שבסוף מחכים לך עוברים מהם יצא הריון, אבל המציאות נשכה אותך. לכן זה הזמן לאבל. אבל יכול לכלול כל מיני צורות, רגשות ואמירות ומי שמלווה אותך צריך להיות חזק עכשיו ולהכיל את האבל שלך. הדבר האחרון שאת צריכה עכשיו זה להתבייש באבל שלך או לצמצם אותו.
את הרי מכירה את עצמך, את יודעת כמה כוח יש לך ואיך את בסוף מתגברת ומצליחה. את יודעת שגם את המשבר הנוכחי את תפתרי בצורה הטובה ביותר וכל זה יראה כמו חלום ישן כשהנודניק יוציא שיניים ולא יתן לכם לישון בלילה.
אבל עד אז תנשמי עמוק ותתקדמי כל יום צעד אחד. אי אפשר לקבל פרספקטיבה ביום אחד או אפילו בחודש אחד. אז תפרגני לעצמך את הזמן לכאוב, והזמן להחלים מהכאב.
לי למשל, היו המון שנים של טיפולים כדי לגלות שהשחלות שלי לא יספקו את הסחורה. לאט לאט הפנמתי והבנתי, וכשלבסוף החלטתי לפנות לתרומת ביציות זה לקח כמעט שנה עד ההחזרה. לא בדיוק התמקדות במטרה, אבל ללא ספק התמדה
.

באשר לשאלה שלך, אני לא בטוחה שהבנתי אותה, אבל אני אמא. אני הריתי וילדתי את הילדים שלי. אני מגדלת אותם. אני אוהבת אותם, אני צועקת וכועסת עליהם, אני מחבקת ומנשקת אותם. אני אמא שלהם. אני לא חושבת שהייתי יכולה להיות אמא אחרת אילו הייתי יולדת אותם מהביציות שלי. אמא היא אמא בלי קשר לשחלות שלה.

שיהיה בהצלחה
 

totit8

New member
להיות אמא...

לאחר 7 שנים של טיפולי IVF ו- 4 הפלות ולאחר שהבנתי שמהביציות שלי זה לא יקרה הייתי חדורת מטרה להביא ילד לעולם ולא משנה באיזו דרך! לכן לתרומת הביצית הגעתי עם מלא אנרגיות חיוביות.
היום אני חובקת תינוק בן 7 חודשים ולא יצא לי לחשוב יותר מפעם -פעמיים על כך שהגיע בדרך של תרומת ביצית (הוא העתק גמור של בעלי וכנראה שזה עוזר)
הוא כל עולמי ואני האמא היחידה שלו ולא אף אחת!!! יכולה לשתף שבכל יום מחדש הלב שלי מתפוצץ מאושר ואהבה כשהוא מתעורר בבוקר, מסתכל ומחייך אליי, מטפס עליי ומניח את ראשו עליי.
שיהיה בהצלחה!
&nbsp
&nbsp
 
למעלה